.
    
       
אתר התיירות והטיולים של צביקה     .



מסעדות מומלצות בירושלים





 


 


אצא לי השוקה-שוק מחנה יהודה

ביקורת מסעדות של אור רייכרט, מתוך עיתון שביעי לציבור הדתי
אצא לי השוקה - שוק מחנה יהודה. להסתובב בין הדוכנים, ללחוץ ידיים לבעלי באסטות, להצטלם עם עוללים. זה אחד הדברים שאני לא מבין אצל פוליטיקאים. יש פייסבוק. השוק הוא בשביל אנשים כמוני, שבאים לאכול טוב. 

לביקורת על המסעדה

 


יצאתם רבע פיתה-עראיס במחניודה

ביקורת מסעדות של אור רייכרט, מתוך עיתון שביעי לציבור הדתי
יצאתם רבע פיתה עראיס מחניודה אשל אמר לי "אתה חייב לנסות את העראייס החדש בשוק". כשאומרים לי את זה, בד"כ מתכוונים ל"תיקח אותי לאכול שם!". וזה מעולה. אני ממש בעד. חברים שלי ימצאו לי מקומות שווים 

לביקורת על המסעדה


.

אצא לי השוקה - שוק מחנה יהודה.
ביקורת מסעדות של אור רייכרט, מתוך עיתון שביעי לציבור הדתי

 להסתובב בין הדוכנים, ללחוץ ידיים לבעלי באסטות, להצטלם עם עוללים. זה אחד הדברים שאני לא מבין אצל פוליטיקאים. יש פייסבוק. השוק הוא בשביל אנשים כמוני, שבאים לאכול טוב. לי לפחות יוצא מזה משהו. יש מבחר כל כך גדול של מסעדות ודוכני אוכל, שאי אפשר לגמור את הכל ביום. יש אפילו טיולים מודרכים לשוק.
סיורי טעימות משולבים בקור ירושלמי ומדריך שצועק לתוך מדונה זולה.


אור רייכרט בחסות עלון שבת 'שביעי'
לא יוצא לרובנו לטייל בשוק סתם כך ואפשר להשתגע מהמבחר. כבר יצא לי להיות ביש-ספור (10 פלוס אחד שהוריד את כשרות הרבנות מיד אחרי שהייתי שם, אז לא כתבתי עליו) מסעדות שם. אבל מדי פעם נפתח דוכן אוכל חדש או סתם אחד שלא יצא לי לספר לכם עליו. אז צירפתישלושה בשביל לתת מקבץ יפה של קטנים וטובים.
כאלו שלא שווים טור שלם, אבל בהחלט שווים ציון לשבח. נתחיל בחלבי. כנאפה עיר דוד (כשרות מהדרין) יושב במרכז השוק המקורה, ובעשרים וחמישה שקלים לצלחת לא קטנה, מקבלים אחלה כנאפה. בלי שטויות (יש, אבל עזבו), בלי חומר כתום זרחני ועל צלחת חד פעמית.
סירופ הסוכר הנמזג בנדיבות קצת מאפיל על כל המנה, אבל אפשר מדי פעם לתת לעצמכם את האקסטרה מתוק הזה. משם, למסעדה אסיאתית שלא מרגישה כל כך קשורה למקום, היא "סטריט אנד ווק" (כשרות רבנות). התפריט מחלק בין סושי, סים סאם ומנות נודלס. הסושי מעולה (קומבינציית טוקיו, 52 ₪), הדים סאם סביר והנודלס גם. רק אם ממש בא לכם קצת סושי בשוק עם ריחות של דגים, אז המקום עונה יופי על הרצונות שלכם. ומקום שרציתי לבדוק כבר המון זמן – בורגר מרקט (כשרות רבנות). דמיינתי את המקום הרבה יותר גדול, עם המון סוגי המבורגרים. אבל לא. מדובר במקום שמגיש סוג אחד של קציצה והמון תוספות מעניינות לבחירה. ישבנו בחוץ כפור משוגע של ליל חורף ירושלמי. רעות, רוית גיסתי ושתי חברות שלה (רננה ואיילת) ניסינו להתחמם מתחת לתנור צ'יפס לא גדול ששמו בחוץ והתפללנו שלא ייקח להם יותר מדי זמן.
התפריט שנראה שעבר ימים טובים יותר, הכריז כי ארוחת המבורגר/שתיה/צ'יפס עולה 49 ₪ שזה אחלה, אבל מיליון תוספות בצד גרמו לי לנפח את החשבון.
לקחתי כבד אווז (36 ₪), ביצת עין (9 ₪) וריבת בצל (9 ₪) אז ההמבורגר שלי יצא יקר.
רעות לקחה קורנביף (19 ₪) ולשאר הבנות לא חיטטתי במנה.
התור היה ארוך אבל אחרי פחות מעשר דקות, כולם קיבלו מגשים יפים ומלאים. קציצה מעולה, עשוייה מדויק, עסיסית ומחזיקה את עצמה. תוספות שאפשר לוותר (כבד אווז) וכאלה שלא (ריבת בצל) ויופי של צ'יפס.
הקורנביף גם כן הצדיק את עצמו, וסך הכל אחלה קציצה לסגור יופי של יום. כוסו: אחלה שוק בעולם. אחלה מקומות. כיסאו: בכנאפה – אין.
בסטריט אנד ווק – חביב, ובבורגר מרקט המוני וקר.




.

יצאתם רבע פיתה עראיס מחניודה

ביקורת מסעדות של אור רייכרט, מתוך עיתון שביעי לציבור הדתי

אשל אמר לי "אתה חייב לנסות את העראייס החדש בשוק". כשאומרים לי את זה, בד"כ מתכוונים ל"תיקח אותי לאכול שם!". וזה מעולה. אני ממש בעד. חברים שלי ימצאו לי מקומות שווים ומיוחדים ואני אקח אותם לאכול. אז הייתי בירושלים, התקשרתי לאשל והוא לא יכל. אז לא הלכתי. גם בפעם השנייה שאמרתי לאשל שאני שם ושיבוא, הוא החליט שלא בא לו להבריז מהעבודה בשביל אוכל חינם. מוזר. בפעם השלישית כבר לא שאלתי.



אחרי כנס בחירות של מועמד מסוים, לקחתי את אמציה לאותו המקום. מאיר הצטרף בכיף וסגר לנו פינה (שעוד ידובר בה). המקום שוכן ברח' אגריפס, מול ממפיס (של רבי ומורי אורי מלמד). מקום לא גדול ושולחנות בחוץ.
תפסנו מזג אוויר נפלא יחסית לחורף החזק שהיה פה מזה שנים, וישבנו בחוץ. המקום מציע מוצר אחד בעל שלושה טעמים. עראייס עם בשר טחון (37 ₪), כבש (41 ₪) ואנטרקוט (45 ₪). אין צ'יפס, אין מנה אחרונה, אין תוספות, אין קשקושים. בדרך כלל זה מצביע על התמחות ומקור לגאווה, אבל נגיע לזה בהמשך.
כל מנה באה בשלושה רבעים, כנראה בשל היחס של הבשר למנה. יש לא מעט בשר בכל רבע. כל מנה מוגשת עם סלט עגבניות חריף, פלפל חריף, גבעול בצל ירוק (הברקה!) איולי וצ'ימיצ'ורי. אני מבין את ההייפ שנוצר מסביב לעראייס. זה חדש, זה מגניב, זה לא אשכנזי ויש משהו מאוד כיפי בבשר עטוף פחמימה שומנית, כשהשומן מטגן את הפיתה מבפנים החוצה ומתקבל ביס עסיסי, עם רוך פנימי וקראנץ' שומני נוטף במעטפת החיצונית.
אבל בתור אחד שיצא לו לאכול כמה וכמה דברים בחיים, ולהכין כמה וכמה דברים בחיים, מדובר על מאכל שהוא לא יותר מדוכן בקבלת פנים של חתונה בינונית. מצד שני, המוצר מאוד "מחנה יהודאי" פיתה עם בשר. מהיר, קל, פשוט וטעים. לא? אז ככה: מכיוון שהיינו שלושה, קל היה לחלק לכל אחד רבע פיתה.
הבקר הפשוט היה חסר טעם. עוד מלח וזה אולי היה בכיוון. יש מצב שניסו להתחמק מהתיוג הרגיל של עראיס כקבב בפיתה, לכן לא מורגש שום תבלין דומיננטי, אבל יצא שכרו בהפסדו. הכבש היה דומיננטי. אישית, קשה לי עם כבש. אני מרגיש שאני אוכל דיר. מצד שני, אני יכול להבין את חובבי הברייה הצמרירית וטעמה העז (חחחח). היחיד שהצליח לעבור את המבחן היה האנטריקוט. טעמי הבשר מורגשים, תיבול עדין ועם כל המרקמים המנוגדים יוצאת אחלה מנה.
מצד שני, למה לאכול אנטריקוט טחון בפיתה? המרכיבים המשלימים במגש היו סבירים, למעט הצ'ימיצ'ורי שהיה פרווה. חסר היה לי ערימה יפה של טחינה, אולי לנשנש צ'יפס, אולי עוד כמה ירקות. בסוף, מדובר על קונספט שעובר בחביבות בתור גימיק, אבל אני לא מאמין שישאר לזמן ארוך.
עראיס מחניודה
א-ה: 12:00-02:00 ו – 08:30-16:00 ש – 20:30-02:00
אגריפס 115
רבנות ירושלים












Save on your hotel - hotelscombined.co.il










   | | צרו קשר ונציג יחזור אליכם בהקדם

  








האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים