המצדה
מסלולי טיול ומידע

בעית המים באיזור צחיח – רקע היסטורי 

נושא אספקת המים קריטי במצדה. זהו אזור מדברי, 50 מ"מ גשם לשנה. הגדרה של מדבר מתחילה בפחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. כבר החשמונאים חצבו כמה בורות על פסגת המצדה, שאגרו מי גשמים אך עם משקעים של כ-50 מ"מ בשנה זה הספיק לכמות קטנה מאוד של אנשים. 

  

  

הפתרון לבעיית המים - מפעל המים של הורדוס 

בתקופתו של הורדוס פתרון לבעיית המים היה בחציבת בורות אגירה ענקיים ובהטיית מי השטפונות אל בורות אלה. הורדוס בנה חומת אבנים אלכסונית (כדי למנוע את סחיפתה) שתפקידה היה להטות חלק ממי השטפונות של נחל מצדה ממערב ונחל בן יאיר מצפון אל בורות המים. תעלת המים שהובילה לבורות היתה מקורה כדי למנוע אידוי המים, כהגנה מפני לשלשת יונים ולמניעת התפתחות אצות. 

שרידי הטיח ההידראולי אשר מנעו את חלחול המים מהתעלה ניכרים בדפנות. 

תכולת בורות המים 

בסה"כ היו 12 בורות מים תכולתם הכוללת כ-36,500 קוב (1 קוב = 1000 ליטר), הם נחצבו בסלע המדרון של המבצר בשתי שורות מקבילות - שמונה בורות בשורה העליונה וארבעה בשורה התחתונה. 

לכל בור היו שני פתחים: פתח תחתון אליו נכנסו מי השיטפון מאמת המים. ופתח עליון ממנו נשאבו המים. שביל מתפתל הוביל מהשורה העליונה של הבורות אל מערכת נוספת, נפרדת, של בורות מים שנחצבה בתוך שטח המבצר על הפסגה. תכולת בורות המים בפסגה כ-15 אלף קוב, כך שהתכולה הכוללת של בורות המים היתה כ-50 אלף קוב. זוהי כמות מים אדירה. 

החרבת אמות המים במצור הרומי 

לנצורים בשלהי ימי המרד הגדול (73 לס') לא היתה בעיה של מים, לעומתם הרומאים היו צריכים לדאוג לאספקה שוטפת של מים ממעינות עין גדי הנמצא כ-17 ק"מ צפונית למצדה. הרומאים לא יכלו לפגוע בבורות המים כיוון שגיא תלול הפריד בין מחנות הרומאים לבורות. הרומאים עם תחילת המצור החריבו את אמות המים, בניית הדייק סתמה את התעלה. 

בעיית המים, המזון והחום הכריחו את הרומאים לרכז מאמץ ולהכניע את המורדים בזמן קצר ככל האפשר. משך הזמן מתחילת המצור ועד כיבוש ההר היה כ-60 יום. 

  

הנציב בעת דיכוי מרד מצדה היה פלביוס סילבה. המשימה בוצעה ע"י הלגיון העשירי אשר הקים את מערכת המצור. מספר החיילים שהשתתפו במצור ע"פ ההערכות בין 8,000-10,000. שלב ראשון ועיקרי בהכנות למצור ובמערכת הייתה הבטחת אספקה של מים ומזון. 

הסיקריים  בחלק גדול מתקופת המרד הגדול היו מלחמות פנימיות בין פלגים שונים של היהודים. הסיקריים היתה קבוצה של קיצוניים שסולקו מירושלים וברחו למצדה. מקור שמם – חרב קצרה ומעוקלת שנקראה סיקה אותה נשאו על גופם. בראשם עמד מנחם בן יהודה הגלילי. 

כיבוש מצדה ע"י הסיקריים 

על פי יוסף בן מתתיהו, עם פרוץ המרד הגדול נכבשה מצדה ע"י הסיקריים. 

כיצד הצליחו המורדים להשתלט על מצדה? על פי יוסף בן מתתיהו "בעורמה". יתכן והגיעו לאיזור באישון לילה והרגו את חיל המצב הרומי השאנן כשהוא ישן. 

הרכב האוכלוסיה בזמן המרד 

קיימים ממצאים ארכיאולגיים המעידים על הרכב האוכלוסיה. נמצאו מספר מגילות ביניהן מגילות כיתתיות של האיסיים המעידים על הימצאם במצדה. ישנה סברה כי אחת המגילות היא כתב שומרוני מה שמעלה את ההשערה שגם שומרונים היו כאן. 

אחרוני המורדים שנמלטו מירושלים לאחר חורבנה הגיעו למצדה וביניהם אלעזר בין יאיר, שהפך למפקד ההר. טפטוף הפליטים המשיך עד שנת 73. 

דהיינו האוכלוסיה שהיתה במצדה בתקופת המרד היתה הטרוגנית: ערב-רב של פליטים, מורדים, נשים ילדים וגברים 967 איש. מתוכם 500 לוחמים. 

   הסיבות הרומיות לכיבוש מצדה 

בשנת 69 ברומא, ארבעה התמודדו על משרת הקיסר. 

אספאסינוס שהיה מפקד הכוחות הרומים בא"י נקרא לרומא. תומכיו ביצעו טבח נוראי במתנגדיו לכן לא העז להגיע לרומא. אספאסינוס נסע לאלכסנדריה כשהוא משאיר לטיטוס בנו הוראה חד משמעית לטפל במרד בנחישות ובמהירות. הלגיטמציה של השושלת הפלאבית למשול כקיסרים ברומא נבעה מיכולתם לדכא את המרד . 

בליל ההבקעה ניסה אלעזר בן יאיר מנהיג הנצורים לשכנע את הנצורים להתאבד. תיאורו הדרמטי של יוסף בן מתתיהו מגיע לשיאו בתיאור נאומו השני של אלעזר בו טען לעדיפות החירות על פני החיים. 

למחרת היום, כשנכנסו הרומאים למבצר, הם גילו שמגיניו, כאלף איש ואישה ובתוכם ילדים זקנים וטף, העלו באש את כל המבנים והתאבדו. גרסה זו של סיפור המצור על מצדה נמסרה, על פי יוסף בן מתתיהו, על ידי שתי נשים שניצלו מההתאבדות כשהתחבאו בבור מים עם חמישה ילדים.
הנצורים הבעירו את מצדה על כל רכושה אך לא הבעירו את המזון כדי להראות לרומאים שלא היתה להם בעיה של מזון ושתיה. 

בתרבות הרומית נעשה במים שימוש רב ובזבוב ראוותני שתכליתה להציג לראווה את התגברות האדם על הטבע. אמות מים הובילו מים אל המבצר בשיפוע מתון ותוחכם על פני עשרות ק"מ. מערך רב של עבדים היה אמון על תחזוק המרחצאות. בתי מרחץ הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הרומית. המרחצאות שימשו לניקיון, לבריאות ולמנוחה. 

  

בחדר החם (קלדריום) הרצפה תלויה על עמודונים המכונים היפוקאוסט. בין העמודונים הוזרם בעזרת מפוחים אוויר חם אשר חימם את רצפת השיש. האוויר עלה דרך צינורות חרס ששולבו בקירות וחימם את החדר בדומה לסאונה יבשה. בפינת החדר שוחזר קטע רצפה וקיר. השהייה בחדר החם גרמה להזעה וכך התבצע תהליך הניקוי. מהחדר החם עברו לחדר הפושר (טיפידריום) שם קורצף העור בעזרת צדף ומסרקות ומשם עברו לחדר הקר (פריג'ידריום) להורדת שאריות הלכלוך. 


לחצו המשך המאמר על מצדה.
המאמר מאת מוריה גבסי     מלוות טיולים בישראל