המשך המסע אל תוך ספרד היהודית


הכור העתיק של ארגון

בכל האזור המזרחי של חצי האי האיברי , שגשגו קהילות יהודיות רבות. בסרגוסה , בברצלונה, בחירונה , בפלמה דה מיורקה וכן בערים אחרות , פרחו קהילות יהודיות שהיו נתונות בדרך 
כלל תחת חסותו של המלך. חסות זו ניתנה מפני שהמלכים הכירו בערכם התרבותי והמדעי של היהודים וכן בתועלת המופקת ממלאכתם של בעלי – מלאכה יהודיים. בקונפדרציה של 
הממלכות שהרכיבו את כתר ארגון בתקופת ימי הביניים , היה ליהודים מעמד נכבד. יהודי החצר שימשו בעיקר כגובי מסים או כרופאים , והיו הדמויות המכובדות והמקובלות של המאה ה – 13 . 
הדמות המפורסמת והידועה ביותר בקרב היהודים ממחוז זה הייתה דמותו של שלמה איבן גבירול . אישים מפורסמים נוספים הם נחמנידס וקרשקש,אשר נטלו חלק בתנועת המדענים האמפיריים מסרגוסה ומהעיר הואסקה וגלו ממחוז אנדלוסיה. באותה עת מתהווה זרם מיסטי,אשר העמיד בספק את הגישה הרציונליסטית של הרמב"ם מקורדובה. במשך המאה ה – 14 התנסתה 
התרבות היהודית בהתנוונות ובירידה,להוציא את העיר סרגוסה,אשר נחשבה מאז ומתמיד לפנינה ש/ל יהדות ספרד. הסוחרים הגדולים של ברצלונה וולנסיה נאלצו לוותר על עסקיהם,והאל – חמה הפכה לגטו דל. בנוסף לכך סבלו יהודי פלמה דה מיורקה בתחילת המאה מרדיפות נוראות. 




ככל שנקפו השנים התפשטו הרדיפות לברצלונה,לסרברה,לטרגה ולולרידה. בערים אלה השתוללה גם המגיפה השחורה באותה עת , ואף היא תבעה קרבנותיה.
אש הפוגרום אשר הוצתה ע"י הארכיבישוף של אסיחה בשנת 1391 , השפיעה גם על הערים בארגון.גם הפעם הייתה סרגוסה יוצאת דופן במצבה , כי החודריה שלה נהנתה מהגנה מיוחדת בחסות חיילי המלך. למרות זאת סבלה סרגוסה מאותן נטיות אנטי יהודיות אשר שלטו בשאר המחוזות. במשך המאה ה- 15 דעכה אט אט התרבות הארגונית המפוארת , ובה בעת מתרבים המקרים של המרת דת. לפחות חלקם נעשו באופן כפייתי. בראש המסע תעמולה זה עומדים כומר דומיניקני בשם סאן ויסנטה פרר והאפיפיור לונה.

ארגון
במחוז ארגון נמצאות שבע ערים שיש בהן עניין מיוחד לגבי ההיסטוריה של יהדות ספרד. הביקור באל – חמה של סרגוסה אינו ביקור באתרים העומדים על תלם. זהו סיור הנושא אופי של מחווה למה שהיה בעבר אחד מן הרבעים היהודיים הגדולים. החלק היחיד הניתן לזיהוי ודאי הוא חלקה הדרומי של שדרת קוסו . שדרה זו נבנתה במקביל למקום בו עמדה חומת העיר העתיקה , שהיוותה את גבולו של הרובע היהודי. רובע זה עמד , כנראה , במקום בו עומדת בימינו כנסיית המגדלנה וכנסיית סאן קרלוס. השריד האחרון שנשאר מהרובע היהודי הנמצא בקצה השני של השדרה , הם בתי המרחץ היהודיים שנבנו במאה ה – 13 .
היום הם מהווים חלק ממרתף של בניין דירות בשדרות קוסו , בתים מספר 126 – 132.
בית הכנסת המרכזי היה ממוקם באתר בו נמצא כיום הסמינר על שם סאן קרלוס. בסמוך היו בית סוהר , בית החולים ובית המטבחיים אשר היוו יחד מרכז עירוני. רק מעט ממצאים יהודיים נותרו בהואסקה ובחקה. ידוע שהאל – חמה בהואסקה מוקמה בסמוך לחומה הצפונית של העיר , ליד רחוב חואקין קוסטה. בחקה עומד רובע אל קסטיאר במקום שהיה בעבר האזור היהודי של העיר. בעיר טרסונה (סרגוסה) מצויות עדיין עדויות חיות מן העבר היהודי ספרדי של העיר.

האזור שמאחורי ארמון הבישוף משופע במאפיינים המקוריים של הרחובות. גם כמה בתים מימי הביניים , שהיו בבעלותם של היהודים , משומרים היטב. קיר הדמויות ועבודות אמנות אחרות בכנסייה המקומית , נעשו על ידי האמן בן בקהילה היהודית – יוחנן לוי. אמן זה יצר גם את קיר הדמויות בדרוקה , בעיר המשמרת היטב את רחובות הרובע היהודי.
האל – חמה של קלטיוד (סרגוסה) חולקה לשני אזורים : האחד ליד מנזר סנטה מריה , והשני לרגלי המבצר הערבי הידוע בכינויו " לה מרטינה". ולבסוף – העיר טרואל . בטרואל לא הייתה אל – חמה אמיתית , והיהודים גרו בעיר באופן מפוזר בדירות קטנות. במאה ה – 15 קובצו היהודים באזור מסוים אשר נמצא ליד רחוב החודריה.


קטלוניה
כל האזור המזרחי של הנסיכות העתיקה , וכן כמה נקודות לאורך חוף הים , מהווים נקודת מפגש בחיפוש אחר הקלס בקטלוניה. המבקש להקדיש לכך זמן רב יותר בסיורו יוכל לבקר בספריית המנזר מונסרט , שם נשמרים מסמכים בעלי עניין רב. מן הישוב היהודי הספרדי בעיר ברצלונה נותרו רק שרידים מעטים. הרובע היהודי בברצלונה ממוקם בין ארמון החנרליטט – הוא הפרלמנט המקומי – לבין הקתדרלה.
כאן אנו יכולים למצוא את "קרר דל קל"(רחוב היהודים). ברחוב מרלט ישנה מצבה יהודית עתיקה שנטמנה בתוך החומה. בית הקברות היהודי העתיק נמצא במונז'וויק , שהיה מרוחק מהעיר עצמה באותם זמנים. השם הקטלני פירושו " הר היהודים ".
המצבות שנעקרו מבית הקברות נמצאות במוזיאון הארכיאולוגי , בסופו של רחוב לרידה. כמו כן מומלץ ביקור במוזיאון העיר , שם אפשר למצוא תשמישי קדושה יהודיים , דגמים ותוכניות. מוזיאון זה נמצא ב"פלאסה דל ריי" (כיכר המלך). אחד האתרים המעניינים ביותר הוא חודריית העיר חירונה .
הרובע היהודי משתרע באזור הסמוך לקתדרלה – רחוב פורסה , רחוב קלבריה ורחוב לאס דונס. ברחובות אלה ניתן להבחין באחת מן הדוגמאות הנדירות לארכיטקטורה היהודית האזרחית. מרכז יצחק העיוור, "איסק אל סק", הוא מבנה מרהיב ביופיו מימי הביניים. המבנה שופץ ושוכנת בו תערוכה מתמדת ומרכז לחקר התולדות של יהדות ספרד. הבניין נושא את שמו של יצח"ר , מכחמי הקהילה הנודעים של המאה ה- 12 , אשר חי בקל של חירונה. האבנים הגדולות אשר נתגלו במרתף – הבניין שמשו , כנראה , חלק ממזבח. התחנה הבאה בסיור באזור חירנה הן הערים קסטיו ד'אמפורייס ובסאלו.

בעיר הראשונה כדי לעבור ב "Carrer Jueus "(רחוב היהודים),ולראות את השער מאחורי הכנסייה – שער הכניסה לרובע היהודי של פעם .




בעיר בסלו ליד הגשר הרומני, מצוי מקווה יהודי עתיק. במוזיאון הבישופי בעיר ויק בברצלונה , נמצאת יצירתו של יוחנן לוי . שמו ודאי מוכר למטייליםם שביקרו בארגון. באזור טרגונה, וכן במונטבלנק וולס , ניתן להבחין בקלות בקלס. הראשון נמצא ליד כנסיית סנטה קלרה והשני כולל בעיקר את רחוב "דלס ז'ואאס" ואת שדירת הקל. לא הרבה ידוע על לרידה. הדבר הוודאי היחידי הוא שהכנסייה על שם "מילגרו" עומדת באתר , ששימש קודם לכן כבית הכנסת של הרובע היהודי.




באזור הדרומי של מחוז זה, בעיר טרגונה , ניתן לראות מצבות עבריות בקתדרלת העיר ובמוזיאון הארכיאולוגי. כן נמצאו כתובות נוספות החרוטות על חומת העיר , לאורך רחובב אסקריבהיאס ויאחס. השריד היחיד מהתרבות היהודית בעיר טורטוסה , הוא מצבה הנמצאת במוזיאון העירוני ברחוב הדומיניקוס.


ממלכת ולנסיה העתיקה
שש תחנות בעלות עניין בסיור בולנסיה , אחד מן האזורים העתיקים יותר של ארגון. מורייה בקסטיון ואלצ'ה באליקנטה הינן הנקודות המרוחקות ביותר מהריכוז העיקרי , הנמצא סביבב העיר ולנסיה. הרובע היהודי העתיק במוריה נמצא ליד רחוב סאן ניקולס. ליד אתר החפירות הארכיאולוגיות של אלקודיה באלצ'ה נמצאו שרידים אופיניים , הנחשבים כבזיליקה מהתקופה הנוצרית הקמאית , זאת מאחר ששרידים אלה הם מהמאה ה – 5 , כשחצי האי היה בשליטתה של האימפריה הביזנטית  בין ההריסות הללו ניתן להבחין בבית כנסת עתיק (מסיקים זאת על פי המבנה הארכיטקטוני). הקל של ולנסיה ממוקם בחלק המזרחי של הרובע העתיק , מקום בו נמצא כיום רובע "לה קסראה". המבקר יופתע לגלות מעל לדלתות הראשיות של הקתדרלה , תבליט בצורת מגן דוד הנקרא ע"י המקומיים בשם "סלומו". באזור סגונטו וצ'לבה , בחלק הצפוני של המחוז , נמצאים הרבעים היהודיים המשומרים ביותר בחבל זה של ספרד.
הראשון ממוקם סביב רחוב סנג ווייה , וניתן עדיין למצוא בו שער מתקופת ימי הביניים. בעיר צ'לבה מומלץ לבקר באזור המזרחי של הרובע העתיק, בו שרדו השערים של גבולות הרובע. בחטיבה מציג המוזיאון העירוני עבודות גבס , שהובאו מבית הכנסת הישן. בית כנסת זה אינו קיים עוד.


מיורקה פלמה דה מיורקה
היא , ללא ספק , אחת הערים בהן נשמרת המורשת הספרדית – יהודית יותר מאשר בשער ערי ספרד. בזמן שהוציאו המלכים הקתוליים את צווי הגירוש כנגד היהודים , בחרה הקהילה היהודית בטבילה.
כך נשתמרו המנהגים היהודיים במשך זמן רב יותר מאשר במקומות אחרים בחצי האי. בנייני הרובע נמחקו מעל פני האדמה , אולם למרות זאת ניתן עדיין להבחין ברובע העתיק של היהודים. רובע זה נמצא ליד רחוב סינדיקטו ורחוב פלטריה.
בין הקתדרלה לבין כיכר הקורט ברחוב אלמודיאינה , ישנה קשת מימי הביניים אשר הייתה , כנראה , חלק מהרובע היהודי העתיק. קשת זו מופיעה במדריכים השונים כאחד משרידי פלמה הערבית.
כמה רחובות בעיר נקראיםם בשמות עבריים מובהקים "מונטסיון" (הר ציון). עובדה זו מוכיחה ומעידה על התפקיד החשוב שמילאו היהודים בהיסטוריה של מיורקה.



האזור המרכזי
באזור זה של הארץ ימצא המטייל שתי חודריות משומרות היטב , וכן חודריות אחרות אשר נותרו מהן שרידים בודדים מימי הביניים. ביקור בטולדו וברווס הכרחי כדי להכיר את המורשת של יהדות ספרד. העיר הראשונה מהווה דוגמה טובה מאוד לאל – חמה עשירה , בעלת אופי קוסמופוליטי מובהק. לעומת זאת , החודריה השנייה שנשמרה בשלמותה , הייתה ישוב חקלאי בעל אופי צנוע שהיה מקום משכנם של סוחרים עשירים ובנקאים. שלושה מוצגים בעלי ערך אמנותי רב. נשמרים בקתדרלה ומוצגים באולם המרכזי. אלה הם מנורה התלויה מעל למזבח המרכזי ורימונים ששימשו לקישוט ספרי התורה מהמאה – 14.



טולדו
כמה מן ההיסטוריונים מבקשים לראות את השם "טולדו" כנגזר משורש יהודי , מן המילה "תולדות". בין המאה ה – 11 למאה ה – 12 הייתה טולדו "ירושלים של ספרד" – עיר הבירה של יהודי ספרד. קיים ויכוח בין ההסטוריונים לגבי שאלת קיומו של ישוב יהודי בטולדו קודם לתקופה הרומאית . אולם לא ניכנס כאן לויכוח זה כלל ועיקר. מה שברור הוא כי למרות היותה עיר בעלת חשיבות לנוצרים ולמוסלמים , נושאת טולדו עד היום את העקבות הבלתי ניתנים למחיקה של עברה היהודי.
רחובותיה הצרים , המיתוסים שפרחו בה והאגדות שהזינו את הבלדות הרומנטיות – כל אלה שולטים בה גם היום. כשהם מלווים באווירת בתי המדרש הבליסטיים. לצדם קיימים ממצאים חשובים כמו פסלים , כתובות ומצבות , שיש בהם כדי לסייע בשחזור החיים באל – חמה.
בטולדו קיימים שני רבעים יהודיים , המשתרעים על פני חלק גדול מהאזור הדרומי של העיר – משער קמברון ועד רחוב סאן קריסטובל , דרך רחוב קולחיו דה רונסייס. אלה הם סאן פדרו מרטיר וסלבדור. ברובע היהודי ניתן למצוא לא פחות מעשרה בתי כנסת וחמישה בתי מדרש שקיימו איתם קשרים הדוקים.
בתי הכנסת הפכו מאוחר יותר לכנסיות , כמו כנסיית סנטה מריה לה בלנקה ואל טרנסינו. המקווה הסמוך לכנסיית סנטה מריה לה בלנקה , והבית בו התגורר אחר כך אל גרקו מוקפים עדיין במבוך של סמטאות פתלתלןת בסמטאות אלה ניתן להבחין לעיתים , באופן בלתי צפוי במצבה יהודית ששימשה לחיזוק פינת גדר או שער.

טולדו בימי הביניים
כיבוש טולדו על ידי המוסלמים התאפשר הודות ליהודים בנצלם את ההזדמנות שהתושבים הוויסיגוטיים נמצאו בעיצומו של אירוע דתי , פתחו היהודים את שערי העיר ואפשרו לפולשים להיכנס פנימה. ארבע מאות שנה מאוחר יותר נקטו שוב באותה תחבולה , אך הפעם לצדו ולטובתו של בעל ברית אחר , אלפונסו ה – 6 מקסטיליה , במהלך כיבושיו הנרחבים בכל חצי האי. באותם ימים החלו להתפרסם הדמויות החשובות ביותר בין היהודים האינטלקטואליים. טולדו הפכה למרכזז תרבותי , בו שכנו מוסדות חשובים כמו : בית ספר למתורגמנים , אנשי קבלה רבים , והמשורר הדגול יהודה הלוי , כן חיו בטולדו ההיסטוריון אברהם בן דאוד , משפחת אבן עזרא וחכמים רבים אחרים , אסטרונומים , משוררים וסופרים. כל אלה באו לחיות ולעבוד בטולדו , הודות להגנה ולחסות שקיבלו מאנשי ממון ובנקאים – כמו משפחת אבולעפיה אשר הייתה מעוניינת בפיתוח ובעידוד התרבות היהודית.



אתרים יהודיים
רק שניים מעשרת בתי הכנסת שהזכרנו קודם , נותרו עומדים על תלם לאחר הפוגרום בשנת 1391 . בית הכנסת המרכזי , הידוע בשמו סנטה מריה לה בלנקה , נבנה במחצית הראשונה של המאה ה- 12 , למרות שקישוטי הפנים נוספו , כנראה , מאוחר יותר , יש בו חמישה אגפים כדוגמת כנסיית כפר נחום , וניתן למצוא בו קווי דמיון גם לבית –הכנסת בעיר קורדובה , שנמנה על בתי הכנסת החשובים בספרד. המיקום של דלתות הכניסה , האגפים השונים ועזרת הנשים , תוכנן , כנראה באופן דומה. המטייל יוכל להבחין – בכל מה שנוגע לתמוכות ולקשתות – בדמיון לבית הכנסת הישן של סגוביה.
המבנה משמש כיום ככנסיית קורפוס קריסטי , ולרוע המזל נהרסו כותרות הקשתות שלו בסוף המאה ה – 19 . אין ספק שהכותרות מהוות אחד היסודות הבולטים ביותר בבית הכנסת של סנטה מריה לה בלנקה. כותרות אלה משמשות נושא להערצה ולמחקר לסטודנטים, לאמנים , להיסטוריונים ולסתם תיירים מכל קצוות תבל. אפשר , כמובן, להבחין בהשפעות רחוקות – ביזנטיות או פרסיות. האצטרובלים הם המוטיב המרכזי בכותרות אלה, אשר התפתחו באופן עקיף מהסגנון החורינטי.השושנה – סמל ההגינות, וכן המגן דוד , מופיעים אף הם בקישוטי בית הכנסת. במאה ה – 16 נבנו בבית הכנסת שלוש קפלות הנמצאות בחלק הקדמי. מלבדן נשמרה צורתו המקורית של בית הכנסת כפי שהיה טרם הוסב לכנסייה במחצית השנייה של המאה ה – 15. ההסבה נעשתה בעקבות הדרישות המסטיות והמאורעות האלימים , שנגרמו בהשפעתו של סאן ויסנטה פרר. כבר ב – 1391 כשטולדו היהודית נפלה קורבן להצתות ולביזה , כיתר הרבעים היהודיים , הצטיירה תקופה אפלה ואכזרית. אחד ממשורריה הרבים של העיר כתב על חילול בית הכנסת הגדול : "דלתותיו נחרבו על ידי כניסת האספסוף הנוצרי המוסלמי , ואלו מחקו משם את בני ישראל". שלושים שנה לאחר מכן חדל בית הכנסת מלהתקיים כמרכז יהודי דתי. למרות זאת , הבניין עדיין עומד על תלו , והוא משמש כאחד האתרים המעידים כל גודלה של מורשת היהודים בספרד. בקרבת בית הכנסת נמצאת קשת בצורת פרסה , אשר דרכה נכנסים לרחוב אנחל. זוהי דוגמה טובה לסגנון הבנייה שלערים יהודיות. המבקר ימצא מספר שערים ודלתות , אשר נועדו להגן על הרובע היהודי בשעות החשכה.
במרחק צעדים ספורים מבית הכנסת סנטה מריה לה בלנקה , מצויות מרחצאות אשר מילאו , כנראה , תפקיד בחיים הדתיים של בית הכנסת. בית הכנסת הידוע בכינויו " אל טרנסיטו",וביתו של הצייר אל גרקו , נבנו שניהם ביוזמתו של הבנקאי רב הממון שמואל הלוי, שעל לקוחותיו נמנה המלך פדרו ה – 1 מקסטיליה. שמואל לוי, בן למשפחת אבולעפיה המיוחדת , ציווה לבנות ליד הנהר טחו בית כנסת מפואר. בית כנסת זה היה יוצא דופן בחזיתו החיצונית המפוארת , מאחר שבתי – הכנסת היו , בדרך כלל , צנועים במיוחד , ולא בלטו בנוף העירוני. בנייתו של בית – הכנסת אל טרנסיטו החלה במחצית השנייה של המאה ה – 14 , ועל עבודות הבנייה פיקחו אמנים נודעים בתחום הארכיטקטורה בסגנון המוחדר. בעלי – יופי מיוחד הם הקירות המזרחיים , המעוטרים יותר מהקירות האחרים. כן יש לציין גם את התקרה הבנויה מעץ ארז (זכר לתקרת בית – המקדש) אשר יחד עם הקירות יוצרת שילוב עדין ומיוחד במינו. גם כאן ניתן להבחין בתבליט בצורת איצטרובל , בשושנה, בענפי כפות תמרים ובמגיני דוד השלובים עם מגן קסטיליה – שילוב נדיר לבית – כנסת. מוטיבים יוצאי דופן נוספים הם פסוקי התפילה על הקירות , אשר חלקם מוקדש למלך. פסוקים אלה מכילים בקשות עזרה למלך מאלוהים וכן ברכות. למרבה האירוניה , היה זה פדרו הראשון עצמו אשר ציווה לעצור את שמואל הלוי , ובימיו נשדד המשכן המפואר.
כל מה שנשאר מבית זה הוא אגף קטן , ששימש מאוחר יותר למגוריו של הצייר אל גרקו . בית הכנסת הפך , עד מהרה , לרכושה של הכנסייה. בבית – הכנסת שוכן המוזיאון הספרדי. כאן ניתן לראות המחזה של ההיסטוריה היהודית בספרד , מצבות ותשמישי קדושה , וכן אבזרים ושרידים הקשורים לעולם הקבלה.



היהודים בקסטיליה לה – מנצ'ה
כפי שניתן להניח , השפעתה של טולדו הייתה רבת היקף , ובתקופה שקדמה לגירוש ניתן היה למנות עשרים רבעים יהודיים , בעלי אופי חקלאי ברובם.
בלה אלקריה (גואדלחרה) מילאו היהודים תפקיד מכריע , וקיבלו זכויות מוגנות בחוק המקומי , שהקנה להם זכויות הדומות לזכויות האצילים. לעומת זאת , בלה מנצ'ה שימשו היהודים כווסלים של מסדר קלטרכה , או כשגרירי המלך באזור בו שלטו בעיקר הצלבנים רבי העצמה. האל – חמה של מדריד הייתה נקודת גבול חסרת חשיבות , בעוד מיקומם הגיאוגרפי של יהודי אקסרמדורה מהווה יתרון.
כשבאו יהודים אלה כדי לתבוע זכויות יתר מאדוניהם היהירים שלא נכנעו אף למלוכה ף השכילו לנצל לטובתם את נמצב של חוסר יציבות בין הערבים לנוצרים. קיצורו של דבר – הסיור באזור זה מציע מראה רבגוני,בו מתמזגים רבעים יהודיים עירוניים עם אלה הנושאים אופי כפרי. בערים סאן מרטין דה ולדאיגלסיאס , טוריחוס , מקדה , מונדחר , טלברה דה לה ריינה ולה פואבלה דה מונטלבן , הנמצאת באזור מדריד וטולדו , היו מספר רבעים יהודיים. די בביקור במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, הנמצא ברחוב סרנו 13 , כדי לראות מוצגים בעלי ערך מהאזור , וביניהם כמה כתובות עבריות. מוזיאון נוסף בו מומלץ לבקר הוא ארמון ליריה (פתוח רק בשבת בבוקר),שם אפשר לראות ספר תנ"ך מן המאה ה – 15 . עבודות אבן שחרון ספורות נמצאות במוזיאון על שם דון חואן , השייך למוסד וולנסיה (רחוב פורטוני 43). סיור ברובע לבפייס מציג בפני המטייל את השריד האחרון שנותר מהאל – חמה של עיר הבירה , הלא הוא מבנה הרחובות.
במנזר סאן לורנסו , במרחק של 56 ק"מ ממדריד , נשמר אוסף בעל ערך של ספרי תנ"ך בעברית , שנאספו בימי פליפה ה – 2 . מן האל – חמה של גואדלחרה , שנמנתה בעבר על הרבעים היהודיים החשובים , לא נותר דבר. לא רחוק משם , בעיר סיגואנסה , ניתן למצוא דוגמה מושלמת לאל – חמה , שנוסדה כדי להגן על מבצר.
השער הראשי – קאסה דל דונסל – ורחוב טרבסניה ויאחה , היו הגבולות המשוערים של הרובע היהודי. "פוארטה דה יירו"(שער הברזל) הוא רק דוגמה אחת לסגנון הבנייה של עריםם יהודיות ספרדיות , סגנון שנותר בעיר זו כפי שהיה בכל פינה ופינה של האל חמה העתיקה. סיודד ריאל נוסדה כמובלעת מלכותית באזור בו שלטו האבירים של קלטרבה , אשר היו , לדעתו של המלך , עצמאיים מדי. היהודים התיישבו בעיר זו , כנראה , מיד עם היווסדה. העובדה שהאל – חמה הייתה גדולה בהיקפה , מרמזת על כך שהייתה חשובה ובעלת השפעה.היא ממוקמת בצד המזרחי של החומה , משער מטה עד שער קלטרבה , ומרחוב קלטרבה עד לרחוב לנסה.


קסרס
במחוז זה נשמרו מספר רבעים יהודיים בעלי עניין רב , ביניהם הרובע של הרווס המהווה דוגמה מושלמת וממשית לרבעים היהודיים , כפי שהיו פעם. אנו ממשיכים לעיר קסרס ,בה יש לנוסע הזדמנות חד פעמית לחוש את ספרד היהודית. רחובות צרים וארוכים המסתיימים לעיתיםם ללא מוצא , ובתים בעלי אופי כפרי , מהווים את האל – חמה של הרווס , בה מצוי בניין, אשר לפי המסורת שימש בבית – כנסת של הקהילה. קרוב לעיר זו נמצא קסר דה פלומרו , שם ניתן למצוא חודריה חקלאית שהייתה תופעה שכיחה לפני הגירוש. החודריה של העיר קסרס ממוקמת ברובע , הידוע היום בכינוי "סאן אנטוניו"."אל ארקו דה קריסטו"(קשת קריסטו) והבניינים הצנועים ברחובותיה הצרים , שונים מיתר חלקי העיר , שהם בעלי אופי של ימי הביניים ושל הרנסנס. השריד היחיד מהחיים היהודיים בטרוחי ליו , הוא מצבה עם כתובת בעברית , המעטרת כניסת בית ברחוב לאס טיינדס. בפלסנסיה , בה הייתה קהילה גדולה , לא נותר אלא המבנה הכללי של הקהילה , הקשור באופן כלשהו עם סמלים קבליסטיים.
הן המשטח שלפני המבצר והן הכיכר הראשית , מהווים נקודת מוצא לשבעה רחובות – הספרה 7 היא ספרת – מפתח בתורת הנסתר , וכל הנראה היה במרכז זה בית מדרש.




אנדלוסיה בשנת 1086 ניצח צבא האלמורבידס בקרב סלקה . יוסף בן טקסופין , המלך המנצח, הזכיר ליהודים את הבטחתם לנביא מוחמד , לפיה ימירו את דתם אם תוך 500 שנה לא יבוא המשיח. היהודים סירבו להמרת דתם , וסירוב זה גרר סדרת גזירות אשר הסתיימו בגירושם מלוסנה בפרקים הקודמים הזכרנו את מעבר היהודים מאזורי מחוז אנדלוסיה לכיוון הממלכות הצפוניות הנוצריות שבחצי האי. כן סקררנו את התמורה התרבותית החשובה של יהודי אנדלוסיה , עליהם נמנו אישים כמו הרמב"ם ושלמה אבן – גבירול. לכל אורכו של מחוז אנדלוסיה , יוכל המטייל למצוא מסמכים רבים בעלי חשיבות המעידים על קיומה של התרבות היהודית באזור, במיוחד בתקופת שלטונם של המלך פרננדו ה -3 (הקדוש) ואלפונסו ה – 10 (החכם) באנדלוסיה שרדו בית כנסת מפואר ושני רבעים יהודיים משומרים היטב ומלאי חיוניות. כמעט מיותר להסביר את חשיבותה של העיר קורדובה היסטוריה היהודית. הן בתקופת החליפים ומיד אחרי הכיבוש הנוצרי , נטלה האל –חמה של קורדובה תפקיד מרכזי ביותר בחיים הפוליטיים והתרבותיים של העיר. האל – חמה הייתה גדולה של קורדובה תפקיד מרכזי ביותר בחיים הפוליטיים והתרבותיים של העיר. האל חמה הייתה גדולה למדי , ושכנה ליד חומת העיר ,, בסמוך לשער אלמודובר. הרחובות והכיכרות וכן גם בית הכנסת החדש , שומרים עדיין על צביון ימי הביניים, והם המקום המתאים ביותר ללמוד על התרבות הספרדית. כיכר הרמב"ם – שם ממוקם , על פי ההשערה ביתו של החכם – היא אחת מפינות החמד המעניינות ביותר. כיכר זו , רחוב "לוס חודיוס" (היהודים) , ושאר הרחובות הקטנטנים סביב המסגד , הם האל – חמה היהודית, אשר הייתה כנראה רובע מוסלמי לפני תקופת השלטון הנוצרי. בית הכנסת נבנה בשנת 1315 , בימי שלטונו של המלך אלפונסו ה – 11 מקסטיליה. גם כאן ימצא המבקר את הניגוד הניכר בין חיצוניות צנועה לבין פאר רב בעיצוב הפנימי של בית הכנסת. בכניסה עוברים דרך חצר פנימית קטנת מידות.בית הכנסת הוא בעל עניין רב בשל עבודות הגבס המרהיבות בו, וכן משום שנשתמר עד היום כמעט ללא פגע. בקיר המזרחי ניתן להבחין בגומחה מלבנית ששימשה מקום משכן לארון הקודש. מעל דלת הכניסה בנויה עזרת נשים שנשמרה עד ימינו , וזהו מקרה יוצא דופן. העיטורים השונים נעשו בסגנון המודחר בתוספת אותיות עבריות. דבר לא נותר מן האל – חמה של לוסנה , אשר נטלה חלק חשוב בחיי היהודים בספרד. התחנה הבאה היא סיביליה, בה נמצא מרכז יהודי גדול נוסף, אש נשמר היטב – הלא הוא רובע סנטה קרוז. השערים ברחובות בורסגינריה וסאן ניקולס – כמו גם בסמטאות האטאור , סוסונה ולויס – מהווים דוגמאות מעולות לדרך הבנייה של ערים יהודיות ספרדיות. לפי המסורת היהודית , כאשר כבש פרננדו ה- 3 (הקדוש) את סיביליה המוסלמית , מסרו לו התושבים היהודיים את מפתח האל – חמה כסימן לכניעתם. המפתח נמצא כיום במוזיאון הקתדרלה , שם גם נמצא מפתח דומה שנמסר למלך אלפונסו ה – 10 (החכם). בנוסףף לכך אפשר למצוא בסיביליה ארבע כנסיות , שהיו כנראה בעבר בתי כנסת , והם יעידו עדות נוספת על ההיסטוריה היהודית במקום: 1. סנטה מריה לה בלנקה. 2. סאן בראולומה. 3. סנטה קרוז דה חרוסלן (שהייתה מסגד לפני ששכן בה בית כנסת). 4. הכנסייה של המנזר הדומיניקני. בכל אלה נשמרו עקבות מהעבר היהודי – ספרדי , לצד יסודות בסגנון המודחר. האל – חמה של גרנדה הייתה ממוקמת בין הקורל דל קרבון , ה"פלאסה נואבה"(כיכר החדשה), וכיכר סנטו דומינגו , אולם דבר לא נשאר ממנה. רק מעט מאוד ידוע על האל – חמה של מלגה , עיר הולדתו של הפילוסוף אבן – גבירול . ידוע מיקומה שהיה במורדות המערביים של גיברלפרו: וען ידוע שגבלה עם האלקזבה הערבית (המבצר), הוא רחוב אלקסביה.




היהודים הספרדיים כיום
כ – 12000 יהודים מתגוררים כיום בספרד , והם מתפרשים ב – 11 קהילות. כ – 25% מכלל היהודים הגיעו לספרד אחרי מלחמת העולם השנייה מקהילות אשכנז שבמזרח אירופה. כל השאר אנשי הקהילה הינם ספרדים , המנהלים אורח חיים מסורתי ספרדי , והמוצא של רובם באזור הים – תיכוני. הקהילות הגדולות ביותר נמצאות במדריד ובברצלונה , ובכל אחת מהן חיים כיום כ – 3000 יהודים , במלגה חיים 1500 יהודים , בסאוטה ובמליה - 800 יהודים בכל אחת מהן. בערים סיביליה ולנסיה , אליקנטה , פלמה דה מיורקה , סנטה קרוז דה טנריפה וכן בלאס פלמס קיימות קהילות קטנות יותר. המרכז הקהילתי היהודי במדריד הוא בניין אחד המכיל בית כנסת , מרכז חברתי , אולם ארועים וכן מסעדה כשרה. הקהילה היהודית דואגת לאספקת צרכיהם המיוחדים של בני הקהילה בכל רחבי המדינה (יין כשר ומצות). כן מצוי במדריד בית ספר יהודי ע"ש איבן גבירול , המקנה לתלמידים , במקביל לתכנית הלימודים הממלכתית , גם שעורי עברית וכן שיעורים בתולדות העם היהודי .

המידע מטעם מידעון של משרד התיירות הספרדי








Save on your hotel - hotelscombined.co.il









   | | צרו קשר ונציג יחזור אליכם בהקדם

  








טואול - בניית אתרים