הגן הלאומי בברעם  


טיול לגן הלאומי בברעם

מאת מוריה גבסי מורת דרך בישראל 


תולדות האתר
המקום מתואר בכתבי נוסעים מזה 700-800 שנים. בשנת 1210 עבר במקום רבי שמואל בר שמשון, וכתב:  "ומשם הלכנו לכפר ברעם ומצאנו בכניסת העיר קבר ר` פנחס בן יאיר (כיום קברו מזוהה בבית הקברות בצפת) ובנוי עליו ציון גדול  כמו ריחיים, ומלמעלה עומד בית הכנסת יפה מאד וכתליו קיימים ושם מצאנו אסקופה שעליה היא בית המקדש". 
בשנת 1522 מתאר רבי משה מבסולה שני בתי כנסת בברעם. כאן נמצא האחד, והשני נמצא במרחק של כ-300 מ` צפונה מכאן, ליד  בית הקברות המארוני; "סמוך להם בניין חרב ולא נשאר ממנו רק שני שערים, ועל משקוף השער הקטן חקוק בכתב מרובע כזה:
 אלוהים המקום הזה ייתן שלום ובכל מקומות ישראל וכו`, ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה היה כתוב:
אל תתמהו על השלג שבא בניסן. אנחנו ראינוהו בסיוון, וכולם אומרים שזה היה מדרש לעובדיה הנביא. למעלה בכפר היה בית הכנסת  שעשהו רשב"י ועדיין קיים כותל אחד שלפניו עם השערים, והוא עשה כ"ד בתי כנסיות בגליל". 
רשב"י היה דמות חשובה בהתפתחות המסורות היהודיות, ולכן נטו לחבר את דמותו עם בניין בתי הכנסת בגליל  לפי מסורת שמקורה לא ברור, בנה רשב"י 24 בתי כנסת בגליל (אולי בזיקה ל-24 משמרות הכוהנים שהתיישבו בגליל לאחר חורבן הבית)


סגנון בנייתו של בית כנסת בברעם מתוארך למאה השנייה. לבית הכנסת 3 פתחים, בעל ריצוף אבן, סיתות גזית, אבני מזוזה גדולות. גודלו 20 x 15 מטר. החזית פונה לדרום. גודל כזה של בית כנסת מעיד שהייתה כאן עיר.

בית הכנסת של ברעם הוא בית הכנסת שמור ומרשים. חזית המבנה עומדת כאן מהעת העתיקה, הקשת שמעל הפתח, החלונות, קורות האבן והכרכוב שמעל החלון השמאלי- מקוריים ורק עברו שיפוץ ושימור. 3 העמודים השמאליים ו-2 השורות העליונות בין החלון האמצעי והחלון הימני, ובין החלון האמצעי לחלון השמאלי- משוחזרים. העמודים שבתוך המבנה הורמו ע"י רשות הטבע והגנים.



פנים המבנה: בניגוד לפאר החיצוני של האבנים המהוקצעות, בפנים המבנה בולטות האבנים הגסות. פנים בית הכנסת היה מטויח וזה הסתיר את האבנים. מדי פעם נכנסת פנימה אבן ראש שבולטת. פנים בית הכנסת היה מקורה.
רצפת המבנה היתה עשויה אריחי אבן (מרצפות) מאבן גיר מקומית. רוב המרצפות שבורות ומרוסקות.
בפנים מספר כנים (של עמודים) יצוקים מבטון לפי הפדסטל שעומד בחוץ, שפוזרו כאן כדי לשחזר את פנים בית הכנסת. כל פדסטל עומד על סטילובט- תשתית. בפינות המבנה- גם הפדסטל מעוצב כפדסטל-פינה:
עמודים דמויי לב עם שפיץ מאחורה- עמוד פינה שמחבר בין שתי שורות של קורות.
לבית הכנסת היו ארבע שורות של עמודים (ראו הרחבה בהמשך) וארבעה עמודי פינה דמויי לב.

לגבי עזרת הנשים- הדעות חלוקות. קבוצת החוקרים הקטנה יותר מחזיקה בדעה שעזרת הנשים היתה בקומה השנייה של בית הכנסת, והקבוצה הגדולה יותר טוענת שעזרת הנשים לא היתה חלק אדריכלי נפרד בבניין. ברור לגמרי שנשים הלכו לבית הכנסת, והן לא ישבו יחד עם הגברים (בגלל הסיבה של טומאת הנשים). לכן, אם לא היתה עזרת נשים בקומה השנייה, סביר להניח שהן ישבו על ספסלים למטה, לא במעורב עם הגברים.

חוסר התאמה בין יחידות בנייה שונות במבנה: בחזית המבנה מוצאים מספר אלמנטים שהם א-סימטריים (17 פריטים כאלו). ההוכחה הניצחת היא שאבן הכרכוב, מימין לפתח הראשי, מסותתת בהתאם לשבירה.

ככל הנראה בית כנסת זה נבנה במאה השלישית במקום אחר. הוא נבנה באתרו, פורק ונבנה מחדש כאן במאה החמישית ע"י תושבי ברעם. ישנו המשפט הבא "כופים בני הקהילה זה את זה לבנות להם בית כנסת".
אם לוקחים חלקים של מבנה אחר ומרכיבים אותם במקום, זה לוקח הרבה פחות זמן מאשר לבנות בית כנסת חדש לגמרי מן היסוד, דבר שמצריך הרבה מאד זמן וכסף. באותה תקופה היה איסור לבנות בתי כנסת חדשים החל מהמאה הרביעית, אך היה ניתן להעתיק ממקום למקום.
זאת ועוד, כאמור, מהר יותר וזול יותר להעביר בית כנסת מאשר לבנות חדש. בניית בית כנסת בסדר גודל מן היסוד לוקחת עשרות שנים.

בחפירה הארכיאולוגית שנערכה כאן ב-1998 הרימו את המרצפות כדי לדעת מתי הניחו אותן- לפי החפץ המאוחר ביותר שנמצא מתחתן. המרצפות הורמו ולאחר סיום החפירה הוחזרו למקומן. מתחת לכל מרצפת התגלו מטבעות (בשווי פרוטות):
מנהג יהודי של הנחת מטבעות מתחת למרצפות לפני ריצוף המבנה (כנראה למזל טוב ונגד עין הרע.
המתכת שימשה כהגנה כנגד עין הרע). המטבע המאוחר ביותר שנמצא כאן הוא מראשית המאה ה-5 לס.כלומר: הרצפה הונחה במאה ה-5 לס'.


גם החרסים שנמצאו במבנה ובשטחו אוששו טענה זו. הוכח שכל אחת מהאבנים הגדולות שעל הרצפה הן סטילובטים, כי כ"א מהן היתה בעובי 40 ס"מ, לעומת 20-25 ס"מ עובי מרצפת.
כל הסטילובטים יושבים על הסלע או על קירות קדומים (בשונה מהמרצפות, שנמצאות על מילוי), ולמעשה על פי הסטילובטים, באופן ברור בבית הכנסת בברעם היו 4 טורי עמודים בתוך הבניין (שיצרו את האות ם`), בניגוד לשאר בתי הכנסת הגליליים המוכרים לנו, שבהם יש 2 או 3 שורות. לכן שיחזרו כאן 3 שורות עמודים- בדומה לכל בתי הכנסת האחרים בגליל שהיו מוכרים בראשית שנות ה-60, אז שוחזר הבניין.
לא נמצאו הוכחות ברורות לקיומו של ארון קודש במקום, אבל העובדה שחסר חלק מהריצוף של המבנה בצידו הדרומי, יכולה להצביע על כך שהיה כאן איזשהו מתקן שפורק.
אם כך, יש אפשרות שארון הקודש בברעם עמד בקיר הדרומי של המבנה. לא נמצאה שום הוכחה לספסלים, עובדה שיכולה לרמוז שהיו כאן ספסלי עץ, או שאנשים ישבו על מחצלות;

שלוש הוכחות לכך שהמבנה שימש כבית כנסת:
חזית המבנה פונה דרומה, כמו מבנים אחרים בגליל שכבר הוכח ששימשו כבתי כנסת; התגלתה במקום כתובת בארמית- השפה היהודית.
בכתובת נזכרים שמות יהודיים; הישוב מסביב היה ישוב יהודי, ולכן סביר להניח שמבנה בסדר גודל כזה הוא מבנה ציבורי ששימש כבית כנסת, ולא כמבנה פגאני. לאחר שהוכח שרצפת המבנה הונחה במאה ה-5 לס`, נשאר להוכיח שהקירות נבנו באותה תקופה, יחד עם הרצפה.
הדרך לעשות זאת היא לראות את ההתאמה שבין הרצפה ובין הקיר, ולראות שאין שום רצפה אחרת.

3 מקומות בבית הכנסת נחפרו, ולא נמצאה רצפה אחרת שהולכת עם הקירות האלה.
אין רצפה אחרת קודמת, והרצפה הזו ניגשת אל הקירות ומשתלבת עם אבן מהיסוד, הרי שגם הקיר הזה הוא מהמאה ה-5 לס`.

אם כך, הנתונים הארכיאולוגים הם: זאת הרצפה היחידה של המבנה, היא מתחברת אל הקיר, אין מתחתיה שום דבר קודם, ולכן המבנה כולו הוא מהמאה ה-5. אלא שתיארוך העיטורים שבחזית המבנה על פי סגנונם, קובע שהם מהמאה ה-2-3 (על פי גישתו של פרופ` אבי יונה).

התיארוך האומנותי והתיארוך האדריכלי נוגדים את התיארוך הארכיאולוגי של המבנה. על כן המסקנה היא שהמבנה ממוחזר- הוא נבנה מחלקים של מבנה או מבנים קדומים, ולמעשה מיחזר פריטים אדריכליים קדומים לזמן בנייתו. או שהביאו חלקים שונים ואלו הורכבו והותאמו כאן, או שפרקו והרכיבו את כולו כיחידה.



שם הכפר הערבי שהיה כאן היה "בירעם". ידוע ששמות כפרים ערביים לעתים קרובות משמרים שמות של ישובים יהודיים שהיו סמוכים להם, או שהם נבנו על שרידיהם.
השם "ברעם" לא מופיע במקורות (במשנה, בתלמוד או בכתביו של יוסף בן מתתיהו).
זאב ספראי הציע שהכפר המופיע במקורות בשם "בירי" הוא בעצם ברעם, ולא ביריה, כי בביריה אין שרידים מהתקופה הרומית. לפיו, השם הערבי "בירעם" הוא שיבוש של השם הקדום "בירי".




מה לראות באזור הגן הלאומי בברעם

יער ברעם
ייחודו של יער ברעם בעצים שבו אשר הגיעו לגודל מופלג. אלוני תבור בממדים כאלה ניתן לראות בארץ רק ליד קברים עתיקים, וזאת תודות לכנסייה המרונית אשר בזכותה הגיעו עצי היער לממדים מרשימים אלו. באיזור מזוהים מספר קברים עתיקים המיוחסים לדמויות שונות מתולדות העם היהודי.


קבר אסתר ומרדכי
מסורת אסתר המלכה ומרדכי הצדיק בברעם: קברה של אסתר בכפר ברעם ידוע מימי הביניים, מסורת הנמשכת עד ימינו. יש שאמרו כי גם מרדכי קבור לידה.
כיום יש להם ציון משותף, בבניין מגאליתי קדום ביער ברעם, יותר מקילומטר דר'-מערב לברעם הקדומה.
השביל מתחיל בכביש צומת חירם- ברעם (כביש 899) כ-300 מ' מדרום למפגש עם הכביש לריחניה.
זיהוי הקבר נעשה על ידי מנחם בן פרץ החברוני: "וראיתי סלע אחד ותוך הסלע קבר אסתר המלכה שציוותה בחייה חכורש בנה להעלותה שמה".
לאחר הזכרות אחדות נאמר ב'יחוס אבות' "ושם קבורת אסתר המלכה ע"ה. ובכל שושן פורים הולכים ושותים ושמחים... ועל הציון אבן אחת עשויה ככובעים שנוהגים בהם הנשים במדינה זו".

בעניין צמיחת המסורת שיער איש שלום, כי הואיל והראו בברעם את קברו של פנחס בן יאיר, וגם מרדכי היהודי הוא בן יאיר, העבירו את קבר אסתר ומרדכי לכאן.
נוסעים במאות קדומות שמעו מיהודי צפת, שאסתר נולדה בעירם. סוריאני, נוסע במאה ה 16, קרא לצפת "עיר אסתר" ואומר שבה אירע סיפר המעשה עם אחשוורוש.






טואול - בניית אתרים