ירושלים בתקופה הביזנטית  


בתקופה הביזנטית

העיר מתפשטת בעיקר לדרום. היא דומה לעיר הרומית. במקום מקדש אפרודיטה נבנית כנסיית הקבר הקונסטנטינית, לא דומה במתכונתה למה שרואים היום, הוקמה בשנים 326 – 335 לס'. אז הכניסה ממזרח – מהקרדו, שער עם שלוש פתחים ומדרגות לכל אורכו (בימינו רואים את הפתח הדרומי בכנסיית אלכסנד נייבסקי, את הפתח המרכזי במעדניית ז'לנטינו, ולצפוני אין זכר).  
יוסטיאנוס במאה ה-6 רוצה להשאיר חותמו בירושלים. רואים את כנסית הניאה (מבנה גדול ובולט) שנבנתה במאה ה- 6 לס', ואת הקרדו הביזנטי מרחוב דוד לכיוון דרום.  




Save on your hotel - hotelscombined.co.il






   תיאור המסלול

ביקור בשער שכם (שער דמשק)
השער הרומי נבנה בפקודת הקיסר אדריאנוס במאה השנייה לספירה, כנראה על חורבותיו של שער מתקופת בית שני.
בכיכר רחבה בתוך העיר מול השער ניצב עמוד ניצחון רומי, המופיע במפת מידבא מסוף המאה השישית לספירה, ובשלו נקרא שם השער עד ימינו בערבית "באב אל-עמוד". אדריאנוס רצה לעצב את הממלכה בצורה אחידה ע"פ התפיסה הרומית: סגידה ליופיטר ראש האלים הרומיים ופטרון המדינה הרומית (מכונה יוביס), פולחן הקיסר ובניית ירושלים במערך רחובות אורתוגונלי.
בניית מקדש פגאני בהר הבית נעשתה לא על מנת לפגוע ביהודים אלא כחלק מתפיסת עיצוב כללית. בשנת 130 לס' ביקר אדריאנוס בא"י והחליט להוציא לפועל את תוכניתו, במסגרתה הקים על חורבות ירושלים את "אילייה קפיטולינה", עיר קטנה מאוד יחסית לעיר הגדולה בסוף ימי בית שני, בה כבר לא גרו יהודים מאז המרד הגדול. השם "אילייה-קפיטולינה" - אילייה על שם אליוס: שם משפחתו של הקיסר;
על שם שלושת האלים הקפיטולניים: יופיטר, יונו ומינרוה שהיו לפטרוני העיר.
בתקופה הביזאנטית נקראה העיר 'אילייה' על מנת להשכיח את החלק הפגאני של השם.








ב יקור במוזיאון שער שכם

המסורת הנוצרית מקדשת את שער שכם במקום בו אברהם אבינו פגש את מלכי-צדק מלך שלם. 
בתקופה הצלבנית הוקמה במקום כנסיית אברהם, שרידיה ניכרים באבן בעלת סירוק אלכסוני ותו סתתים האופיינים לבניה הצלבנית. 
מפלס החיים בתקופה הצלבנית מאוחר בהרבה לתקופה הרומית ולכן מפלס הכניסה גבוה ממפלס הכניסה לעיר 
הרומית איליה קפיטולינה. המפלס הנוכחי הוא מאוחר, נוצר במרוצת הזמן בתקופה הערבית הקדומה ובעיקר בתקופה 
הצלבנית וממשיך בתקופה העות'מאנית.

השער הרומי הוקם בימי אדריאנוס בשנת 133 לס'. השער נקרא שער ניאפוליס, העיר החדשה של שכם ובערבית 'נבלוס'. 
הוא בנוי משלושה פתחים, הפתח המזרחי שרד כמעט בשלמותו, ואפשר לעבור דרכו אל הכיכר המרוצפת באבנים המקוריות.

הפתח "המזרחי" הוא הפתח קטן מבין שלושה פתחים שהיו כאן בעבר. למטה אפשר לראות שרידים של ארכיטקטורה רומית. 
במשך השנים השער שינה את צורתו הפתח המרכזי נעלם ומהפתח הקטן המערבי נשאר קטע קטן בלבד.

 

על אבני הככר החצי עגולה ניכרים חריצים למניעת החלקת המרכבות. במרכז רחבה זו התנוסס עמוד בגובה 22 מטרים, המופיע 
במפת מידבא, ובראשו פסל הקיסר אדריאנוס. העמוד שימש כאבן המיל הראשונה של איליה קפיטולינה, ממנה נמדד המרחק 
אל ערים אחרות. העמוד מעולם לא נמצא.

 

מצדי השער ניצבו שני מגדלי שמירה ענקיים, הבנויים מאבנים עצומות בגודלן. אבנים אלה נלקחו ככל הנראה ממבנים קדומים יותר שהוקמו בירושלים בימי בית שני. המגדל המזרחי השתמר לגובה מרשים, והוא עשוי מאבני גזית גדולות בעלות סיתות הרודיאני מובהק. נראה כי אבנים אלו נלקחו מהריסות הר הבית הסמוך. אפשר לעלות בגרם המדרגות המקורי שנמצא בו היישר אל טיילת החומות.

מפתחי שער הניצחון נשתמר הפתח המזרחי הקטן, וכן שני עמודים שהקיפו את הפתח הקטן משני צדדיו. מתחם השער נחפר בראשית שנות השבעים ע"י מנחם מגן והוא שחשף וסידר את האתר כפי שרואים כיום. מעל הפתח המזרחי נחשפה הכתובת הלטינית
בתרגום לעברית 'לפי החלטת הדקוריונים של איליה קפיטולינה'. ניתן להצביע על האות 
C  –  D . אותיות אלה הן חלק מהכתובת
שנכתבה בצורת קיצורים "קולוניה אליה קפיטולינה דה גרטו דה קוריונו". השקעים בקירות נועדו ככל הנראה לבניית קומה
שנייה ע"י שימוש בקורות עץ. ברחבת המגדל ניתן לראות בית בד בורגי מהתקופה הביזנטית. בתקופה המוסלמית הקדומה
שער הכניסה נסתם, המגדל התבטל והחלל שימש לאגירת מים.


ה ליכה משער שכם למנזר האחיות ציון

חומת ירושלים העות'מאנית היא החומה הנוכחית. החומה נבנתה בידי סולימאן הראשון, סולטן האימפריה העות'מנית 
במאה ה- 16, לאחר שהעיר עמדה פרוזה משך כ- 300 שנה. 
החומה נבנתה בהתאם לטופוגרפיה של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן באופן טבעי היא עוקבת במהלכה אחר תוואי החומות שקדמו, ולרוב בנויה על גביהן. במחצית המאה ה- 19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה החומה מחשיבותה הבטחונית, ומאז ועד 
היום היא משמשת כאתר תיירותי וכסמל לעיר העתיקה.

בניית החומה החלה בצפון, שכן שם היה שטח מישורי מול החומה, שאיפשר נקודות פריצה נוחות לעיר. טבלאות ההקדשה 
מעל כל שער בחומה מציינות את תאריך חנוכתו של השער ע"פ הלוח המוסלמי. מכך למדים שעם השלמת החומה התפצלו 
הבונים לשתי קבוצות: האחת המשיכה בבניית החומה המערבית, והשנייה בבניית החומה המזרחית. מהכתובות ניתן ללמוד כי שער שכם (בחומה הצפונית) הושלם כבר בשנת 1538, ואילו שער ציון (בחומה הדרומית) נחנך בשנת 1542. עולה אפוא שהחומה נבנתה במהירות, והושלמה בתוך 4 שנים וחצי בלבד.

נכנסנו לרובע המוסלמי, אנו נמצאים במקום שעד אליו הגיעה הכיכר החצי עגולה בתקופה הרומית. מכאן לערך ההתפצלות 
של שני הקרדים, המערבי על תוואי רחוב בית הבד והמזרחי על הטרופיון הוא רחוב הגיא.

 


Save on your hotel - hotelscombined.co.il



בריכת הסטרותיון (עפרוני)

בימי הורדוס הורחב הר הבית. בתוך כך נבנו הכותל המערבי והחפיר סביב למצודת האנטוניה, מצפון להר הבית. את הבריכה מלאו במי השטפונות של האמה החשמונאית שהובילה מים מאזור שער שכם לעבר הר הבית.  

בימיו של אדריאנוס נבנה מעל שטח החפיר פורום. הבריכה אצרה את מי גשמים על מנת שלא יציפו את הפורום והיא קורתה
בשני קמרונות מקבילים והפכה למאגר מים תת-קרקעי. מעל הקמרונות נבנתה הרחבה המרוצפת של הפורום.

גילוי הבריכה במאה ה- 19 – צ'ארלס וורן

בעת חפירת היסודות למנזר האחיות ציון, בשנות ה-60 של המאה ה-19 התגלו שרידי הפורום מימי אדריאנוס. השרידים 
זוהו בטעות כריצוף הרחוב ההרודיאני עליו פסע
  ישוע בדרך לצליבתו לאחר המשפט אצל פילטוס. כמובן שאין הדבר אפשרי מאחר והפורום, הקמרונות והקשת, מאוחרים לימיו של ישוע בכמאה שנה.

כשצ'רלס וורן חפר באיזור הכותל הוא הגיע לחלק זה של הבריכה כשהוא משייט על גבי  רפסודה קטנה עשויה מדלתות
ישנות, חותר בידיו ומחזיק נר בפיו. וורן גילה שמן הבריכות ניתן להגיע למערכת מים עתיקה המובילה אל הפינה הצפון-מערבית
של הר הבית – מערכת שנחסמה עקב בניית האנטוניה ע"י הורדוס (כיום המקטע האחרון במנהרות הכותל). גילוי זה החריד 
את הנזירות כיוון שמשמעותו הייתה שניתן לחדור אל המנזר מבחוץ, דרך הבריכה. לפיכך נבנה קיר אבנים המחלק את הבריכה לכ- 2/3 בקרקעית המנזר וכ- 1/3 מחוצה לו, מתחת לכותל.

כנסיית הקבר

נמצאת בסופה של ה"ויה דולורוזה", במקום המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה "ויהי כאשר באו אל 
המקום הנקרא גלגתא, ויצלבו אותו שם" (לוקס כג, 33). על פי המסורת הנוצרית, הכנסייה בנויה על אתר צליבתו של ישוע, ועל המקום שבו
נקבר ממנו קם לתחייה. בזמן הצליבה, סביבות שנת 30 לס', אתר זה היה כנראה מחצבה נטושה מחוץ לחומות העיר. בימי הקיסר הרומי הדריאנוס (117- 138) נבנה במקום מקדש אלילי לאפרודיטי. בימי הקיסר קונסטנטינוס הגדול שהכריז על הנצרות כדת 
רשמית של האימפריה הגיעה אמו הלנה לירושלים. הלנה זיהתה את מקום הצליבה, מצאה את שרידי צלבו של ישוע והקימה במקום את כנסיית 'התחיה' (אנאסטזיס) שנחנכה בשנת 335. השם כנסית הקבר ניתן רק בתקופה מאוחרת יותר. המבנה האלילי 
פורק והאתר פולס (בכניסה לקבר ניתן לראות עיטורים בשימוש משני משרידי המקדש שפורק).

על גבי הקבר נבנה אולם גדול (רוטונדה), הקרוי גם אנסטזיס (התחייה). ממזרח לרוטונדה הוקמה בזיליקה, הקרויה גם 'מרטיריון' לזכר
מותו של ישוע על הצלב כמרטיר (קדוש, עד אמונה). בין הרוטונדה לבזיליקה הפריד גן פתוח מוקף קשתות אבן, שבסמוך לו היתה 
גבעת הצליבה. פתח בהכניסה למתחם כולו היה ממזרח (בשונה מהיום) ופונה אל הרחוב הראשי – הקרדו. במרוצת השנים נהרסה הכנסיה הביזנטית ושופצה כמה פעמים. עם הכיבוש הפרסי בשנת  614 לס' נהרסה הכנסיה כמעט כליל, ונשארו 
ממנה רק שרידים דלים. לאחר מספר שנים שבו הביזנטים לעיר בראשותו של הקיסר הרקליוס, אז עברה הכנסיה סדרת שיפוצים שלא הושלמו, שכן בשנת 638 כבשו המוסלמים את הארץ והגבילו את צעדי הביזנטים בירושלים. יחג עאת, המוסלמים לא פגעו בכנסיה, כחלק ממדיניות סובלנית כללית שנהגו כלפי בני דתות שכבשו, במיוחד עמי הספר. יוצא דופן בתקופתו הינו 
הח'ליפה הקנאי אל חחאכם באמר אללה, אשר בשנת 1009 ציווה להרוס את הכנסיה. בשנת 1033 רעידת אדמה קשה פקדה את ירושלים, בעקבותיה נהרסו מבנים רבים, בינהם כנסיית הקבר.בעקבות כך התירו הפאטימים (שליטי הארץ המוסלמים) לנוצרים 
לשקם את הכנסיה. הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס מונומכס ניצל היתר זה ובשנת 1048 עברה הכנסיה שיפוץ יסודי ביוזמתו ובמימונו. מתקופתו נותרו שרידים בכנסיה. כנראה כבר אז נבנו שלוש הקפלות ממערב לחצר הכנסיה (שייכות כיום ליוונים אורתודוקסים). שיקום יסודי נערך על ידי הצלבנים לקראת שנת יובל לכיבוש ירושלים (1149). תכנית הכנסיה הצלבנית זהה לתוכנית הכנסיה כיום.

הצלבנים הסבו את הבזיליקה במזרח למנזר המסדר האוגוסטיני ובכך הקטינו את אורך הכנסיה. מסיבה זו קורה הגן הפתוח והפך להיות לאולם תפילה כללי 'קתוליקון'. הכניסה הועברה במאה ה- 11 לצד דרום, ושני השערים נבנו בחזית. השער הימני נאטם מאוחר יותר, כשהצלבנים סולקו מירושלים על ידי המוסלמים בשנת 1187. משמאל לחזית הכנסיה הוסיפו הצלבנים מגדל פעמונים, שחלקו העליון התמוטט במאה ה- 16 ולא שוקם עד ימינו.


בקומה העליונה שני חלונות. על החלון הימני שעון סולם, הקשור לסיפור ה'סטטוס קוו' בכנסיה. במרוצת השנים קנו להן עדות נוצריות שונות 'חזקות' על חלקים בכנסיה. הוויכוחים והמריבות על גבולות חזקות אלו הביאו לניסוחם של הסכמים, בהם נקבע 
מצב קבוע ומחייב. פעילות הכנסיה מוכתבת עד ימינו ע"י הסכמי סטטוס קוו אלו. נקבעו שעות תפילה לכל עדה, שעות פתיחה וסגירה של שערי הכנסייה (המפתחות מוחזקות ע"י משפחת נוסייבה וג'ודה המוסלמיות, מאז המאה ה- 13), סדר הדלקת הפמוטים ומנורות השמן בכנסיה. בכל שנה לפני חג הפסחא מכנסים ראשי העדות לדון בבעיות משותפות הנוגעות לכנסיה, אך החשדנות 
ההדדית רבה ולרוב לא מגיעים להחלטות. מסיבה זו, בין השאר, נמשכים השיפוצים זמן רב וחלקים שונים נראים מוזנחים. עד שנת 1831 היו שערי הכנסיה נפתחים רק בחגים מיוחדים, באישור השלטון המוסלמי. משך יתר הזמן השערים היו נעולים והנזירים הנוצרים נאלצו לשהות בכנסיה ב'מאסר ביתי'. מזונם הועלה להם מבעד לחלון הפתוח שבקומה העליונה, והנזירים היו 
משתמשים בסולם אותו אנו רואים כדי לצאת מהחלון. מכיוון שהסולם מוזכר בהסכמי הסטטוס קוו, אסור להזיזו ממקומו למרות שאין לו כל שימוש. ככזה הוא מהווה סמל מוחשי לסטטוס קוו.

הקרדו הביזנטי

החלק הצפוני של הקרדו משתרע משער שכם עד לרחוב דוד והוא מהתקופה הרומית, כאשר נבנתה איליה קפיטולינה בימי אדריאנוס במאה השניה לספירה. החלק הדרומי נמשך מכאן לאורך צידו המערבי של הרובע היהודי והוא נבנה בתקופה הביזנטית, במאה השישית לספירה. הקיסר יוסטיניאנוס הראשון האריך את הקרדו עד שער ציון על מנת לאפשר מעבר נוח לכנסיה החדשה שבנה – כנסית הניאה. במפת מדבא נראים בבירור הקרדו והדקומנוס של העיר.

  בחפירות הרובע היהודי נחשפו בין רחוב חב"ד לרחוב היהודים קטעים מהקארדו הביזנטי לסרוגין לאורך כ-180 מטר. הקארדו היה מורכב ממעבר מרכזי פתוח לשמים לשימוש כרכרות ובעלי חיים ומשני צדיו מדרכות לשימוש הולכי רגל, שתקרתם נתמכה בטורי עמודים. הרחוב מרוצף לוחות אבן ורוחבו הכולל 22.5 מטר. בכמה קטעים נמצאו חנויות מקורות   בקמרונות מצדי המדרכות.

בקטע הדרומי פונו המבנים המאוחרים ונחשף מפלס הקרדו הביזנטי שלאורכו שוקמו ושוחזרו חלק מהעמודים. בקטע הצפוני נוקה הבאזאר הצלבני שנבנה במאה ה-12 על הקארדו הביזאנטי וחודשו החנויות בתחומו.

 

הקרדו היה   רחוב ה   ה ראשי של ירושלים בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית   בתוואי העובר מ שער שכם   ל שער ציון
לאחר   מרד בר כוכבא   (132-135)  ייסד הקיסר אדריאנוס על חורבותיה של ירושלים את העיר   איליה קפיטולינה.   שרידיו של הקרדו נמצאו בחפירות   שנערכו ברובע  היהודי   לאחר   מלחמת ששת הימים   על ידי ה פרופסור   נחמן אביגד. במקום בו נמצאו שרידיו של 
הקרדו נמצא גם העתק מ
מפת מידבא  ובה ציון ברור של הקרדו .


  הריצוף השחור מסמן את תוואי החומה מימי בית שני, חומה חשמונאית שכיוונה מזרח מערב, בתוואי נחל צולב. הסימון 
האדום מסמן את תוואי החומה מימי בית ראשון, חומת חזקיהו מהמאה ה- 8 לפנה"ס.


מגרש החניה הר ציון – שרידי כנסית הניאה

בתי המחסה הינו מתחם דירות שנבנה בין השנים 1860– 1890. בסוף   המאה ה-19   עלו מחירי הדירות ומשפחות 
יהודיות רבות מצאו עצמן ללא יכולת לשלם את שכר הדירה לבעלי הבתים המוסלמיים ומצאו עצמן ללא קורת גג. מצב סוציו-אקונומי זה הביא להחלטת הרב
  עזריאל הילדסהיימר   מכולל הו"ד (הולנד-דויטשלנד) העשיר, להקים את   'חברת בתי המחסה לעניים 
בהר ציון תובב"א' (תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן). המתחם כלל מאה דירות אשר הוקמו ברמת חיים גבוהה יחסית 
למקובל אז, הדירות הושכרו שכירות נמוכה, ואף בחינם. אין פלא שהדיירים שזכו להתיישב כאן נחשבו בני מזל, ותח רב ליווה את תהליך חלוקת הדירות, שהוקצו שליש לבני הונגריה, שליש לבני כולל הו"ד ושליש לעניי כלל ישראל.

בניית בתי מחסה ונדידת יהודים לדירות ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי הקלו על הצפיפות ברובע היהודי, אולם לא לאורך זמן.
היה צורך בפתרון קיצוני יותר – יציאה מחוץ לחומות, וזו אכן החלה, טיפין טיפין, שלוש שנים אחר כך עם הקמת 
שכונת משכננות שאננים.

כיכר כתי המחסה היתה בין השכונות האחרונות שנותרו בידי מגיני הרובע במלחמת העצמאות. מאות תושבים הצטופפו בבתים אלו ערב נפילת הרובע, וכאן רוכזו התושבים ביום הכניעה, ב- 28 במאי 1948. הלוחמים האחרונים נלקחו לשבי הירדני, בעוד האזרחים
פונו מכאן לירושלים המערבית. לאחר מלחמת ששת הימים שופץ המבנה המערבי של הכיכר, שנבנה בתרומת 
הברון וולף רוטשילד בשנת 1871, ועדיין ניתן לראות את סמל משפחת רוטשילד על המבנה. כמו כן שוקמה שורת הדירות בדרום הכיכר, שהפכה לבית הספר של הרובע. שברי העמודים המונחים בכיכר נמצאו בחפירות הרובע היהודי והם מתוארכים לתקופת הבית השני.
על שם הכולל נקראה במקור גם הכיכר שלפני המבנה
  'דער דויטשער פלאטץ' –   'הכיכר הגרמנית', אף ששמה 
הרשמי של השכונה היה 'בתי מחסה לעניים בהר ציון'.

 

בחפירות ארכאולוגיות שערך במקום נחמן אביגד בשנת 1970 נמצאו שרידי קירות עתיקים. תחילה נמצא אפסיס גדול ולראשונה 
עלה החשד שמדובר בשרידיה של כנסיית הניאה. בשנת 1975 התגלו קמרונות תת-קרקעיים של מאגר מים עצום בגודלו. כאשר חפרו כאן ארכיאולוגים שונים כל פעם התגלה עוד קטע של קיר. מולנו האפסיס, אפסיס נוסף התגלה מעבר לכביש מרחק של 
כמה עשרות מ'. רואים את הנדבכים מותאמים בסימטריות. האפסיסים פונים מזרחה. אולם התווך לא נחשף כיוון שיש עליו בניין. הקמרונות התגלו יחד עם הקרדו. רק כאשר הצטרפו כל החלקים ניתן היה לשחזר את הניאה. ב-8.5.1977 בתוך הקמרונות 
שנמצאים מעבר לכביש, התגלתה כתובת הקדשה ביוונית שמספרת על הקמת הכנסיה ומזכירה את ע"י קלאדיוס יוסטיניאנוס הקיסר במאה השישית:

'וזה המפעל שנעשה בנדיבותו

של הקיסר החסיד ביותר שלנו

פלאביוס יוסטיניאנוס ,

בהשגחתו ושקידתו של קונסטאנטינוס ,

הקדוש ביותר, כהן ואב מנזר, (בשנת) ה-13 לאינדיקציו' .

(מתחת לכתובת עוצב צלב גדול).

כתוב שבשנה זו בוצעו דיקציות. עושים דיקציה במחזורים של 15 שנה לצורכי רישום נכסים ומסים.  ברגע שהתגלה השם קלאדיוס יוסטיניאנוס נגמרו סימני השאלה, ברור שכל הקומפלקס הזה הוא הניאה.

 


דגם ירושלים בכנסיית התרנגול

העיר בתקופה הרומית – בניה מימי אדריאנוס

ניתן להצביע בדגם על המקומות הבאים: השער הראשון שבנה אדריאנוס ליד כנסית סנט אטיין (אינו מופיע בדגם יש להראות את האיזור). מכלול שער שכם, כיכר חצי עגולה ועמוד במרכזה, שני הקרדינס, הקרדו המזרחי והקרדו המערבי, בתוואי הטרופויון (הגיא). דקומנוס, פורום ליד האנטוניה החרבה. (לצורך בנייתו נבנו הקמרונות מעל בריכת הסטרתיון), שער האקה הומו.
דקומנוס נוסף - רחוב דוד של ימינו. פורום נוסף על רחוב דוד ועליו מקדש לאפרודיטה. מקדש ליופיטר על הר הבית, ומקדש אסקלפיוס (מרחצאות מרפא), שהיה באיזור בריכות בית חסדא – בריכות הצאן. (לא ברור מי בנה אותו אך הוא נבנה בתקופה הרומית). רואים את מקום המושב של הלגיון ה-10, וכן קטע חומה ששרד מסוף ימי בית שני, על גבול העיר הרומית, איליה קפיטולינה (החומה לא כללה את הר ציון שהיה מחוץ לעיר).


 


 



   צימרים לינה ואירוח

  צימר


    

  צימר


    






    אטרקציות

  מוזיאון חצר הישוב הישן  

  מוזיאון חצר הישוב הישן רח' אור החיים 6, הרובע היהודי
  טל. 02-6276319   
הצג מפה

  אטרקציה

    







  מסעדות

   מסעדת

    

   מסעדת

    
















Save on your hotel - hotelscombined.co.il










   | | צרו קשר ונציג יחזור אליכם בהקדם

  








האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים