פריז מידע מעניין

צרפת מידע מעניין

אוכלוסייה:

• בצרפת חיים כ־68 מיליון תושבים.

• היא המדינה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי (אחרי גרמניה).

• תושבים רבים גרים בפריז וסביבותיה, אבל יש גם כפרים קטנים בהרים ובכפרים ציוריים.

שטח: כ־643,801 קמ"ר — זו המדינה הגדולה ביותר באיחוד האירופי!





צרפת נחשבת אחת המדינות הכי מגוונות באירופה – למרות שהיא לא אוספת מפקדים לפי גזע או מוצא אתני (זה אפילו אסור לפי החוק), ההערכות הן:

• כ־10% מהאוכלוסייה הם ממוצא צפון־אפריקאי (אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה).

• מאות אלפי תושבים הם ממוצא סוב־סהרי (אפריקה שמדרום לסהרה).

• יש גם קהילות גדולות ממוצא וייטנאמי, קמבודי, ולבנוני – בגלל הקולוניות שהיו לצרפת.

מיליוני צרפתים גרים בכלל מחוץ לאירופה!

צרפת לא נגמרת בפריז! מיליוני תושבים חיים במה שנקרא "צרפת שמעבר לים" – למשל:

• גיאנה הצרפתית (באמריקה הדרומית).

• מרטיניק וגוואדלופ (האיים הקריביים).

• ריוניון (באוקיינוס ההודי ליד מדגסקר).
  – כל המקומות האלו הם חלק מצרפת לכל דבר – עם דרכון צרפתי, ייצוג בפרלמנט, וגבינות שמגיעות מהיבשת.

כמעט רבע מהאוכלוסייה חיה באזור פריז!

Cתוך שטח הרשות המוניציפלית של פריז, שהיא האזור התחום על ידי הכביש הטבעתי פריפריק (Boulevard Périphérique) – עומד על כ־2.1 מיליון תושבים.
באזור המטרופוליני של פריז (Île-de-France) חיים כ־12 מיליון איש – מתוך 68 מיליון בכל המדינה.
לכן כל רכבת שנוסעת בבוקר מלאה עד אפס מקום – כי כולם בדרך לפריז!

 תוחלת החיים בצרפת – מהגבוהות בעולם

נשים בצרפת חיות בממוצע כ־85 שנים, וגברים כ־79 שנים.
גם בגיל 80+ תראה הרבה צרפתים יושבים בבתי קפה, מטיילים ומדברים על פוליטיקה או אוכל.

הצרפתים אוהבים חופש – תרתי משמע

בצרפת יש חוקי עבודה שמגבילים את שעות העבודה השבועיות ל־35 שעות, וחופשה שנתית של לפחות 5 שבועות.
אז כן, ייתכן שתגיע לחנות והיא סגורה ב־14:00 בצהריים – כי "הפסקת צהריים זה מקודש"

הצעירים – דיגיטליים, אבל גם לוקחים הפסקה

למרות שכל הילדים מחוברים למסכים, בצרפת יש חוק שאוסר על טלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות – כדי לעודד שיח פנים מול פנים.

הרבה צרפתים לא מתחתנים – אבל חיים ביחד

במקום נישואים רגילים, צרפתים רבים מעדיפים מסמך בשם PACS – חוזה זוגיות אזרחי שמסדיר חיים משותפים בלי חתונה.
זה נפוץ גם בקרב זוגות עם ילדים.

הקהילה היהודית – מהגדולות בעולם

בצרפת חיים כ־500,000 יהודים – בעיקר באזור פריז.
זו הקהילה היהודית הגדולה באירופה והשלישית בגודלה בעולם, אחרי ישראל וארה"ב.

אחת המדינות עם הכי הרבה קשישים באירופה

כ־20% מהצרפתים הם מעל גיל 65 – וזה משפיע על מערכת הבריאות, הפנסיה, והחיים בכפרים.
אבל בצרפת יש גם הרבה פעילויות לגיל השלישי, כולל חוגים, טיולים ואפילו תחרויות בול (Petanque)!

הצרפתים כמעט אף פעם לא אוכלים מול הטלוויזיה

הארוחה בצרפת היא טקס חברתי – לא משהו שעושים מול מסך. גם ילדים בגיל 7 כבר לומדים לשבת לשולחן, לדבר, ולהשתתף בשיחה (אפילו אם מדובר בארוחה של שלוש מנות!).

חיוך בצרפת? לא תמיד חובה

בצרפתים לא מחייכים אוטומטית לזרים – וזה לא מתוך חוסר נחמדות, אלא כי חיוך נחשב להבעת רגש אמיתית, לא נימוס ריק. אז אם צרפתי מחייך אליך – זה אמיתי!

 צרפתים אוהבים ספרים – גם ברחוב

בפריז ובערים אחרות תראה "ספריות רחוב" קטנות – תיבות עץ עם ספרים חינם שכל אחד יכול לקחת ולהחזיר.
ילדים צרפתים רגילים מגיל צעיר ללכת עם ספר ביד (לפעמים גם עם באגט ביד השנייה 

הם לא שוטפים ידיים באובססיביות, אבל יש להם בושם לכל מצב

הרבה צרפתים אוהבים בשמים וקרמים – ולפעמים יש להם אחד אחר לבוקר, אחד לערב ואחד לחורף.
זה נחשב חלק מהאישיות.

גם סבתות צרפתיות הולכות עם אודם

בצרפת, גם בגיל 80+, נשים רבות לא יוותרו על טיפוח, אודם או בושם עדין.
זה חלק מהתרבות: להיראות במיטבך תמיד.

צרפתים לא קוראים למורה בשם פרטי

בצרפת, ילדים תמיד יפנו למורה כ־“Monsieur” או “Madame” – גם אם הם לומדים יחד כבר 5 שנים.
שומרים על ריחוק וכבוד.

החטיף אחרי בית הספר – לא חטיף!

הילדים בצרפת אוכלים כל יום בארבע את ה־“goûter” – זו הפסקת אוכל מתוקה עם שוקולד, פירות או עוגייה (אבל בלי ממתקים תעשייתיים!).
זה הרגל לאומי של ממש – גם מבוגרים לפעמים לא מוותרים עליו.

צרפתי ממוצע קוטע מישהו אחר כל 7 שניות בשיחה

זה לא נחשב חוסר נימוס – אלא חלק מהשיח ה"תוסס" בצרפת.
בשיחות בצרפת כולם מדברים אחד על השני, משחזרים ציטוטים של פילוסופים – ומתווכחים לכיף!

 
צרפתים אוהבים לטייל – אבל בתוך צרפת

למרות שהם גרים באחת המדינות הכי מתויירות, רוב הצרפתים בוחרים בחופשה בתוך המדינה – בכפרים, באגמים, בהרים או בקמפינג.
יש כאלה שמעולם לא טסו לחו"ל.

הם מחנכים ילדים לטעום הכול – גם דברים מוזרים

בגיל צעיר ילדים צרפתים לומדים לטעום כל דבר מהצלחת של ההורים – כולל גבינות עם עובש, חילזונות, פטה כבד, ואפילו צפרדעים!
זה נחשב חלק מהתרבות הקולינרית.

ילדים בצרפת כמעט ולא שותים מיצים תעשייתיים

רוב ההורים בצרפת יעדיפו לתת לילדים מים או שוקו חם, ולא מיץ תפוזים מקופסה. אפילו במסעדות – מים זה ברירת המחדל.

בצרפת ילדים קוראים להורים בשמם הפרטי לפעמים

יש משפחות שבהן הילדים אומרים "פייר" או "קלייר" במקום "אבא" או "אמא".
זה תלוי באופי המשפחה – אבל כן, זה קורה!

"לישון אצל חבר" זה טקס לאומי

כבר מגיל 6–7, הילדים בצרפת עושים לילות אצל חברים – עם פיג'מה, סרט, קרואסון בבוקר.
זה חלק מתהליך העצמאות.

צרפתים עדיין מעשנים הרבה

למרות כל הקמפיינים, בצרפת עדיין תראה יותר מעשנים ברחוב מאשר ברוב מדינות אירופה.
הם קוראים לזה “le petit plaisir coupable” – התענוג הקטן והאסור...

 לבאגט יש חוק!

רוצה למכור באגט בצרפת? אתה חייב לעמוד בחוקים: רק קמח, מים, שמרים ומלח – בלי תוספות.
לבאגט אמיתי אסור להוסיף אפילו חמאה.

הצרפתים משוגעים על כלבים – והם אפילו נכנסים לבתי קפה

הכלב שלך יכול להיכנס כמעט לכל מקום: מסעדה, מאפייה, חנות בגדים.
צרפת היא אחת המדינות הכי "ידידותיות לכלבים" בעולם.

סבים וסבתות בצרפת הם חלק בלתי נפרד מחיי הילדים

רוב הסבים והסבתות שומרים על הנכדים אחרי בית הספר, בזמן שההורים בעבודה – זה מקובל ונפוץ מאוד.
בימי רביעי (היום הקצר בבתי הספר) – זה היום של סבתא!

המדינה הכי מתויירת בעולם
עם מעל 90 מיליון תיירים בשנה, צרפת היא היעד מספר 1 בעולם – יותר מארה"ב וסין.

בצרפת פועלים יותר מ-45,000 יקבים
כמעט בכל כפר תמצא יצרן יין – והצרפתים שותים כ-40 ליטר יין לנפש בשנה.

השפה הצרפתית הייתה שפת הדיפלומטיה הבינלאומית עד המאה ה-20
מסמכים רשמיים, הסכמים ואפילו הדרכון הבריטי – נכתבו בצרפתית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בצרפת יש מעל 35,000 ערים וכפרים
יותר מכל מדינה באירופה – מה שאומר אינסוף שווקים, טירות וכנסיות.

ברשות צרפת 12 אזורי זמן שונים
כי היא מחזיקה שטחים בכל העולם (גיאנה, קלדוניה, האיים הקריביים ועוד) – יותר מכל מדינה אחרת!

רכבת ה-TGV הצרפתית עדיין אחת המהירות בעולם
מחזיקה בשיא של 574 קמ"ש בניסוי – והיא מחברת את פריז לליון בפחות משעתיים.

תחרות יופי לתינוקות
בעיר קוניאק נערכה תחרות יופי לתינוקות כבר ב-1900 – והיא נמשכה יותר מ-100 שנה.

חוקי שמות לילדים
עד שנות ה-90, הורים יכלו לבחור שמות רק מרשימה רשמית שהממשלה פרסמה! היום אפשר יותר, אבל עדיין יש פיקוח.

הצרפתים ממציאים מילים צרפתיות לטכנולוגיות זרות
במקום "computer" – משתמשים ב־ordinateur; במקום "email" – ב־courriel. ניסיון להגן על התרבות והשפה.

יש עיירה בשם "Y" בצפון צרפת
נחשבת לאחת הערים עם השם הקצר ביותר בעולם. התושבים מכונים: Ypsiloniens.

החוק הצרפתי מחייב את תחנות הרדיו לשדר לפחות 40% מוזיקה צרפתית
כדי לשמר את התרבות המקומית ולמנוע הצפה של מוזיקה אמריקאית.

יום 1

 ערים חשובות:

פריז – עיר הבירה והלב התרבותי.

מרסיי – עיר נמל תוססת בדרום.

ליון – ידועה באוכל מצוין ובהיסטוריה רומית.

ניס – עיר חוף על הריביירה הצרפתית.

בורדו – בירת היין של צרפת.

יש כפרים בצרפת עם פחות מ־10 תושבים

יש מאות (!) כפרים צרפתיים שבהם חיים פחות מ־50 איש – ולפעמים גם רק 4–5 תושבים. ועדיין יש להם ראש עיר, שלט כניסה… וכנסייה קטנה פעילה.

העיר הגדולה בצרפת אחרי פריז – היא לא מה שחשבתם

כולם חושבים שמרסיי או ליון הן הכי גדולות, אבל בפועל העיר עם הכי הרבה תושבים אחרי פריז היא מרסיי, אבל אזור המטרופולין של ליון הוא הצפוף ביותר אחרי פריז – והעיר הכי אהובה על צעירים.

יש כפרים שלמים עשויים אבן אחת בלבד

לדוגמה: בכפר Collonges-la-Rouge בנו את כל הבתים באבן חול אדומה – מה שנותן לכפר מראה אדום מהאגדות.
ובכפרים אחרים תראה בתים רק מאבן גיר, צפחה או בזלת שחורה!

בכפרים מסוימים אסור לשנות את צבע התריסים

יש כפרים עם "חוקי יופי" – אתה לא יכול לצבוע את החלונות בכחול אם בכפר נהוג ירוק. הכל כדי לשמור על המראה האחיד וההיסטורי.

כפרים בצרפת אוהבים אמנות – גם בלי מוזיאון

כמעט בכל כפר תמצא קיר אחד עם ציור קיר, פסל מודרני מוזר בכיכר, או גלריה של אמן מקומי.
בכפרים מסוימים, אפילו ספסלי הרחוב מעוצבים על ידי אמנים.

בכפרים של יין – הילדים הולכים לבציר

בכפרים שבהם מגדלים ענבים ליין, הילדים לומדים מגיל צעיר איך לבצור ענבים, לדרוך עליהם, ולפעמים אפילו לעזור לסבא ולסבתא בבציר – מסורת אמיתית.

בכמה עיירות קטנות – יש יותר כנסיות מתושבים

במיוחד בכפרים באלפים ובפרובאנס, אפשר למצוא כנסיות קטנות וכרמים שקטים, שעדיין פעילים למרות שמגיעים לשם אולי עשרה מתפללים בשנה.

יש עיירות עם תחנת רכבת – אבל בלי רכבות

בעבר הייתה בצרפת רשת ענקית של רכבות מקומיות. היום אפשר למצוא עיירות עם תחנת רכבת נטושה, שלפעמים הפכה לקפה, גלריה – או אפילו בית מגורים.

צרפת היא היעד התיירותי המוביל בעולם – מגיעים אליה כ־90 מיליון תיירים בשנה!

מבצרים בצרפת

 בצרפת יש הכי הרבה טירות בעולם!

יותר מ־40,000 טירות פזורות ברחבי המדינה – מהן קטנות כמו בית, ומהן ענקיות ומסתוריות – עם סיפורים של אבירים, מלכים ורוחות רפאים.

 לא תאמינו כמה טירות יש בצרפת!

בצרפת יש יותר מ־40,000 טירות – יותר מכל מדינה אחרת בעולם!
חלקן קטנות כמו בקתת אבן, אחרות עצומות ומלאות מגדלים, שערים, אולמות סודיים…
בכל טירה מסתתר סיפור – על אבירים, מלכים, נסיכות… וגם רוחות רפאים.

מטבע האירו

עובדות מעניינות ולא מוכרות על האירו (€)

האירו הונהג לראשונה בשנת 1999 – אך רק בשנת 2002 נכנס לשימוש במזומן (שטרות ומטבעות) והחליף את המטבעות המקומיים במדינות רבות באירופה.

לכל שטר אירו יש עיצוב אחיד בכל המדינות, אבל הצד של המטבעות קטן משתנה – בכל מדינה יש עיצוב שונה על צד אחד של המטבע (למשל: דמות לאומית או סמל), והצד השני אחיד.

הסמל € נבחר בהשראת האות היוונית "אפסילון" (ε) – כסמל לאירופה, והוא מזכיר גם את האות E באנגלית – ראשי התיבות של Europe.

יש מטבעות אירו "אספנים" מיוחדים – מדינות מוציאות מטבעות עם עיצובים ייחודיים לאירועים מיוחדים, למשל יום הולדת למלך, חג לאומי, או מבנים מפורסמים.

האזור שבו האירו הוא המטבע הרשמי נקרא "אזור האירו" – והוא כולל 20 מדינות, כולל צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד ועוד.

האירו הוא המטבע השני בעולם בשימוש בתור עתודת מטבע אחרי הדולר האמריקאי.

שטרות האירו אינם כוללים את שמות המדינות שיצרו אותם – כדי להדגיש את האחדות האירופית, לא רואים שמות מדינות אלא רק את העיצובים שמייצגים תקופות ותקנים באירופה.

הרחובות והשדרות של פריז

 קודם כול: למה בכלל פריז נראית כמו שהיא נראית?

בין המאות ה-12 וה-19, פריז הייתה עיר של רחובות צרים, מבולגנים, מזוהמים ומועדים למהפכות. במאה ה-19, הקיסר נפוליאון השלישי הטיל על הברון אוסמן להפוך את פריז ל"עיר מודרנית". והנה התוצאה:

המבנים הפריזאיים: חוכמה אורבנית מהמאה ה-19

מרבית המבנים במרכז פריז – אלה שאנחנו רואים ברחובות כמו Rue de Rivoli, Boulevard Haussmann, או בסמטאות המארה – נבנו באותו סגנון אדריכלי שהפך לסמל פריזאי: האוסמאניאני.

🧱 מי זה אוסמן ולמה זה חשוב?

בין השנים 1853 ל-1870, הברון ז’ורז’ אוזמן (Haussmann), תחת שלטונו של נפוליאון השלישי, הוביל פרויקט ענק לשיפוץ פריז – עיר שהייתה אז צפופה, אפלה ולא מאוד היגיינית.
המטרה: להפוך אותה לעיר מוארת, אוורירית, אלגנטית, קלה להתמצאות – ובעיקר עיר עם רחובות רחבים ובתים אחידים אך חכמים.

🧠 חכמה לפי קומה – סדר חברתי באבן

המבנים האוסמאניאניים נבנו כמעט תמיד בגובה אחיד – בדרך כלל 5 עד 6 קומות – ולכל קומה היה תפקיד וסמל מעמדי. שימו לב:

🥐 קומה ראשונה – קומת הרחוב (הקומה המסחרית)

כאן תראו חנויות, בתי קפה, מאפיות, וכמובן פתחים רחבים שמזמינים את הציבור פנימה.

התקרה גבוהה יחסית כדי ליצור תחושת מרחב ולמשוך לקוחות.

לעיתים שימשה גם כמחסן או סדנה.

🪟 קומה שנייה – הקומה המכובדת (étage noble)

זו הקומה היוקרתית ביותר – היא מעל הרעש והלכלוך של הרחוב, אבל עדיין נגישה.

תקרות גבוהות, מרפסות עם מעקות ברזל דקורטיביים.

בעבר גרו כאן בעלי הבתים או המשפחות העשירות.

🪜 קומות האמצע – הבורגנות הנוחה

גובה התקרה יורד בהדרגה – כל קומה פחות חשובה מהקודמת.

תקרות נמוכות, פחות עיטורים – נועדו למעמד הבינוני.

🎩 עליית הגג (mansardes)

קומה קטנה מתחת לגג המשופע.

שימשה את המשרתים או את הדיירים העניים.

חלונות קטנים בתוך הגג – עדות למעמד הדיירים.

📸 שימו לב לחלונות הגג הקטנים כשאתם מטיילים – הם מספרים סיפור על חברה מעמדית שלמה.

🧭 רחובות ישרים, שדרות רחבות, סימטריה עירונית

אחת הגאוניות של פריז היא התכנון הגיאומטרי שלה:

שדרות רחבות כמו ה"שאנז אליזה" נבנו בזוויות שמובילות לעיניים של העיר – שער הניצחון, האופרה, כיכר הקונקורד.

הצמתים נפתחים למעגלים שבהם עומדים מונומנטים (כמו כיכר הבסטיליה, כיכר האומה).

הבתים תמיד מיושרים בגובה, בקו חלונות, ובקו גגות – כדי לשמור על אחדות וניקיון חזותי.

הקשר בין חנויות ובניינים

ברחובות הראשיים – החזיתות תוכננו מראש לאפשר חנויות – עם פתחים גדולים, חלונות ראווה.

פריז הייתה מראש עיר של עירוב שימושים: לגור מעל החנות שלך היה סטנדרט (ולא פשרה).

מבנים פינתיים (angle) תוכננו עם חזית מעוגלת או קישוטים דרמטיים – כדי למשוך את העין.

שדרות פריז תוכננו כדי למנוע מהפכות!

הברון אוסמן לא רק רצה להפוך את פריז ליפה ומוארת — הוא רצה לשלוט באוכלוסייה.

שדרות רחבות מאפשרות לצבא לנוע במהירות, עם תותחים, ולמנוע מהפכנים לחסום רחובות צרים עם בריקדות.

. כל שדרה = הצגה עירונית

שימו לב: בסוף כמעט כל שדרה תראו מבנה מרשים – שער הניצחון, מזרקה, כנסייה, עמוד היסטורי.

זו עיצוב מודע של נקודת מגוז (point de fuite) – סוג של במה אדריכלית שמושכת את העין.

אוסמן תכנן את העיר כמו ציור קלאסי – עם פרספקטיבה סימטרית.

השדרות נבנו עם עצים – לא רק ליופי

עשרות אלפי עצים נשתלו לא רק למראה ירוק, אלא כדי:

1. 1. להצל על הולכים ברגל.

   2. לספק מערכת ניקוז טבעית למים.

   3. לשבור את השמש והחום בימים חמים.

סוגי העצים נבחרו בקפידה – למשל, עצים עם שורשים שלא יהרסו מרתפים של בתים

1. כל שדרה חייבה אחידות אדריכלית

2. החוק האוסמאניאני קבע: מי שבונה לאורך שדרה – חייב לעמוד בכללים:

   1. גובה אחיד.

   2. קווי מרפסות זהים.

   3. שימוש באבן גיר פריזאית (pierre de Paris).

3. זו הסיבה שהשדרות נראות כמו ציור אחד גדול ולא אוסף מבנים מקרי.

1. השדרה כ"מסך" פסיכולוגי

2. העיצוב הנקי, המרווח והאחיד של השדרות השפיע פסיכולוגית:

   1. נתן לתושבים תחושת סדר וביטחון.

   2. שידר כוח שלטוני מודרני.

   3. מנע תחושת כאוס עירוני — במודע.

1. הרחובות של פריז = תכנון גאוני שמערב שליטה, אסתטיקה ופונקציונליות

2. לפני אוסמן: רוב הרחובות בפריז היו ברוחב של 3–5 מטר בלבד.

3. אחרי אוסמן: שדרות ברוחב של 20–30 מטר, כולל מדרכות ועצים.

4. הסיבה האמיתית: לא רק אסתטיקה, אלא שליטה צבאית, תברואה, והצגת עוצמה שלטונית.

1. רחובות בפריז
   בפריז יש: כ-6,100 רחובות ושדרות (רחובות, סמטאות, שדרות, פסאז'ים).
   
   

2. כמה כיכרות ורחבות (places) יש בפריז? כ-460 כיכרות רשמיות..
   
   האורך המצטבר של כל הרחובות? כ-1,300 ק"מ של רחובות בתוך העיר עצמה בלבד! לדוגמה: זה כאילו הלכת ברגל מפריז עד ברצלונה.
   
   
   הרחוב הארוך ביותר בפריז: Rue Vaugirard ברובע ה-15 — אורכו כ־4.3 ק"מ. עובר דרך בתי ספר, מוסדות ממשלתיים, שכונות מקומיות, ובחלקו אפילו יש תחנות מטרו עוקבות.
   
   הרחוב הקצר ביותר: Rue des Degrés ברובע ה-2 — רק 5.75 מטרים! זהו בעצם גרם מדרגות קטן בין שני בניינים.
   
   כמה רחובות קרויים על שמות נשים? פחות מ-3% בלבד! רוב הרחובות קרויים על שם גברים היסטוריים, גנרלים, סופרים, אנשי דת ופוליטיקאים. עיריית פריז פועלת בשנים האחרונות לשינוי המגמה – כולל קמפיין לקרוא רחובות ע"ש נשים מובילות בהיסטוריה הצרפתית.
   
   כמה רחובות בפריז נקראים על שם מקומות בעולם? יותר מ־350 רחובות קרויים על שם ערים או מדינות (Rue de Rome, Avenue de New York, Boulevard de Sébastopol).
   
   
   בניינים יש לאורך הרחובות של פריז מעל 100,000 מבנים רשומים, כשרבים מהם מתוארכים למאה ה-17 וה-18. בערך 75% מהרחובות בנויים בסטייל האוסמני – כלומר גובה אחיד, חזיתות מאבן בהירה, מעקות ברזל, קומה שנייה יוקרתית..

3. 
   
   
   

1. כיכר הקונקורד

2. כיכר עם שם של "הרמוניה" – שהייתה כיכר ההוצאות להורג

השם "קונקורד" (הרמוניה) ניתן רק לאחר תקופת האירועים כדי לנסות "לרפא" את זכר הכיכר האכזרית. במקור שמה היה כיכר לואי ה-15, ובהמשך כיכר המהפכה, ובמהלך המהפכה הצרפתית הוצבו בה הגיליוטינה והוצאות להורג המוניות.


האובליסק – מתנה מצרית שהגיעה דרך מסע מפרך האובליסק במרכז הכיכר הוא אובליסק מקורי מהמקדש בלוקסור (בת כ-3,000 שנה). הוא נתרם לצרפת ע"י מוחמד עלי, שליט מצרים, והובלתו נמשכה שנתיים שלמים. הוא הגיע על גבי אונייה מיוחדת שבנו רק למטרה זו.


כיכר בלי כנסייה – בניגוד למסורת הצרפתית רוב הכיכרות החשובות בפריז כוללות כנסייה במרכזן או בקרבתן (כמו כיכר ונדום או כיכר סן סולפיס), אך כיכר קונקורד נבנתה על טהרת החילוניות והמלוכה – ללא מבנה דתי. הבחירה הזאת סימנה את הכוח המלכותי החילוני ולא את הכנסייה.

1. הכיכר מחוברת בציר סימבולי למונומנטים אחרים

אם עומדים במרכז הכיכר, רואים ציר מושלם (Axe historique) שמחבר בין:

1. גני טווילרי → מוזיאון הלובר

2. שער הניצחון (Arc de Triomphe)

3. לה דפנס
   הציר הזה נבנה במודע כדי לשלב אדריכלות, היסטוריה ושלטון – והוא ממשיך להשתמר עד היום.

4. 
   
   המזרקות בכיכר – בהשראת מזרקות רומיות

שתי המזרקות המרשימות בכיכר (Fountain of River Commerce & Fountain of Maritime Navigation) עוצבו בהשראת מזרקות בבזיליקת סן פייטרו ברומא.

הן מסמלות את הנהרות והמסחר בצרפת, ולא נבנו למטרות אסתטיות בלבד אלא גם כדי להאדיר את המסחר הימי.

1. כמעט נהרסה ונבנתה מחדש בידי נפוליאון

לאחר המהפכה, נפוליאון שקל להפוך את הכיכר לאנדרטה צבאית ולהציב בה עמוד ניצחון ענק – בדומה לעמוד טריאנוס ברומא. בסופו של דבר רעיון זה לא מומש, אך המבנים סביב הכיכר הותאמו להאדרת השלטון.

1. יש מחסן תת-קרקעי סודי מתחת לכיכר

מתחת לכיכר מסתתר מרתף אחסון טכני הכולל ציוד אחזקה למזרקות והאובליסק.
גישה אליו אפשרית רק לצוותים מיוחדים של עיריית פריז – והוא אינו פתוח לציבור או ידוע לתיירים.

1. בכיכר התחילה "מלחמת הפנסים" של פריז

באמצע המאה ה-19, כשהעיר הותקפה על ידי מהומות, השלטון החל להציב פנסים גז מוארים בלילה – וכיכר קונקורד הייתה הראשונה בעיר שהוארה בלילה באופן מלא. זה סימן את תחילתה של "עיר האורות".



מבנים בכיכר 

1. ארמון בורבון – Palais Bourbon משכן האספה הלאומית של צרפת 

2. איך בנוי הפרלמנט הצרפתי?

הפרלמנט בצרפת מורכב משני בתים (בדומה לדגם הבריטי והאמריקאי):

1. האספה הלאומית (Assemblée nationale)

   1. יושבת בארמון בורבון (Palais Bourbon) בפריז.

   2. כוללת 577 חברים, שנבחרים על ידי הציבור אחת ל־5 שנים.

   3. זהו הבית התחתון, אך החזק יותר – הוא זה שמאשר את רוב החוקים ויכול להפיל ממשלה בהצבעת אי-אמון.
      
      

2. הסנאט (Sénat)

   1. יושב בארמון לוקסמבורג (Palais du Luxembourg) בפריז.

   2. כולל 348 סנאטורים, שנבחרים על ידי נציגי רשויות מקומיות (ולא ישירות על ידי הציבור).

   3. זהו הבית העליון, ותפקידו יותר לייעץ ולעכב חוקים, אך סמכותו פחותה משל האספה הלאומית.

3. 
   נבנה במאה ה-18 – על ידי אישה!

4. מי שבנתה אותו הייתה לואיז פראנסואז דה בורבון, בת לא-חוקית של לואי ה-14 ושל מאדאם דה מונטנון.

5. היא הייתה נסיכה עצמאית, עקשנית ועשירה, ובנתה את הארמון הזה כארמון פרטי מול נהר הסן
   
    ואז באה המהפכה… במהלך המהפכה הצרפתית, הארמון הולאם על ידי השלטון החדש. מאז 1795 הוא משמש כמשכן האספה הלאומית, הלב הפועם של הדמוקרטיה הצרפתית.

הארמון תוכנן כהעתק מוקטן של פאלה פָרנֶזה (Pallazzo Farnese) ברומא – סמל לאצולה ולכוח.

למה החזית נראית כמו מקדש יווני? במאה ה-19, הוחלט לבנות את החזית מחדש כך שתיראה כמו מקדש קלאסי – עם עמודים קורינתיים, ממש כמו בהפנתיאון. זה נעשה בכוונה: להביע המשכיות עם ערכי יוון ורומא – חופש, רפובליקה, היגיון..

בכניסה – פסלים של מחוקקים מההיסטוריה של צרפת,

האולם המרכזי של המליאה בנוי בצורת חצי עיגול – סימן לדיון פתוח ושוויוני, בניגוד לאולם המלך שהיה בנוי בצורת פירמידה היררכית.

1. יש מעבר תת-קרקעי מהארמון לפאלה בורבון הקטן – שבו התגוררה לואיז דה בורבון – ממש כמו מנהרות סודיות בארמון ורסאי.

Rue Royale
רחוב קצר ומפואר, בן כ-280 מטרים בלבד. מקשר בין  כיכר הקונקורד) לבין כנסיית מדלן. נבנה ב־1748 עם סימטריה מושלמת של חזיתות הבתים משני צידיו.

נבנה כחלק מפרויקט רחב יותר של חיבור הארמון המלכותי (Tuileries) עם כנסיית המדלן.

1. המבנה המפורסם ביותר ברחוב – מסעדת Maxim’s

2. Maxim's de Paris נוסדה ב-1893 ברחוב רו רויאל 3, והיא לא "רק מסעדה":

   1. שמה נקשר בכל סלבריטאי, דוכס ודיווה של סוף המאה ה-19.

   2. זוהי אולי המסעדה הידועה ביותר של פריז בכל הזמנים.

Hôtel de Crillon

📍 מספר 10, Place de la Concorde

אחד מבתי המלון היוקרתיים ביותר בפריז ובעולם כולו.

הוקם ב־1758 כארמון פרטי.

בשנת 1778 נחתם בו הסכם בין צרפת לארה״ב שבו צרפת הכירה בעצמאותה של אמריקה.

מארי אנטואנט לקחה כאן שיעורי פסנתר!

היום – מקום מפלט לאליטות, מלכים, שחקנים ומעצבי אופנה שמגיעים לשבוע האופנה של פריז.

2. Hôtel de la Marine

📍 מספר 2, Place de la Concorde

בניין אחות לארמון קריון (שניהם סימטריים!).

שימש בעבר את משרד הצי המלכותי של צרפת.

כאן נשמרו תכשיטי הכתר הצרפתיים – שנגנבו ב־1792 במהלך המהפכה.

נפתח מחדש בשנת 2021 כמוזיאון מרהיב, ובו חדרים משוחזרים בדיוק מהמאה ה־18.

כולל נוף עוצר נשימה אל הכיכר והאובליסק – מומלץ להיכנס!

1. מגדל אייפל

1. הוא נבנה כדי להרשים את העולם בתערוכה עולמית

מגדל אייפל נבנה לרגל התערוכה העולמית של פריז בשנת 1889 (Exposition Universelle), לציון 100 שנה למהפכה הצרפתית.
המטרה: להוכיח שצרפת היא מעצמה טכנולוגית, חדשנית ונועזת – ולכן הוחלט להקים מבנה גבוה יותר מכל מה שנבנה עד אז.

1. היה מכרז – והצעה של אייפל נבחרה

העיר פריז פרסמה מכרז בינלאומי לבניית מונומנט בגובה 300 מטרים, ו-107 אדריכלים הגישו הצעות.
ההצעה של מהנדס גוסטב אייפל ושותפיו (מוריס קשלן ואמיל נוגייה) התקבלה,

1. חוזה ההקמה כלל סעיף חריג: הריסה תוך 20 שנה

אישור הבנייה של עיריית פריז כלל תנאי ברור: המגדל ייהרס אחרי 20 שנה!
המבנה הוקם על קרקע ציבורית, ואייפל קיבל רק 20 שנות זיכיון לניהול ולהפעלתו.

הוא בנה אותו במימון עצמי כמעט מלא – מתוך חזון עסקי שהוא יניב רווח מהתיירים...

1. בזמן הבנייה היו מחאות ועצומות נגדו

מאות אמנים, בהם סופרים וציירים מפורסמים, חתמו על מכתב חריף נגד "המפלצת הזאת מברזל" ש"מכערת את פריז" – ודרשו לעצור את הבנייה.

1. הוא ניצל מהריסה – בגלל הטכנולוגיה

המגדל לא נהרס כי התגלה כפלטפורמה מושלמת לשידור רדיו וטלגרף.
בעשור הראשון של המאה ה-20, הוא הפך לאנטנה חשובה לצבא – ותרם ליירוט שדרים גרמניים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
כך הממשל הבין שצריך להשאיר אותו.

1. גוסטב אייפל קיבל אישור לבנות דירה סודית בקצה המגדל

למרות ההתנגדות – אישרו לו לבנות לעצמו דירה פרטית קומפקטית בקומה העליונה, בגובה 285 מטרים.
שם אירח אורחים חשובים, כמו תומאס אדיסון. היום הדירה שוחזרה וניתן לראות אותה בתצפית העליונה.

1. מעל 18,000 חלקי ברזל – חוברו בלמעלה מ-2.5 מיליון מסמרות

ההרכבה הייתה עבודה מורכבת במיוחד.
300 עובדים חיברו את החלקים בגובה תוך הקפדה על דיוק מילימטרי – ולמרות הסיכון, רק פועל אחד נהרג בזמן הבנייה (נדיר לתקופה).

1. המגדל מייצר רווח אדיר לעיר

מדי שנה מבקרים בו כ-7 מיליון תיירים, מה שהופך אותו לאתר בתשלום הכי מבוקר בעולם.
הוא מכניס לעיריית פריז ולעסקי התיירות מאות מיליוני אירו מדי שנה.

1. אופרה 

1. האופרה נבנתה על רקע ניסיון רצח

הסיבה הרשמית להקמת האופרה הייתה ביטחונית:
בשנת 1858 נעשה ניסיון התנקשות בקיסר נפוליאון השלישי בזמן שנסע לאופרה הישנה ברחוב לה פֶּלֶטְיֶיה.
הקיסר החליט מיד לבנות אופרה חדשה – שיהיה לה כניסה פרטית ובטוחה לקיסר בלבד.

1. 
   

2. המהנדס שזכה – היה אנונימי לחלוטין

בתחרות לתכנון הבניין השתתפו טובי האדריכלים בצרפת – אבל דווקא שארל גרנייה, אדריכל צעיר ולא מוכר, זכה. כשנשאל מה הסגנון של הבניין שיצר, ענה בפשטות : “זה סגנון נאו-ברוקי… זה הסגנון שלי!”

1. יש אגם מתחת לאופרה

מתחת לאופרה גרנייה יש מאגר מים אמיתי – נבנה בגלל בעיית ניקוז וביצות באתר הבנייה. המים עדיין קיימים שם, והם משמשים את שירותי הכבאות של פריז לאימונים. 

1. 
   לבניין יש מספר קומות מתחת לאדמה – חלקן סודיות

לאופרה יש 17 קומות – רק 7 מהן מעל הקרקע. במעמקי הקרקע יש חדרי חזרות, מסדרונות טכניים, תעלות שירות, ואולמות תזמורתיים. כיום נעשים שם שיפוצים כדי להפוך חלק מהאזורים לחללים פתוחים לקהל.


המושבים האחוריים – פונים לאחור בכוונה שורות אחרונות מסוימות באולם פונות חלקית אחורה – זו בחירה עיצובית מכוונת מתקופת האופרה הקלאסית, שבה "לראות את הקהל" היה כמעט חשוב כמו לראות את ההצגה.


אדריכל: שארל גרנייה (Charles Garnier) – בן 35 בלבד כשזכה בתחרות..

1. 📏 מידות ונתונים טכניים

2. אורך הבניין: כ־173 מטרים

3. רוחב: כ־125 מטרים

4. גובה החזית המרכזית (כולל פסלים): כ־56 מטרים

5. שטח כולל: מעל 11,000 מ"ר

6. קומות: 17 – מהן רק 7 מעל פני הקרקע

7. משקל הנברשת המרכזית: 8 טון (מתכת וזכוכית)

1. 🎼 האודיטוריום (אולם המופעים)

2. מספר מושבים: 1,979

3. קוטר תקרת הכיפה (כיפת הציור): 18 מטרים

4. גובה האולם: כ־20 מטרים

5. האקוסטיקה: נחשבת מהטובות בעולם לאופרה תזמורתית

1. 💎 חומרים ועיטורים

2. שיש: מעל 30 סוגים שונים של שיש הובאו מכל רחבי אירופה.

3. זהב: מאות קילוגרמים של עלי זהב לקישוטי הפנים.

4. פסלים: כ-90 פסלים חיצוניים וקישוטים מונומנטליים.

5. ציורי קיר: עשרות ציורים, כולל התקרה של מארק שאגאל מ-1964.

1. 🔽 הקומות התחתונות

2. אגם מלאכותי: מאגר מים המשמש את מערכות כיבוי האש של העיר.

3. חדרי חזרות תזמורתיים, חללים טכניים, מערכות מעליות ותפאורה.

4. אולמות תת-קרקעיים שטרם נפתחו לקהל הרחב (מתוכננים לשימור והפעלה בעתיד).

1. 🏗️ תהליך הבנייה

2. התחלה: 1861

3. הפסקה זמנית: בזמן מלחמת צרפת–פרוסיה והמהפכה הקומונרית (1870–1871)

4. השלמה: 1875

5. סה”כ זמן בנייה: 14 שנים

6. עלות כוללת: כ-36 מיליון פרנק (סכום עתק בזמנו)

1. 🎟️ חוויית ביקור מיוחדת

1. ניתן לבקר גם ללא הופעה – הבניין פתוח לסיורים עצמיים ומודרכים.

2. אפשר להיכנס לאולמות המוזהבים, למרפסות ולתקרת שאגאל.

3. חלק מהמרתפים הפנימיים פתוחים לעיתים נדירות – כחלק מסיורים מיוחדים.

1. כיכר ונדום

2.  כיכר ונדום:

1. נבנתה על חורבות ארמון
   הכיכר נבנתה בסוף המאה ה-17 במקום שבו עמד בעבר ארמון הדוכס ונדום – ומכאן שמה.
   
   

2. תוכננה להיות סמל לעוצמתו של לואי ה-14
   המלך רצה כיכר שתהיה מפוארת יותר מהפיאצה נאבונה ברומא – והיא אכן תוכננה על ידי האדריכל של ארמון ורסאי, ז'ול ארדו־מנסאר.
   
   

3. עמוד ונדום בנוי מברונזה של 1,200 תותחים שנלקחו מרוסיה ואוסטריה
   העמוד הוקם לכבוד ניצחונו של נפוליאון בקרב אוסטרליץ בשנת 1805 – ובו תבליטים לולייניים כמו בעמוד טראיאנוס ברומא.
   
   

4. העמוד הופל על ידי הקומונה של פריז בשנת 1871
   האמן גוסטב קורבה, שתמך בהפלת סמלי המלוכה, קרא לפרק את העמוד – והוא אכן הופל. קורבה נדרש לשלם על בנייתו מחדש, מה שהביא לפשיטת רגל שלו.
   
   

5. מלון ריץ – המקום שבו קוקו שאנל גרה מעל 30 שנה
   מעצבת העל שאנל גרה במלון ריץ היוקרתי שבכיכר, ונהגה לעבור דרך יציאה צדדית כדי להימנע מהפפראצי.
   
   

6. היטלר התגורר במלון ריץ כשביקר בפריז ב-1940
   כשהנאצים כבשו את פריז, היטלר בחר לשהות דווקא במלון ריץ – והוא הפך לסמל של הכיבוש.
   
   

7. כיכר ונדום היא לב תעשיית התכשיטים של צרפת
   בתי יוקרה כמו שאומיי, קרטייה, בולגרי ודיוויד מוריס מחזיקים כאן בוטיקים ודירות תצוגה פרטיות – חלקם שומרים סודות על קונים מהמלוכה העולמית.
   
   

8. האדריכלות האחידה שלה לא כל כך אחידה
   אף שהחזיתות נראות זהות, כל בניין נבנה על ידי יזם פרטי אחר – האחידות נכפתה רק על חזיתות הבניינים, לא על המבנה הפנימי.
   
   

9. הייתה בעבר ביתו של משרד המשפטים
   בשנים שלאחר בנייתה שיכנה הכיכר מוסדות משפטיים – ולכן עד היום ניתן לראות שוטרים במדים בחלק מהמבנים.
   
   

10. הכיכר נחשבת לאחת מהכיכרות היקרות ביותר באירופה
    מחיר מ"ר כאן גבוה מזה שבשאנז אליזה או מונקו – והכיכר נחשבת לכתובת פריזאית נחשקת של האלפיון העליון.

1. המהפיכה הצרפתית 

2. שלטון האבסולוטי של המלוכה (לפני 1789)

3. צרפת נשלטת על ידי מלוכה אבסולוטית: המלך לואי ה-16 מחזיק בסמכויות מוחלטות.

4. 
   החברה מחולקת לשלושה מעמדות (אסטרטות):

הכמורה (Clergy) – בעלי פריבילגיות, פטורים ממס.
המעמד הראשון – הכמורה (Clergy) גודל: כ-130,000 איש כללו אנשי דת מהכנסייה הקתולית:שלטו על כ-10% מהאדמות בצרפת.

האצולה – מעמד עשיר עם זכויות יתר, גם הם כמעט פטורים ממסים.
המעמד השני – האצולה (Nobility) גודל: כ-350,000–400,000 איש נחלקו לאצולה עתיקה (noblesse d'épée) ואצולה חדשה (noblesse de robe). החזיקו בכ-25% מהאדמות, גבו מסים מהאיכרים, והיו כמעט פטורים ממס. שלטו על תפקידי מפתח בצבא, בשלטון, ובמערכת המשפט.

העם (המעמד השלישי) – 98% מהאוכלוסייה, נושא בנטל המסים.
המעמד השלישי – העם (Third Estate) גודל: כ-24.5 מיליון איש (כ-98% מהאוכלוסייה) כלל את כל מי שלא היה אציל או כומר: איכרים, סוחרים, אומנים, פועלים, בורגנים, אינטלקטואלים. רבים מהם חיו בעוני, במיוחד באזורים הכפריים.

מצב כלכלי קשה ומתח חברתי (שנות ה-1780)

צרפת מצויה בחובות עצומים בשל מלחמות (בעיקר התמיכה במהפכה האמריקאית).

תקופות של בצורת, כשלי יבול, ועליית מחירי הלחם יוצרים רעב ומצוקה.

תחושת חוסר צדק מתעצמת – העם משלם מיסים, האצולה לא.

כשלון הרפורמות הכלכליות

יועצי המלך מנסים רפורמות – גביית מסים מהאצולה, אך אלו נדחות.

המלך מחליט לכנס את מועצת המעמדות (États Généraux), שלא כונסה מאז 1614, כדי לדון במשבר.

1.  כינוס מועצת המעמדות – 5 במאי 1789

שלושת המעמדות מתכנסים בארמון ורסאי.

המעמד השלישי דורש שינוי באופן ההצבעה: במקום הצבעה לפי מעמד (שבה להם תמיד מיעוט), הצבעה לפי מספר נציגים.

דרישתם נדחית – נוצר עימות.

הקמת "האספה הלאומית" – 17 ביוני 1789
נציגי המעמד השלישי מכריזים על עצמם כ"אספה הלאומית", גוף מייצג של העם.
חלק מנציגי האצולה והכמורה מצטרפים אליהם.

שבועת מגרש הטניס – 20 ביוני 1789
לאחר שהמלך נועל את אולם המועצות, מתכנסת האספה באולם טניס מקורה בארמון ורסאי.

שם הם נשבעים שלא יתפזרו עד שינסחו חוקה לצרפת – "שבועת מגרש הטניס" 

המלך מנסה לפזר את האספה בכוח – ללא הצלחה.

הוא מביא כוחות צבא גדולים לאזור פריז – דבר שמעורר חרדה בציבור.

במקביל המלך  מפטר את  ז'אק נקר,  – 11 ביולי 1789 ז'אק נקר, שר האוצר האהוד שתמך ברפורמות, מפוטר.

הדבר נתפס בעיני הציבור כהכרזת מלחמה מצד המלך על העם.

מתחילה התקוממות עממית בפריז

שמועות נפוצות שהצבא עומד לתקוף את התושבים.

אזרחים בפריז מתארגנים, תוקפים מחסני נשק (כגון Hôtel des Invalides), ומתכוננים להתנגד לכוחות המלך.

 כיבוש הבסטיליה – 14 ביולי 1789

אלפי אזרחים מסתערים על מבצר הבסטיליה – סמל לשלטון הרודני.

לאחר קרב קצר, הבסטיליה נופלת. המפקד נהרג וגופתו נגררת ברחובות.

היום הזה נחשב ליום בו החלה המהפכה בפועל, והוא נחגג בצרפת כיום העצמאות הלאומי.

מתחיל גל התקוממויות גם באזורים כפריים – הרס טירות, שריפת מסמכי מס.
המלך נאלץ לשלב חלק מהמהפכנים בשלטון

שמועות כוזבות על מתקפת אצילים על איכרים גורמות לפחד המוני. איכרים תוקפים את אחוזות האצולה ברחבי צרפת.
הלחץ גובר לבטל את המבנה הפיאודלי.

האספה המכוננת מבטלת את זכויות היתר של האצולה והכמורה. מבטלת מיסים פיאודליים, זכויות ירושה אציליות, ועוד.
מסמך יסוד של המהפכה. קובע שוויון בפני החוק, חופש הדיבור, הריבונות שייכת לעם. מבוסס על רעיונות הנאורות ורוח המהפכה האמריקאית.

אלפי נשים צועדות מפריז לארמון ורסאי בדרישה ללחם ולצדק.
המלך נכנע, עובר עם משפחתו לפריז תחת פיקוח ההמון. סיום השליטה המרוחקת של המלך – כעת הוא תחת "עין העם".

המדינה מחרימה את אדמות הכנסייה כדי לממן את עצמה. הופך את הכנסייה לאויב פוליטי של המהפכה.

הכנסייה מוכפפת לשלטון המדינה. כמרים נדרשים להישבע אמונים לחוקה – רובם מסרבים. הקונפליקט עם הכנסייה מחריף.

1791 – המלך מנסה לברוח

לואי ה-16 ומשפחתו מנסים לברוח מזרחה (לורן) כדי לחבור לכוחות מלוכניים.
תוכנית הבריחה נבנתה בהשפעת אישה מסתורית מאחורי הקלעים פעלה דמות בשם מרקיז דה בּוּיֶה, גנרל נאמן למלך, שתכנן את מסלול הבריחה – אך גם אצילה בשם הרוזנת דה רושאן, שהשפיעה רבות על מארי אנטואנט והייתה חלק מרשת קשרים בין-מדינתית. רשת זו סייעה לקשר עם מלכים אירופיים אחרים.

התחפשו ל"אצילה רוסית ובני לווייתה" המלכה התחפשה לאצילה רוסית, ואילו המלך גילם את "המשרת של הגברת" – תפקיד שנחשב למעליב למלך צרפת. השומרים והילדים גם קיבלו תפקידים שונים כדי להיראות כמו פמליה אצילית רוסית בדרכה מזרחה.

המרכבה הייתה מפוארת מדי – וזה עלה להם ביוקר הם לא ברחו בעגלה פשוטה אלא במרכבה מלכותית גדולה, כבדה ומקושטת, מה שעורר חשד. המסע התנהל באיטיות, מה שאִפשר למהפכנים להדביק אותם – והיה זה אחד הגורמים המרכזיים לכישלון.

הזיהוי הגורלי – מטבע זהב הסגיר את המלך בכפר וַארֶן, זיהה פקיד הדואר את פניו של המלך לואי ה-16 מהתמונה שעל מטבע הזהב. הוא השווה בין פניו של "המשרת" שבא עם הפמליה, לבין המטבע – וחשד מיד. הוא דיווח לרשויות, והמשפחה נעצרה.

הם לא ניסו לברוח מצרפת – אלא לשוב למלוכה לואי לא רצה לעזוב את צרפת לנצח, אלא להגיע לעיר מֶץ, שם היו מוצבים חיילים נאמנים לו. מטרתו הייתה לארגן כוח צבאי שיחזיר לו את הסמכויות מהמהפכנים. הוא עדיין האמין שיכול להיות "מלך חוקתי".

אחרי הבריחה – העם איבד בו אמון לחלוטין עד לאותו רגע, חלק מהציבור האמין שלואי ה-16 יוכל להסתגל למשטר החוקתי החדש. אך ניסיון הבריחה נתפס כבגידה במולדת. בעקבות זאת נעלם לחלוטין האמון בו, והדבר הוביל בסופו של דבר למשפטו ולעריפת ראשו.

מסמכים סודיים נחשפו  בארמון טווילרי (ה"חדר הברזל") שחשפו כי המלך קיווה לשיתוף פעולה עם מדינות אויב – אוסטריה ופרוסיה. זה שימש ראיה בבגידתו..
נתפסים בעיירה וארן (Varennes) ומובלים חזרה לפריז בבוז פומבי.

האמון במלך מתרסק – רבים דורשים רפובליקה.

.

1. מלונות בפריז

בפריז פועלים כ-1,624 מלונות, המציעים יחד כ-86,736 חדרים.
במטרופולין פריז (כולל אזורים סמוכים), המספרים עולים ל-2,555 מלונות עם כ-167,383 חדרים. 

1. יש בפריז מלון בן יותר מ־300 שנה שפועל עד היום
המלון Hôtel d’Aubusson ברובע הלטיני שוכן באחוזה מהמאה ה־17 – עם קורות עץ מקוריות, חצר פנימית רומנטית ואווירה של פריז הישנה ממש כמו בסרטים.

👑 2. מלון ריץ (Ritz Paris) בכיכר ונדום היה מקלט לאצולה, מרגלים ו... נאצים
– קוקו שאנל גרה בו, הסופר המינגוויי "שחרר" אותו מהגרמנים ב־1944 עם בקבוק שמפניה ביד, והגנרל גירינג הפך אותו למפקדה במהלך הכיבוש.

🔑 3. מלונות בפריז מדורגים לא רק לפי כוכבים, אלא יש קטגוריה יוקרתית במיוחד שנקראת “Palace”
זו דרגה גבוהה יותר מ-5 כוכבים, שניתנת רק למלונות יוצאי דופן ביופיים, בשירות ובחוויית האירוח. כיום יש בפריז רק 12 מלונות Palace, כמו Le Bristol ו–Plaza Athénée.

📸 4. חלק מהמלונות הפכו למוקדי עלייה לרגל בגלל סרטים
למשל: המלון Le Meurice שימש השראה לאנימציה של רטטוי, והופיע גם בסצנות של Midnight in Paris של וודי אלן.

🛏️ 5. חלק ממלונות הבוטיק בפריז הם בכלל... מנזרים לשעבר
כמה מלונות ברובע המארה והלטיני (למשל Hôtel des Grandes Ecoles) ממוקמים בבניינים ששימשו פעם ככנסיות או בתי תפילה. התחושה של השקט – אותנטית!

💰 6. המלון היקר בפריז – ולפעמים בעולם
הסוויטה הנשיאותית של Hôtel Georges V או Hôtel de Crillon עשויה להגיע למחיר של יותר מ־30,000 אירו ללילה, עם שף פרטי, משרת אישי ונוף ישיר לאייפל.

📜 7. שמות של רחובות או כיכרות בפריז נולדו מתוך בתי הארחה היסטוריים
למשל, Rue du Louvre קיבלה את שמה מאכסניה ששירתה מבקרים בארמון לובר במאה ה־18. בתי הארחה ניהלו כמעט רשתות בלתי רשמיות.

🐾 8. בפריז יש מלונות “ידידותיים לכלב” ברמה מוגזמת
כולל מיטות קטיפה, תפריט גורמה לכלבים, הליכות עם דוג-ווקר, ואפילו עיסויי שיאצו לכלבים (כן, זה אמיתי – תבדוק את Le Bristol...).

🎨 9. מלונות בפריז מציגים אמנות כמו מוזיאונים קטנים
יש מלונות שבהם תמצאו יצירות מקור של מאטיס, שאגאל או סלבדור דאלי (למשל ב-Le Meurice – בו התארח דאלי במשך 30 שנה!). האורחים מקבלים סיור פרטי באוסף.

🎭 10. יש מלונות שהיו בעבר תיאטראות, או בתי בושת יוקרתיים
למשל ברובע Pigalle: מלון Maison Souquet הוא בית בושת לשעבר שהפך לאחד המלונות הרומנטיים והמהודרים בפריז – מבלי לוותר על היסטוריית הפיתוי.

1. עצים וגיזום עצים

גיזום העצים בפריז – כך שהם נראים כמו קירות ירוקים או קופסאות מלבניות – הוא תוצאה של מסורת צרפתית ארוכת שנים

מסורת של שליטה בטבע
כבר מתקופת המלך לואי ה-14 (המאה ה-17), בצרפת רווח הרעיון שיש "לשלוט בטבע". בגני ורסאי, למשל, לא תראה עצים פראיים – אלא גיזום מוקפד, סימטרי, ותחום. הסגנון הזה הועתק לעיר עצמה.

🪓 גיזום בעצים עירוניים נועד לא רק ליופי אלא גם... ליעילות תחבורתית!
כשאוסמן שיפץ את פריז במאה ה-19, הרחובות הורחבו והשדרות הפכו רחבות מאוד. העצים גוזמו בצורות ישרות כדי:

1. לא להפריע למעבר כרכרות (והיום: רכבים ואוטובוסים)

2. ליצור צל אחיד לאורך מדרכות

3. לא לפגוע בקווי חשמל ותאורה

4. ולאפשר מרחב בטוח להולכי רגל

בצרפתית יש שם לגיזום הזה: "גיזום וילון". כלומר – הענפים נחתכים כך שהעץ ייראה כמו וילון ירוק אחיד מהצד, ללא בליטות.

🌳 יש תבנית גיזום לפי גיל וגובה העץ
לכל סוג עץ יש שיטת גיזום שונה, וגובה מסוים. בעיריית פריז יש אפילו צוות מומחים שמתכנן את הצורה הסופית של העצים בכל רחוב – לפעמים 20 שנה מראש!

עיצוב נוף פסיכולוגי
המראה המסודר והנקי גורם למוח האנושי לחוש "שליטה וסדר". זה אחד מהטריקים האסתטיים בפריז: הכול נראה קלאסי, סימטרי ורגוע – וזה לא מקרי.

🎨 עצים כסוג של אדריכלות חיה
בעיני רבים, העצים הגזומים בפריז הם המשך ישיר של הארכיטקטורה הקלאסית. הם לא "צמחייה", אלא "אלמנט עיצובי חי", ממש כמו בניין.

פריז היא מוזיאון פתוח גם... של עצים
יש בעיר יותר מ-200,000 עצים, ורבים מהם בני 100 שנה ואף יותר. למעשה, יש בפריז מאגר דיגיטלי פתוח של כל עץ ועץ – מיקומו, מינו, גילו, וגובהו.
אפשר ממש לטייל בעיר לפי סוגי עצים, כמו טיול בוטני עירוני.


בכל שנה ניטעים כ-3,000 עצים חדשים
כחלק ממדיניות “ירוק בעיר”, עיריית פריז מתחדשת כל הזמן עם עצים חדשים, כולל גינות אנכיות וגגות ירוקים.

תיאום מדויק בין אדריכלים לבין גננים
במאה ה-19, כשעוצבה פריז מחדש על ידי הברון אוסמן, כל עץ ברחוב נקבע בקו אחד עם חלונות הקומה השנייה של הבניינים – כדי ליצור שורת ראייה סימטרית מהמרפסת. זה לא מקרי, אלא ממש הנדסת נוף קלאסית צרפתית.

חלק מהעצים מגיעים מאפריקה, מהמזרח, ומאמריקה
כדי לגוון את הצמחייה העירונית ולשמור על עמידות למחלות ומזג אוויר משתנה, העירייה נוהגת לשלב מינים זרים אקזוטיים, כמו עצי גינקו מסין, אלת המסטיק ממרוקו, ועצי קטלב אמריקאי.

העצים משפיעים על נדל"ן!
מחקרים בצרפת הראו שדירה שחלונותיה פונים לרחוב עם שדרת עצים עולה בערך כ-10–15% יותר מדירה שפונה לרחוב ללא עצים.
עצי שדרות כמו בשאנז אליזה או בולוואר אוסמן הם נכס כלכלי!

 קווי עצים מחליפים גדרות
עבור מהנדסי עיר צרפתיים, עצים בשורה הם מחסום רך בין מדרכה לכביש – במקום מעקות ברזל. לכן הגזע חייב להיות חשוף עד גובה אדם, כדי לא לפגוע בשדה הראייה של הולכי רגל ונהגים.

עצים כעדות היסטורית
ברחבי פריז יש עצים עם שלטים קטנים המספרים סיפור – כמו עץ שתול לזכר נספי השואה, או עץ שניטע לציון סיום מלחמת העולם.
בחלק מהכיכרות, כמו Place des Vosges, שותלו עצים כדי לציין אירועים מלכותיים.

1. יום 1