סיור בצפת עם היסטוריה וכליזמרים  


סיור בצפת קצת היסטוריה   


חווה וכתב יעקב גבסי
קרדיט צילום עיריית צפת

גרוש יהודי ספרד וכיבוש הארץ בידי התורכים, הביאו עימם תמורות מסעירות ומבורכות לישוב היהודי  בא"י ולצפת בעיקר. בכך שהפכה למרכז הרוחני לא רק לארץ ישראל, כי אם לתפוצות בכלל.  שכן עלו אז לצפת מאורות גדולים שהאירו למאות השנים הבאות לעם ישראל. הלא הם רבי יוסף  קארו שכתב את ה"שולחן ערוך". עלית האר"י הקדוש. שאת כתביו ערך רבי חיים ויטאל. ובה  ל כה דודי נכתב  ע"י רבי שלמה אלקבץ ה"לכה דודי".ועוד.

בשיחות חולין ביום יום הם דיברו בלדינו. ובלימודים ובתפילה בשפת הקודש. היהודים ששרדו בעיר החלו לחיות מכספי החלוקה המגיעים מקהילות יהודיות מכל העולם, כספים שנאספו ע"י שדרי"ם – שליחי דרבנן. והגיעו ליהודי ה"ישוב הישן" שגרו ב 4 ערי הקודש.

ב 1759  ו 1837  פקדו את העיר רעידות אדמה קשות.  באותה השנה הארץ נכבשה ע"י דהאר אל עומר הבדווי. שכונה מושל הגליל. שעודד יהודים להתיישב בצפת ובטבריה. המצב הבטחוני השתפר. וחלה התאוששות בצפת.

ב 1764 הגיעו חסידים מליטא מתלמידי הבעל שם טוב. 1777שיירה נוספת בת 300 חסידים.
בתחילת המאה ה 19 הגיעו לצפת תלמידי הגאון רבי אליהו מוילנה.
ב 1914 ערב מלחמת העולם הראשונה יהודי צפת מונים כמחצית מ 25.000 תושבי צפת.  מצפת יצאו ראשוני המתיישבים במושבות הגליל. הם יסדו את ראש פינה ובני יהודה שבגולן.

במלחמת העולם הראשונה: רעב, מגיפת טיפוס וגיוס לצבא העותמני בכפיה הם מנת חלקה של העיר. האוכלוסיה בעיר נדלדלה וכמעט חוסלה. בגלל מחלות ומגפות וגיוס בכפיה לשלטון העותומני. 
חלק מתושבי העיר גורשו למצרים  ב 1914. מהם יצאו גדוד נהגי הפרדות שלחמו בגליפולי.
בימי המנדט הבריטי, צפת הפכה למרכז תסיסה ערבי נגד הישוב היהודי.

בשנת 1929 תקפו הערבים את הרובע היהודי ואת עין זיתים הסמוכה. 27 יהודים נטבחו והרובע היהודי הועלה באש. 

ב1948 במלחמת השחרור התקיימו כאן במצודה קרבות קשים ובהם גם הקרב המכריע לשחרור צפת. בתש"ח. בעקבות התפנות הבריטים מא"י. נכנסו כוחות "צבא ההצלה" הערבי לעיר. הרובע היהודי הושם במצור ותותחי "צבא ההצלה" הרעישו את הרובע.


ב 6 למאי, החלה המערכה לשחרור צפת. בלילה בין ה 9 ל 10 למאי, הסתערו כוחות הפלמ"ח על מעוזי הערבים בעיר. ולאחר קרב קשה העיר שוחררה. הכוחות השתלטו על צפת. התושבים הערבים נמלטו מהעיר. כל זאת 4 ימים לפני שבן גוריון הכריז בתל אביב על הכרזת המדינה.

המצודה נמצאת בנקודה הכי גבוהה בעיר צפת. ומהאנדרטה ללוחמי תש"ח שבמקום נשקף נוף אדיר.
גוש הרי מירון במערב, הכנרת במזרח, הגליל התחתון בדרום ועד הרי נפתלי והחרמון בצפון.

במקום בצד המזרחי קיימים שרידי המגדל בן השישים מטרים שהתנשא כאן מעל המצודה הצלבנית.
מסביב למצודה גן גדול ויפה שתוכנן והוקם ב 1950 ע"י אדריכל הגנים שלמה אורן וינברג. 
למעשה, יהודים התקבצו בצפת בעיקר בגלל רדיפות דת. ואח"כ בשל אוירה הצלול והבריא. קיים רצף התיישבותי של יהודים במשך כל הדורות מהם מוכרות כמשפחת זינאטי מפקיעין.



סיור בצפת 

בהמשך הסיור בתחתית המצודה מדרום חיכתה לנו הפתעה מוסיקלית נעימה ויפהפיה. 
כשירדנו מהמצודה אל מרגלותיה, נקלענו באחת ובהפתעה מוחלטת לצלילי חליל מהפנטים וערבים לאוזן. שנוגנו בפי החלילן והמוסיקאי המוכשר ליאור דמתי בעל החזות התימנית שהפליא לנגן בחליל  הפיקולינו הקטן שבפיו. ובהמשך כמי שליווה אותנו לאורך כל היום עם בן זוגו המוסיקאי משה גניש. המהווים ביחד זוג כליזמרים מוכשרים ומופלאים. 

מאחורי דמתי נפער בצלע ההר פתח מנהרה חשוכה אליה נכנסנו מגששים בחושך מוחלט ולאור נרות שהוצבו על הקרקע.
פנימה אל הבלתי נודע. לאחר כ 10 מטרים של הליכה מגששת באפילה, לאורר הנרות הבחנו בכריות המונחות ע"ג הקרקע ובמבנה המרובע הגדול שמסביבנו. הקירות מסביב היו מעוטרים בכתובות גרפיטי צבעוניות. וברקע מתנגנים שירי קודש כאשר דמתי בגיטרה ובכלי נגינה לא  מוכרים נוספים. ובן זוגו משה גניש מנגן בקנון המונח על ברכיו בישיבה מזרחית.

ברכיו המכוסות בשרוואל לבן. פניו עטורות בזקן עבות לבן ראשו מכוסה במין תרבוש בד המכסה את ראשו כמצנפת הודית על שערו הכסוף. וכל כולו מהווה לנו דמות פלאית ומוזרה שיצאה מהאגדות.

דמתי וגניש התגלו כמוכשרים ומפליאים לעשות בנגינה במנעד רחב מאד של כלי נגינה. כזמרים בעלי קול ערב. וכדמויות מוכרת בקרב זמרי הרחוב והכליזמרים של צפת.
האולם הגדול בו נמצאנו, היווה בעצם בור מים גדול שנבנה ע"י בייברס הסולטן הממלוכי ב 1270והשתמר בשלמותו.

מי שניצח בשקט ובסמכותיות לאורך כל היום על העשייה המבורכת והסיורים שיתוארו בהמשך היה תומר. האחראי לקיום כל הפסטיבלים בצפת.

מהמצודה החלנו את הסיור היומי שלשמו התכנסנו בצפת.
כשמדברים על צפת אי אפשר בלי להזכיר ולבקר בבתי הכנסת העתיקים והמיוחדים שבה. בהם בית הכנסת ע"ש יצחק אבוהב ובו ספר התורה העתיק בארץ. בן כ 530 שנים. בית הכנסת המרשים ע"ש רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". ובית הכנסת אולי הכי מפורסם הוא של האר"י הקדוש. ושכנו בית הכנסת הספרדי שגילו מוערך ה 700 שנים. ושוכן ליד בית העלמין העתיק של צפת.

גם למי שאין זיקה לדת. יתרשם מפיתוחי העץ והפאר הרב של כל בתי הכנסת הללו. כאשר הצבעים השולטים בם הם התכלת והלבן. וכמובן להתרגש למראה ומגע בספרים הקדושים שעברו מגע בן מאות שנים של צדיקים ושל מי מי יודע הביסטוריה הארוכה של המקום. 

יש לציין את העדר המזוזה בבית הכנסת האר"י הקדוש. לשאלתי  נעניתי ש"במקום שבו לא אוכלים ולא ישנים. אין חובת מזוזה".
בסמטאות העתיקות ניתן למצוא יקבים: יקב צפת ויקב אבואב. מחבצות לגבינה שהמפורסמת שבהם היא הגבינה הצפתית. ומחלבות מהמאירי וקדוש. וכמובן מאפיות. פרטיות בעלות טעמים יחודיים. בין המפורסמות ניתן למצוא את מאפיית "בלה" האופה מגוון לחמחי מחמצת וקרואסונים מיוחדים. 

הוזמננו לטעימות וקניות גם של הקמחים המיוחדים שבמאפיה. 
המיוחד בתוצרת המאפיה הוא השילוב המיוחד של לחמים מרוקאים ואמריקאים. השת"פ מגיע משילוב ואיחוד של שני הבעלים נחמן האמריקאי ונחמן המרוקאי. המאפיה מוכרת גם מגוון מיוחד של ריבות ומרקחות מירקות שונים. כגון: גזר, עגבניות שרי, סלק ועוד...

המשכנו בסיור במרכז ההדרכה "לבנות ולהבנות", המהווה מסע מרתק בזמן. 
סיור מודרך במנהרות בלב העיר העתיקה. מסע תת קרקעי חוויתי. והכל מתחת לרצפת העיר העתיקה. זהו מסע אחורה בזמן לתקופת "תור הזהב של צפת" בעקבות מגורשי ספרד שקבעו כאן את מושבם בעקבות ענקי הרוח והדת היהודית.

בסיור עוברים  מדרגות רבות מקוואות, ובורות מים מהאה ה 16. בתקופת שגשוגה הרוחני והכלכלי של צפת. "בית הקהל" הינו המפורסם שבמסלול המודרך. זהו שריד אותנטי של שכונה עתיקה שנחשפה במקום בחפירה ארכאולוגית מרגשת והתנדבותית של אלפי בני נוער.ב 2005. 

נתגלו באתר הגדול ממצאים ארכאולוגיים רבים והמרגש שבהם הוא המקווה המחומם. וכן מקוואות ובורות מים רבים נוספים לאורך המסלול. כ"כ מאפיה קהילתית שאופה עד היום חלות קטנות לטעימות לקבוצות המבקרים הרבים שבאים לכאן.  בעיקר במסגרות קבוצתיות.

במקום מערכת ניקוז שפועלת עד היום היטב..בשנת 2011 הוכרז המקום כ"אתר מורשת לאומי" הלדינו.

הלדינו התפתחה כספרדית יהודית במאה ה 15 עוד לפני גרוש ספרד. והיא מרתקת אליה חוקרי שפות ובלשנים בגלל שונותה ובגלל שהיא תופעה יוצאת דופן.
אחרי גרוש ספרד התגבשה תופעה חברתית – לשונית יחודית. המגורשים שהגיעו מחצי האי האיברי ספרד ופורטוגל  לממלכה העותומנית, שהייתה בעיצומו של מסע כיבושים. ובתוך מספר שנים שלטה על כל הטריטוריות שבאגן הים התיכון.
שכן היה נוח ליהודים לדבוק בשפת המקור שלהם אותה הביאו מבית אבא. היהודית הספרדית – הלדינו. זאת עד שיטמעו בסביבתם החדשה.

המגורשים הצטרפו לקהילות יהודיות שחיו במרחב הזה ודיברו ביניהן יוונית יהודית. ואילו החדשים המשיכו לדבר בשפת המקור שלהם – הלדינו.
האימפריה העותומנית קלטה אותם לתוכה בשמחה ופתחה את זרועותיה למגורשי ספרד. רבים מהם היו משכילים מלומדים ובעלי ידע טכנולוגי וקשרים שהיו שווים הון. ולכן יכלו לתרום תרומה רבה לחיי העם התורכי. אחרי הכל המגורשים היו בניה של אחת הציויליזציות הגדולות של זמנם. 

ספרד שעד עליית המלכים הקתוליים הקנאים (שהמציאו את חוקי האינקויזיציה וגרוש היהודים) הייתה חממה רב תרבותית ליהודים לנוצרים ולמוסלמים. שהגיעו להישגים תרבותיים אדירים. ואז קרתה תופעה יוצאת דופן: במקום שהיהודים ה"חדשים" יקלטו וידברו בשפת יהודי המקומות אליהם הגיעו - היהודית היוונית. הם המשיכו לדבר בשפת  המקור היהודית הספרדית (לדינו) אותה הביאו מארצות מוצאם, ספרד ופורטוגל. ובתוך 100 שנים הפכה הלדינו לשפה המדוברת והשולטת אצל כל היהודים שמסביב לים התיכון.  (בטוניסיה למשל גם פיתחו היהודים ערבית יהודית. כך גם התפתחה העברית הגרמנית - היידיש.)  

כך יהודים מארצות דוברי לדינו יכלו לדבר ביניהם בשפה המוכרת רק להם בלי שבני המקום יבינו את שפתם – הלדינו. כלומר, שפה שפתרה בעיות תרגום של יהודים שנדדו בין ארצות אירופה ואגן הים התיכון. וגרמה לאיחודם וחיזוק הקשר היהודי ביניהם. ועד היום הלדינו גורמת להתפעמות אצל הספרדים בני ימינו. זה כמו שנפגוש היום יהודים המדברים בעברית מקראית עתיקה.

הלדינו התפתחה לשני ניבים (דיאלקטים) עיקריים מזרחי ומערבי. המזרחי דובר יותר בתורכיה וברודוס והושפע בעיקר מהספרדית הקסטיליאנית. ואילו הלדינו המערבי היה יותר בשימוש ביוון, מקדוניה, בוסניה, בסרביה וברומניה.
ושימר את הספרדית שדוברה בצפון ספרד ובפורטוגל. 
כיוון שיהודים שהיגרו לאמסטרדם, בריטניה ואיטליה לא המשיכו להתעדכן בספרדית הקסטיליאנית המקורית. הם המשיכו לדבר לדינו גם במקום החדש. הספניולית נקראה שם ג'ודזמו.
בשינויים קלים הייתה גם אספניוליקו במזרח התיכון. חיכתיה בצפון מרוקו. וטטואני באלג'יריה.

הלדינו היא שפה גמישה והצליחה לשמר בתוכה מילים רבות שנעלמו מהספרדית המודרנית.
נוספו ללדינו עוד מילים רבות זרות אחרות שהגיעו מהתורכית, יוונית, מהעברית, ערבית, פורטוגלית ואיטלקית.
בלדינו המדוברת בישראל, הושאלו מילים אפילו מהיידיש.

ברוב הזמן הלדינו נכתבה בעברית או בכתב רש"י, ורק במאה העשרים החלה להיכתב בלטינית.
מהלדינו לא נעדר גם המימד האוניברסאלי. וניתן למצוא סוגי דמויות, מנהגים ומאכלים המככבים אצל קבוצות נוספות החיות במרחב הים התיכון. 

למשל דמותו הידועה של ג'וחא השוטה – חכם העממי. שסביב דמותו נרקמו סיפורים מקבילים אצל עמים שונים ושכנים החיות במרחב. כגון: תורכים ערבים, איטלקים ונוספים. ולדוגמא, הערבים יקראו לו ג'וחא, המרוקאים ג'יחא, בסיציליה ג'יופא ובתורכיה חוג'ה. אבל התכונות תשארנה אותן התכונות. 
כנ"ל יש את עיר הטיפשים הנקראת בלדינו מקידה. ומולה ניצבת עיר החכמים ירושלים. 


סיור בצפת יהדות ולדינו 

התרבות העשירה הזו כמעט וחוסלה לגמרי בידי הנאצים. רוב הקהילות היהודיות באירופה שדיברו לדינו כמעט וחוסלו. בהם, סלוניקי, רודוס, סרביה, בוסניה ואחרות - הושמדו. 

חוץ מקהילות בולגריה ותורכיה השאר כמעט ונעלמו, ותפוצות אלו ששרדו את השואה כמעט ונעלמו בכור ההיתוך של העליה לארץ בקום המדינה שבה היה לחץ גדול של לדבר עברית ולשכוח את השפות הגלותיות, כך גם היידיש והערבית הצפון 
אפריקאית על גווניה. כך השפות היהודיות נעלמו.

כיום בישראל יש את מספר דוברי הלדינו הכי גדול בעולם. והם מונים כמאתיים אלף איש. בשנים האחרונות מסתמנת תחיה מסוימת בלימוד הלדינו באוניברסיטאות בר אילן ובבן גוריון.
ניתן למצוא כיום חוגים שונים המנסים לחדש את שפת הלדינו. בצורת ימי עיון, כנסים והרצאות.
תוכניות טלוויזיה, כ"כ ספרים העוסקים בבישול, במנהגים, פולקלור, סיפורי עם ופתגמים. 
ניתן למצוא גם התפתחות בתחום אומנויות הבמה בסרטים והצגות כמו "בוסתן ספרדי" שכתב הנשיא המנוח יצחק נבון. קיימים פורומים שונים המעלים ומחיים את תרבות הלדינו וכל מה שמסביבו. ולומדי השפה הולכים ומתרבים. 
גם בעקבות סדרות ספרדיות בטלויזיה וטלנובלות, רבו דוברי ספרדית בארץ  בעיקר בקרב הדור הצעיר ודרך זה סקרנותם לגבי הלדינו קרובה מאי פעם. 

אם בשנים קודמות התעלמו בספרי הלימוד מקהילות יהודיות ספרדיות שנעלמו בשואה ונשכחו. כיום המצב שונה וקיימת התעוררות רבתי להצפת הנושא ולמידתו ביתר שאת.
העיר צפת לקחה את ההגמוניה בחידוש שפת הלדינו ומשנת 2019 נערך מידי שנה בתחילת יולי פסטיבל הלדינו. כן גם השנה. יערך כמו בעבר הפסטיבל בחסות ראש העיר שוקי אחנה הנמרץ. 
ובהשתתפות מיטב זמרי ישראל. ובראשם כמובן יהורם גאון. המזוהה עם קהילת הלדינו יותר מכולם.
תעשיות נוספות בצפת אז והיום אי אפשר בלי רובע הגלריות היפה בארץ וממוקם בעיר העתיקה. היצירות הציורים והפסלים.

השילוב עם מבני האבן המשופצים והנוף הסביבתי המהמם, תורמים לנופך המיוחד של היצירות האומנותיות. העיר העתיקה מאוכלסת באומנים רבים, ציירים ופסלים.

עולי ספרד שהגיעו לצפת במאה ה16, פיתחו בעיר את תעשיית הצמר. באתם הימים נספרו בצפת לא פחות מ 3000 נולי אריגה כך שתוצרת הצמר של צפת התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה.

בצפת הייתה גם תעשיית דבש, משי ותבלינים. בצפת הוקם בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. קיימת בעיר תעשיית נרות "נרות צפת". זאת בנוסף למסעדות הרבות הכשרות ברובן. המפורסמות שבהן, מסעדת האר"י, מסעדת אסתר ויהונתן מיר מ"המטבח המנצח", "סעודה בגן עדן" ועוד.

ניתן גם לבקר במרכז המבקרים של סופרי הסת"ם. המופעל ע"י רב מחב"ד המרכז תחת כנפיו סופרי סתם שהם בעצם פרילנסרים ודואג לביטחונם הכלכלי. במקום מאפשר למברים בעיקר לילדים להתנסות בכתיבת סת"ם.
ההתנסות היא בתשלום.

קיימת בעיר תעשיית גבינות של הצמד מחלבת קדוש ומחלבת המאירי. המתחרות ביניהן עד היום מי המציאה את הגבינה הצפתית המפורסמת. אצל קדוש נמצא גם חלווה טעימה.



פסטיבל נכליזמרים בצפת

פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי הנערך מידי שנה בעיר צפת מאז 1987. במסגרת הפסטיבל הנערך מידי שנה. מוקמות בעיר במות רבות. בסמטאות העיר מופעים של זמרים בהרכבים מוסיקליים שונים ויפים. מתנגנת מוסיקה יהודית סוחפת ומוסיקה בינלאומית. 

תעשיית התיירות העירונית ובסביבת צפת תפסה תאוצה רבה בשנים האחרונות. קיימים בעיר עשרות רבות של בתי מלון מהם קטנים וסולידיים המשמשים כמלונות בוטיק. סוויטות. וכן דירות אירוח וצימרים פרטיים המשקיפים לנופים הקסומים של  העיר וסביבותיה.

כמובן שמעבר לשלל האטרקציות שהוזכרו לעיל, ניתן להתפלל בקברי הצדיקים בעיר ובסביבתה וכמובן לטייל בנחלים ובמעיינות שבסביבה.







logo בניית אתרים