יהדות ויהודים בגאורגיה



  יהודים ויהדות בגאורגיה
    מאת איטי קאופמן




ימי הביניים


אם ידיעותינו על תולדות יהודי גיאורגיה עד למאה ה-4 דלות ומעורפלות, הרי שהעדויות על גורלם בימי הביניים מועטות עוד יותר. אולם, אין בכך לערער את המסורת על קדמותו ורציפותו של היישוב היהודי בגיאורגיה. אנו רואים כי בתקופת "תור הזהב" בעת מלוכת המלך "דוד הבנאי", סמלו של בית המלוכה היה ציור של קלע ונבל, כמו הסמל של דוד המלך, בטענה שהוא נצר לשושלת מלכי דוד. גם תחת השלטון של נכדתו המלכה "תמר" נהנו היהודים משגשוג וחופש. בנוסף, יש לנו את עדותו של ר' "בנימין מטודלה" שביקר בבבל במאה ה-12, שראה בבגדד עיר מושבו של ראש הגולה, יהודים מהמזרח, ביניהם יהודים היושבים בארץ "גורגיין עד נהר הגיחון והם בדת הנוצרית". עדות נוספת, נמצאה בכתבי "מארקו פולו" התייר הידוע, שטייל במאה ה-13 בגיאורגיה :"טפליס מיושבת ע"י נוצרים, גרוזינים, ארמנים וכן מספר של מוסלמים ויהודים". ניתן לראות בבירור מעדויות אלו כי אכן היו יהודים לאורך השנים בגיאורגיה.


הכיבוש המונגולי אשר שם סוף לעצמאותה של גיאורגיה והמיט על המדינה הרס וחורבן (הפלישה המונגולית הראשונה הייתה בשנת 1220), פגע ללא ספק גם ביהודים.






הרב אברהם הלוי חוולס, שהגיע מקובנה לצחינוואלי ב-1906, בשליחות הרב אלחנן ספקטור, קיבל על עצמו לבקשת הקהילה, את הרבנות וייסד תלמוד תורה שבו למדו כ-400 תלמידים. בהיותו חובב ציון נלהב, לימד במוסד את השפה העברית והנהיג לימודים ברוח ציונית לאומית.חלק מתלמידיו אף המשיך ללימודים תורניים גבוהים בישיבות "בריסק" ו"ווילנה" ומהם יצאו מורים, מחנכים ומנהיגי ציונות גיאורגית, כמו דוד באאזוב. המוסד התורני נסגר בסופו של דבר בשל מצוקה כלכלית. לאורך כל הדרך, הייתה קבוצה של יהודים חרדים שמחתה על הפעילות החדשנית של המשכילים, בראשם עמד חכם ראובן אלואשווילי מכותאיסי. 






מהפכת העצמאות

מהפכת העצמאות ב- 26 למאי 1918, עוררה בלב היהודים תקוות גדולות. השלטון הצארי היה מתועב בעיני גיאורגים ויהודים גם יחד, במיוחד לאחר מעשי הדיכוי האכזריים נגד המנשביקים בשנת 1905. המפלגה המנשביקית שתפסה את השלטון, גילתה אהדה ליהודים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה והמחסור החמור ממנה סבלה גיאורגיה ב-1917, הביאו להרעה במצבן הכלכלי של השכבות הנמוכות, ויהודים סבלו גם מהתפרצויות אלימות.

השלטון הסובייטי

כיבושה של גיאורגיה ע"י הצבא האדום בשנת 1921, הנחית מהלומה כבדה על תקוות הציונים ומתנגדיהם כאחד והעמיד את יהודי גיאורגיה בפני סכנות שכמותן לא ידעו מעולם: חיסול המסחר שהשמיט את הבסיס הכלכלי לקיומם ופגיעה שיטתית ומכוונת בדתם ובמסורת אבותיהם. תקוות היהודים, להכרה בהם כבני מיעוטים, נכזבה. מוסדות יהודיים רבים נסגרו ולמרות שהתירו השלטונות עליה יהודית מועטה בשנות ה-20, עד מהרבה "התעשתו" הבולשביקים, ואסרו כל פעילות יהודית דתית או ציונית. 

הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 שימשה עילה נוספת לחידוש הרדיפות שהתמקדו כעת בדת. בשנות ה-50 וה-60 נסגרו בתי כנסת ומוסדות יהודיים רבים, על אף מאבקם האמיץ של היהודים להציל אותם. חרף מאמצי השלטונות, שמרו היהודים החרדים בקנאות על המסורת, התורה והמצוות. בשנות ה-60 חל שינוי, וקרנם של הציונים החלה לעלות שוב. בשנות ה-70 עלו לישראל יותר מ-30,000 יהודים מגיאורגיה.


 






היהדות כיום


כיום, הקהילה היהודית מתרכזת בטביליסי. הקהילה כוללת כ-400 משפחות יהודיות. ישנם 2 בתי כנסת פעילים בעיר, 


כתובת בית הרב קוזלובסקי, שליח חב"ד בגיאורגיה:   Tbilisi,   51A Nutzubidze Street .
טלפון של אליהו שילוני, יהודי דתי מקומי הדובר עברית  מכיר היכן ניתן להשיג אוכל כשר, וכ'ו.
סלולר: 995-599-422-055


בית הכנסת החדש באוני


בית הכנסת החדש, הוקם ב-1895 כבית כנסת מונומנטלי. ב-1991, נהרס חלק מהמבנה בעקבות רעידת אדמה, אך, שופץ בשנים האחרונות ע"י הפרופסור שותא בוסתנשווילי מהאקדמיה לאדריכלות בטביליסי. מראה הכיפה הכסופה, על רקע הרי הקווקז ובתיה הנמוכים של אוני, הוא סמל חזותי נודע של העיר.



 





logo בניית אתרים