המיתולוגיה היוונית
המיתולוגיה היוונית היא אוסף מיתוסים על תולדותיה של יוון הקדומה. זו הייתה הדרך לתת הסברים על האירועים והסביבה בה אנשים חיו, להסביר את תופעות הטבע שצפו בהם ואת הזמן שחולף בין הימים, החודשים ועונות השנה. מטרה נוספת של המיתוסים הייתה לספר אירועים היסטוריים, כדי שאנשים יוכלו לשמור על קשר עם אבותיהם, הקרבות שהם נלחמו והמקומות החדשים שאליהם הגיעו.
המיתולוגיה היוונית
המיתולוגיה היוונית היא אוסף מיתוסים על תולדותיה של יוון הקדומה.
המיתוסים במיתולוגיה היוונית מועברים באמצעות סיפורים, שנועדו ללמד ולהעביר להם ערכים חברתיים ומוסריים.
כך שזו הייתה דרך לתת הסברים על האירועים והסביבה בה אנשים חיו, להסביר את תופעות הטבע שצפו בהם ואת הזמן שחולף בין הימים, החודשים ועונות השנה.
מטרה נוספת של המיתוסים הייתה לספר אירועים היסטוריים, כדי שאנשים יוכלו לשמור על קשר עם אבותיהם, הקרבות שהם נלחמו והמקומות החדשים שאליהם הגיעו.
המיתוסים במיתולוגיה היוונית גם העניקו בשר ודם לאלים, מסופרים סיפורים על אלים, על בני אדם גיבורים ועל אלים למחצה.
המיתוסים במיתולוגיה היוונית היו קשורים גם לדת.
הם נתנו הסברים על מקורם וחייהם של האלים, מקורם של בני האדם ומה יהיה הסוף לאחר המוות וייעוץ לאנשים כיצד לחיות חיים מאושרים. כך שבאופן כללי, היוונים מלאי הדמיון יצרו מיתוסים כדי להסביר כל מרכיב בטבע האנושי.
כמו בכל דת או מסורת בעל פה, חלקם האמינו במיתוסים וחלקם התעלמו מהם. אופי המיתוסים היה בהחלט דתי וחינוכי, אבל היה להם גם תפקיד מבדר.
המיתוסים היו מוכרים למגוון רחב של החברה היוונית הודות לנוכחותם הגדולה באמנות, בין אם דרך פסלים במבני ציבור או דרך סצנות שצוירו על אגרטלים.
שפע של סצנות מיתולוגיות מקשטות קרמיקה מכל הצורות וכל השימושים ובהחלט היו האמצעי להפצת המיתוסים לקהל הרחב.
הפצת המיתוסים נעשתה בתחילה כאמור בעל פה, עד שהועלו על הכתב בידי שני משוררים:
היו אלה הסיודוס והומרוס.
המיתולוגיה היוונית הייתה פופולרית במשך מאות שנים. מבני ציבור ביוון, כמו הפרתנון באתונה, מקדש זאוס באולימפיה ומקדש אפולו בדלפי מעוטרים בפסלי ענק המייצגים סצנות ידועות במיתולוגיה היוונית. במאה החמישית החלו להציג את המיתולוגיה היוונית באמצעות צורה חדשה, התיאטרון, ובעיקר מיצירותיהם של שלושה משוררים טרגיים, אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.
חלק מהאלים היוונים היו נוראים לחלוטין - היוונים הקדמונים סגדו ל-12 האלים האולימפיים, אבל חלק מהאלים האלה היו די אכזריים. זאוס היה נואף פורה והרה (אשתו) העיטה את בנם התינוק מהר האולימפוס!
הרומאים, מאות שנים אחר כך, אימצו את מרבית המיתולוגיה היוונית, אך שינו את שמות האלים לשמות רומיים.
תוכלו לבקר ברבים מהאיים המפורסמים המוזכרים במיתולוגיה היוונית.
כרתים, איתקה, קיתירה ולמנוס.
סיפורים פופולריים של המיתולוגיה היוונית העתיקה שהיוו השראה לאמנות, תרבות, פוליטיקה ופילוסופיה, ביוון ומחוצה לה.
סיפורים במיתולוגיה היוונית
היוונים הקדמונים הוסיפו מים ליין
עובדה מעניינת על יוון העתיקה היא שזה נחשב לברברי לשתות יין לא מדולל. היה צריך לדלל את המשקה במים.
זה היה בגלל שרק אל היין, דיוניסוס יכול היה לשתות יין לא מדולל ולא להשתכר.
היוונים הקדמונים האמינו שאם בני תמותה ישתו יין לא מדולל, הם עלולים להיות אלימים ולאבד את עשתונותיהם.
כדי להימנע מגורל זה, הם הוסיפו מים ליין ביחס של 3:1.
אפרודיטה
אפרודיטה אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית.
אפרודיטה נולדה בחופי קפריסין בקצף של הים (שמה של אפרודיטה, בא מהמילה היוונית "קצף" – אפרו).
הרוח המערבית, העביר אותה, לאולימפוס. כשהוצגה בפני האלים, כולם נדהמו מיופיה המסנוור. אפרודיטה הייתה יפהפייה, בעלת עור לבן ושיער ארוך. דמותה עוררה עניין ותשוקה של גברים. אלים ובני תמותה רצו אותה ורצו להפוך אותה לאשה שלהם. עם היופי שלה היא יכלה לפתות אלים ואנשים למערכות יחסים אסורות.
אפרודיטה ואדוניס
אפרודיטה ואדוניס המיתוס של אהבתה לאדוניס ידוע מאוד. אדוניס היה הצעיר הכי יפה בעולם. כשהוא נולד הוא היה כל כך חתיך שכדי להגן עליו הוא לאלה פרספונה ( הייתה מלכת העולם התחתון ואשתו של האדס, אל השאול) כדי לגדל אותו. אבל פרספונה הוקסמה מיופיו וסירבה להחזיר אותוו. ואז החלו שתי האלות להתווכח וביקשו את עצתו של זאוס לפתור את המחלוקות ביניהן. זאוס החליט שאדוניס צריך לבלות ארבעה חודשים בשנה ליד אפרודיטה, ארבעה חודשים ליד פרספונה והשאר איפה שהוא רוצה. מאז הוא חי ארבעה חודשים בעולם התחתון ושמונה חודשים עם אפרודיטה. אדוניס מוצא את מותו לאחר שחזיר בר שנשלח או על ידי ארס שהיה אל המלחמה, הקרב, התשוקה והריקוד, אחד משנים עשר האלים במיתולוגיה היוונית. שהוא מקנא באהבת אפרודיטה לאדוניס. אדוניס מת בזרועותיה של אפרודיטה ומדמו ומדמעותיה צמח פרח הכלנית.
האלים הופיעו רבות בסיפורים הללו, וכך גם מפלצות מיתולוגיות - כמו קרברוס, כלב בעל שלושה ראשים ששמר על שערי השאול; מדוזה, קוסמת מחליקה שמבטה יכול להפוך אנשים לאבן; והקיקלופ, שעין אחת הייתה באמצע המצח.
