ים המלח- מסלולי טיול ומידע
מאת מוריה גבסי
ים המלח הוא שריד של ימת הלשון. לשון ים המלח - לשון יבשה בין האגן הצפוני של ים המלח לבין האגן הדרומי שלו. חוואר הלשון הוא סלע משקע הנוצר בסביבת היווצרות ימית. סלע זה אופייני ללשון ים המלח ומכאן נגזר שמו, והוא מצוי גם באזור הערבה הצפונית.
הים נוצר למעשה בתוך 'בור', מהעמוקים המוכרים על-פני היבשות, כאגם סופי, מעין קערה, כאשר הוא מהווה בסיס ניקוז לשטח של כ - 41,000 קמ"ר, בו אין מוצא לים. ההרכב הכימי של מי ים המלח מצטיין בריכוז גדול של מלחים - מימיו מרוכזים פי עשרה ממי האוקיאנוסים והימים.
בנוסף, בהיותו תמלחת כלורידית, האופיינית לתמלחות בתת-הקרקע, יש לו תכונות פיסיקליות – ברום, מגנזיום, נתרן, סידן ואשלג.
למעשה זהו אגם מוארך וצר 76 ק"מ אורך X 15 ק"מ רוחב בממוצע, עומקו כ - 320 מ' במרכז האגן הצפוני. בחלקו הדרומי בולט לתוכו ממזרח למערב חצי-אי הלשון המחלקו לשני אגנים: 1. האגן הדרומי הרדוד המצוי כיום מעל המיפלס של הימה. באגן זה ממוקמות בריכות האידוי של מפעלי ים-המלח הישראליים ושל מפעלי האשלג הירדניים. 2. האגן הצפוני העמוק המכיל את ים-המלח הנוכחי.
בעת העתיקה הפיקו מים המלח שני מוצרים חשובים:
1. אספלט - שימש לאיטום ספינות וייצור תכריכים למומיות.
2. מלח. למעשה, מיקומה של ערד נבחר כיוון שהיתה תחנה בנתיב הסחר מים המלח מערבה.
תופעת ה'בולענים'
הבולען הראשון הופיע בשנת 1989 בכביש 90 ליד שפך זוהר. בתוך 4 שנים מאז ועד לשנת 1993 ניתן היה לזהות עשרות בולענים ב"תחילת דרכם", כאשר התופעה התפשטה לכיוון צפון לאורך חופו המערבי של ים-המלח. התופעה כנראה נגרמת עקב המסת שכבת המלח בתת-הקרקע (כ- 20 עד 40 מ' מתחת לפני השטח) שהחלה לעבור המסה עקב התערבות האדם בטבע וירידת מפלס מי ים-המלח.
בתת-הקרקע של חוף ים-המלח קיים מפגש בין מי ים-המלח לבין מי-תהום מתוקים הזורמים לכיוון ים-המלח. מאחר והמים המתוקים אינם מתערבבים במי ים-המלח הרוויים במלח, ומאחר ומי-ים המלח הרוויים מלח אינם ממיסים את שכבת המלח – הרי שעד כה לא היתה שום בעיה. אולם עם ירידת מפלס מי ים-המלח בעקבות התערבות האדם באספקת המים לים-המלח, נוצר מצב בו מי-התהום המתוקים הגיעו אל עומק שכבת המלח וגורמים להמסתה. המסה זו גורמת לשכבות אשר מעל לשכבת המלח ההולכת ונמסה – לקרוס ולהתמוטט (בצורה של בולענים).
מחקרו של הד"ר אלי רז מעין – גדי, מלמד כי התפתחות הבולענים (כיום כ- 70 בולענים) הינה בכיוון קווי השבר, מה שמלמד כי קווי-השבר הם גורם מסייע בהיווצרות הבולענים.
לדעת רז, אין דרך לעצירת התופעה – אלא בעצירת ירידת מפלס מי ים-המלח. אלי רז נפל לאחד הבולענים ובילה לילה שלם בתוכו עד שהתגלה רכבו והוא חולץ.
תופעת הבולענים (המתקרבים אל הכביש) יחד עם עליית מי המפלס של ים המלח בחלק הדרומי, באיזור בריכות האידוי מהוות בעיות אקולוגיות הקשורות לים המלח. עליית מי המפלס בחלק הדרומי מעמידה בסכנת הצפה את בתי המלון. על מנת לפתור את הבעיה הכריחה המדינה את מפעלי ים המלח להעמיק את הים ע"י קצירת מלח, למרות שתנאי זה לא היה בהסכם הזיכיון הנדיב שקיבל המפעל.
תופעת הבולענים גורמת להשמדת מטעי התמרים אותם ניתן לראות באיזור עין גדי, חסרי צמרת. גם בסיס של חיל הים שהיה באזור עין גדי פונה מסיבה זו.
ישנן שתי תוכניות לפתרון בעית ירידת מפלס מי ים המלח:
1. תעלת הימים מים סוף לים המלח בשיתוף עם הירדנים. ניתן יהיה להשתמש בהפרשי הגבהים ליצירת תחנה הידרואלקטרית.
2. תעלה בין הים התיכון לירדן הנשפך לים המלח.
נחל הקדרון ומנזר מרסבא
נחל הקדרון שמוצאו בהרי ירושלים נשפך אל ים המלח. הקדרון מפריד בין חומות ירושלים להר הזיתים. הקדרון הוא הגדול מנחלי מדבר יהודה.
במורדות הקניון נמצא מנזר יווני אורתודוקסי בשם מרסבא. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה בין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית, והיה גם בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.
מבצר מכוור
נבנה ע"י הורדוס כמבצר, בעבר הירדן המזרחי, אל מול הנבטים. לאחר מותו של הורדוס עבר המבצר לבנו הורדוס אנטיפס. בתקופה זו ככל הנראה נכלא במבצר יוחנן המטביל ונערף ראשו. עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 השתלטו המורדים היהודים על מכוור והחזיקו בו גם לאחר החורבן. כיסי התנגדות נוספים שנשארו במדבר לאחר החורבן היו: מצדה והרודיון.
ע"פ תאור של יוסף בן מתתיהו, הרומאים שכנעו את מורדי מכוור להכנע, שלא יאונה להם כל רע, ואלו נענו לקריאתם. לתאור זה ישנו חיזוק בממצא ארכאולגי של סוללת מצור לא גמורה .
מלווה קבוצות טיולים בישראל
