המערות הפרהיסטוריות בלסקו | המפלצת מז'בודן – La Bête du Gévaudan
באחת הפך החבל ל"בהלת האדם הקדמון" ועשרות ארכיאולוגיים מקצועיים וחוקרים פשטו על האזור.אזור דורדון הוא חבל הארץ העשיר ביותר בעולם בשרידים פרהיסטוריים ועד היום נמצאו שם כ-200 אתרים שונים המשתרעים על פני 200,000 שנות אבולוציה אנושית.
תיירים המבקרים באזור יכולים לחזות בפסלי אבן מגולים ובציורי מערות שנותרו מתקופות אלו.
האתר לאסקו Lascauz
לאסקו הוא האתר הפרהיסטורי המפורסם ביותר מבין האתרים הרבים בצומת מפגש הנהרות וזר ובן.
בשנת 1940 נתקלו 4 נערים באופן מקרי לחלוטין במערות ונדהמו למצוא בהן ציורים בתקופת האבן הקדומה. החוקרים לא איחרו לעמוד על חשיבות הגילוי.
המוזיאון הפרהיסטורי הלאומי
הפארק הפרהיסטורי
הפארק ממוקם בעיירה לה טו Le thot . הפארק מציג שחזורים של חייו של האדם הקדמון במחוז דורדון.
באמצעות דמויות, סרטים ושיקופיות קם האדם הקדמון לתחיה אל מול עיני המבקרים.
בעונת התיירות פתוח האתר כל שעות היום אולם מחוץ לעונת השיא שעות הפתיחה מצומצמות.
ציורי המערות
עם תחילת ציורי המערות וציורי הסלע החל האדם לראשונה להחצין את עולם הדימויים שהיו בראשו והפך אותם למיצג פומבי. זו התחלה של האמנות והיצירתיות שלא בהכרח היוו את צרכי היומיום שלו.
תרבות ציורי המערות וציורי הסלע קודמת לתרבות הכתב בעשרות אלפי שנים. בדרך זאת הביע האדם את עצמו, תקשר, דמיין ויצר יצירות.
אמנות הסלע Rock art משמעותה ציורים וחריטות על גבי סלע בתוך מערות ומחוצה להן.
התקופה
התקופה המדוברת היא התקופה הפלאוליטית Paleolithic בתולדות האדם. בתקופה זו השתמש האדם באבן ובמיוחד באבן הצור ככלי הייצור העיקרי שלו.
רוב יצירות האמנות הידועות במערות האירופיות בצרפת, ספרד ואיטליה נמצאו מהתקופה הפלאוליטית העליונה (בין 40,000-12,000 לפנה"ס).
פעילות אמנותית זאת תחילתה באפריקה בה נמצאו עד עתה ריכוז עצום של ציורי סלע, חריטות בסלע ואמנות ניידת. לאחר מכן נמצאה פעילות גם באסיה ובאוסטרליה, (שם נמצאו ציורי הסלע העתיקים ביותר של הבורג'ינים שהם בני כ-40,000 שנה) ובאירופה.
הפעילות האמנותית באמריקה הצפונית, המרכזית והדרומית הין מאוחרת יחסית (בת כ-17,000 שנה).
בדו"ח שכתב ענתי Anati למען יונסק"ו הוא העריך שיש לשמר כ-50,000 מליון דמויות ידיעות שהתגלו במערות ברחבי העולם.
חקר המערות החל לפני כ-370 שנה אל עד עצם היום הזה ממשיכים לגלות מערות שונות וצירי סלע במקומות שונים בעולם. תגליות אלה ממשיכות להשפיע על המחקר והתאוריה של ציורי המערות ולעיתים בצורה דרמטית ביותר. לדוגמה: המערה Chauvel ש בצרפת המכילה ציורי מערות מלפני כ-30,000 שנה נמצאה לאחרונה רק בדצמבר 1994 ומערת Church hole באנגליה נמצאה רק בשנת 2003.
חקר אמנות ציורי המערות החל ב-1627 ע"י מורה נורבגי בשם Peter Alfsson . התערוכה הראשונה של האמנות הפלאוליטית הוצגה בשנת 1867 בפריס בחסות נפוליאון השלישי כחלק מתערוכה עולמית באותה שנה.
ציורי מערות וסלע בישראל
בישראל לא נתגלו ציורי מערות מהתקופה המדוברת, למרות שישנן מספר מערות מהתקופה הזאת כמו מערת הטאבון בכרמל והמערות בנחל עמוד.
ציורי סלע ומערות באירופה
הציורים באירופה מרוכזים בעיקר בשלושה אתרים: הרי הפריגורד הפירנאים בצרפת, ספרד ואזור קנטה-ברייה בספרד.
בצרפת ידועים למעלה מ-160 אתרים כאלו. בכל האתרים הללו ישנה אמנות כותלית בין 30,000 ל-10,000 שנה לפנה"ס.
בצרפת ובספרד ניתן למצוא אמנות ציור כותלית במאות אתרים לעומת שאר ארצות אירופה האחרות בהן ניתן למצוא אותה במקרים בודדים בלבד.
האמנות משתרעת על פני קילומטר אחד או שנים במערה אחת. האמנות מכילה גילופי תבליט וחריטות בשילוב של ציור ופיסול.
כלי השרטוט
האמנים חרטו בעזרת האנקר ובידיים. הצבעים היו בדר"כ שחור או חום לבן ואדום או צהוב. רובן של הדמויות נצבעו בצבע אחד אדום או שחור ולעיתים בשניים או שלושה צבעים.
תגליות
רוב בעלי החיים המצויירים היו יונקים אוכלי עשב כמו סוסים, ביזונים, פרים וצבאים. לעומתם אריות, קרנפים, עופות דגים זוחלים וציפורים צויירו בשכיחות נמוכה.
במערת שובה שהציורים בה הם מלפני 32,000 שנה מצויירות באופן חריג חיות טרף רבות כגון אריות.
בעלי חיים ובני אדם מצויירים בדר"כ בפרופיל.
בשני מקרים במערות בצרפת נמצאה דמות של חצי אדם חצי חיה, דמות זאת היא מיסטית ויתכן שייצגה את המכשף, הקוסם או השמאן שלבש בגדי חיה בעת הפולחן הדתי.
אחד הממצאים המעניינים הוא שהציורים צוירו בחדר עם אקוסטיקה טובה ויתכן שהצייר שר בזמן העבודה או שצייר לכל תופים, משרוקית או חליל – כלי הנגינה הנפוצים בזמן ההוא.
לשם תאורה השתמש האמן בלפידים העשויים מעץ מדר"כ מעץ אלון וכן במנורות שמן שהובערו בשומן בעלי חיים.
המשמעות לאמנות ציורי המערות
התייחסות האדם הקדמון לאמנות היתה שונה מאוד מזאת המקובלת היום. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מטרות האמנות. יש שטענו שהיא נועדה לקישוט המערות אבל עפ"י דעת רוב החוקרים האמנות היתה בעיקר לצורך פולחני. אמנם ההנחה הרווחת היא שעיקר האמנות היתה להבטיח את הצלחת הצייד, הקיום היומיומי ואת השרדות השבט.
.
החיה של ז'בודן הוא שם שניתן לבעלי חיים אוכלי אדם במחוז ז'בודן בדרום-מזרח צרפת, וכיום המחוז המודרני של לוזר השוכר בעמק הלואר.
בין השנים 1744 עד 1767 על פני שטח של 80-90 קמ"ר אירעו מספר מקרי רצח ע"י חיה כפי שיתואר בהמשך.
החיות תוארו באופן עקבי ע"י עדי ראייה כבעלי שיניים אימתניות וזנבות אדירים. פרוותם היתה בגוון אדמדם , והם הדיפו ריח בלתי נסבל. הם נהגו להרוג את קורבנותיהם ע"י קריעת גרונם בשיניהם.
באזור דה בופור מוערך מספר המותקפים ע"י החיה ב-210 פיגועים, 113 מתוכם הסתיימו במות הקורבנות, 98 מהקורבנות נהרגו ע"י האכלת חלקי גופם.
לאור ריבוי המקרים הזוועתיים שארעו במחוז זה, גוייסו משאבים רבים כגון צבא, אזרחים, אצילים ומספר ציידים מטעם המלך (לואי ה-16) על מנת ללכוד את החיה.
התקפות
ניסיון התקיפה הראשון ארע ב-1.6.1764, כאשר ניסתה החיה לתקוף אשה בגינתה הפרטית, האשה תיארה חיה גדולה ומגושמת שיצאה מתוך סבך העצים.
הקורבן הראשון, נער בן 14, היה ב-12.1.1765 כחצי שנה לאחר העדות הראשונה.
ב12.1.1765 חל מפנה בעקבות נסיון תקיפה של החיה בחבורת נערים אשר הצליחו להבריח את החיה.
מאבקם של הנערים תפס את תשומת ליבו של המלך אשר הורה על פרס אותו יעניק לצייד שיצליח ללכוד את החיה ולשנות את אורח חייהם של התושבים המקומיים.
אב ובנו, שניהם ציידים, נרתמו למשימה. הם הגיעו למחוז ז'בודן בפברואר 1765 מלווים ב-8 כלבי גישוש שהוכשרו למטרה זאת, הם שהו באזור מספר חודשים כדי ללמוד את השטח, אך למרות שהותם נמשכו התקיפות.
ביוני 1765 הם הוחלפו בציידים שנשלחו מטעם המלך ונחשבו לטובים ביותר בכל ממלכת צרפת.
ב-21.9.1765 הצליחו השניים להרוג את החיה וכשהיא מיורטת הובאה לארמון המלך. הממצאים עפ"י מבנה החיה תאמו את הפציעות בקורבן האחרון.
בהצהרתו בפני תושבי המחוז שיבח לואי ה-16 מלך צרפת את הצידיים וציין שמעולם לא נראתה חיה כה חריגה בדמות זאב, במימדיה הגדולים וכל כך אימתניים.
הציידים זכו לשבחים רבים והתקבלו כגיבורים בנוסף לסכום הכסף שקיבלו כפרס על לכידת החיה. לפני מספר שנים הגיעו צוותי טלויזיה לאזור כדי לתעד את הסיפורים המוכרים לתושבי המחוז כולו שבעקבותיו נכתבו ספרים והופקו סרטי קולנוע המבוססים על הסיפור האמיתי שארע לפני מאות בשנים.
