בית הכנסת ב-21bis Rue des Tournelles בפריז הוא אחד מהמקומות היהודיים המרתקים ברובע המארה, שנמצא בלב ההיסטוריה היהודית של העיר. בית הכנסת, שנקרא גם "בית הכנסת של רובע המארה", משמש עד היום כמרכז דתי וקהילתי עבור יהודי פריז.
הבית הכנסת ברחוב Tournelles נוסד בתחילת המאה ה-20, והוא שייך לנוסח התפילה הספרדי-פורטוגזי, שמוכר בזכות התפילות והמסורת הייחודית שלו. במהלך השנים, בית הכנסת שימש מקום מפגש חשוב עבור הקהילה היהודית שהייתה פעילה באזור המארה, כולל יהודים ממוצא ספרדי, פורטוגזי, וצפון אפריקני.
בית הכנסת ברחוב Tournelles היה אחד מהמקומות הדתיים המרכזיים ברובע, עד שנות ה-60, כאשר יהודים רבים עזבו את הרובע לטובת אזורים אחרים בעיר.
הבניין של בית הכנסת ב-21bis Rue des Tournelles הוא בניין שנשאר נאמן למסורת אדריכלית פריזאית, עם עיצוב אלגנטי שמזכיר את הסגנונות הרבים שהיו פופולריים בפריז של המאה ה-19 וה-20.
חזית הבית הכנסת מציגה אלמנטים קלאסיים, כמו חלונות גדולים וקומפוזיציה סימטרית, והאווירה הכללית היא של המקום מסביר פנים אך גם מכבד את המורשת הדתית
כיום, בית הכנסת מארח תפילות, בשבתות וחגים, ופעילויות חברתיות עבור יהודי הקהילה.
בנוסף לכך, הבית הכנסת מציע שירותי רווחה לקהילה.
הבית הכנסת פתוח בדרך כלל לתפילות בשעות הבוקר והערב, ןבשבתות וחגים יהודיים.
כדאי להתעדכן מראש באתר של בית הכנסת או לפנות ישירות לשם שעות מדויקות.
-----------------
בסמוך לרחוב Tournelles נמצאת אחת הכיכרות היפות של פריז.
פלאס דה ווז'
אתם מטיילים באחת הכיכרות היפות ביותר בפריז – פלאס דה ווז'.
אנחנו בלב ליבה של הרובע המארה, מקום שבו ההיסטוריה והיופי נפגשים בצורה מושלמת.
הכיכר הזו, שנבנתה במאה ה-17, היא לא סתם עוד מקום בפריז – היא אחת העתיקות בעיר.
במקור היא נקראה פלאס רויאל והוקמה על ידי המלך אנרי ה-4 בשנת 1605, כחלק מחזונו להפוך את פריז לעיר מלכותית ומפוארת. תסתכלו סביבכם – הבניינים הסימטריים האלה, עם הלבנים האדומות והגגות המחודדים, נבנו כולם בסגנון הרנסנסי כדי לשדר יוקרה ואצילות.
הכיכר הייתה מקום מיוחד: מרכז מלכותי שבו התקיימו נשפים, טקסים ופגישות חשובות של אנשי האצולה.
אבל במהלך המהפכה הצרפתית, הכול השתנה. הכיכר קיבלה שם חדש, פלאס דה ווז', לכבוד מחוז ווז', שהיה הראשון ששילם מסים כדי לתמוך במאמץ המהפכני. זהו סמל לפריז שהתחילה להשתנות ולהיפרד מהמלוכה.
במרכז הכיכר תוכלו לראות את פסלו של המלך לואי ה-13, רכוב על סוס. הפסל הזה הוצב כאן בשנת 1825 כדי להנציח את תקופת שלטונו, שנחשבה לאחת היציבות בהיסטוריה של צרפת. היום, זהו מוקד צילום פופולרי ואייקון של המקום.
שימו לב למבנה מספר 6 – זהו המקום שבו גר ויקטור הוגו, הסופר שכתב את עלובי החיים. הבית שלו הפך למוזיאון קטן, ואם תרצו, תוכלו להציץ לחייו וליצירתו של אחד מגדולי הסופרים הצרפתים.
אבל לא רק יופי והיסטוריה שקטה יש כאן. בתקופת המהפכה הצרפתית, הכיכר ראתה גם רגעים קשים – כולל הוצאות להורג של אנשי אצולה. היום המקום משדר שלווה, אבל אי אפשר שלא להרגיש את הדופק ההיסטורי שפעם בו.
אז קחו רגע לשבת על אחד הספסלים, ליהנות מהגינות המטופחות, ולהרגיש שאתם חלק מסיפור היסטורי מרתק בלב פריז."
מקומות מעניינים בכיכר
-
מוזיאון ויקטור הוגו: בבית מספר 6 בכיכר נמצא המוזיאון המוקדש לחיים וליצירתו של ויקטור הוגו.
כאן תוכלו ללמוד על חייו של הסופר המהולל, שתיאר את מהפכות הזמן בסיפוריו. הבית שבו חי הוגו משוחזר ונשאר כפי שהיה במאה ה-19. -
הגנים של פלאס דה ווז': הגן הפנימי המרהיב שבמרכז הכיכר הוא מקום שקט ונעים, בו המקומיים אוהבים להתהלך או לשבת ולקרוא ספר. הגנים מלאים בעצי פרי ופסלים יפים, והם מציעים מפלט רגוע לאורחי העיר.
-
הבתים המיוחדים: לאורך הכיכר תמצאו לא רק מבנים היסטוריים אלא גם בתי מגורים מפוארים ויוקרתיים.
אחד מהם הוא ביתו של הסופר ויקטור הוגו, אך גם מבנים נוספים ברחוב, כמו בית מס' 12 ו-14, מציעים סיפור מרתק על החיים היהודיים, על פעולות ציבוריות ואירועים טרגיים שהתרחשו במהלך המהפכה. -
הגלריות והחניות המפוארות: ברחוב Tournelles ובסביבות פלאס דה ווז' תוכלו למצוא גלריות אמנות, חנויות בוטיק, מסעדות צרפתיות וחנויות עתיקות, אשר מציעות חוויית קניות נעימה, ושמירה על הקסם של פריז הקלאסית.
מכיכר פלאס דה ווז' נקפוץ לאתר מעניין מוזיאון קרנבלה (ממוקם כ 300 מ' מהכיכר)
מוזיאון הקרנבלה (Musée Carnavalet)
ברוכים הבאים למוזיאון הקרנבלה (Musée Carnavalet) – מסע בזמן בלב המארה!
דמיינו שאתם נכנסים ללב ההיסטוריה של פריז. כאן, במוזיאון הקרנבלה, תוכלו לגלות את סיפורה של עיר האורות, החל מהפרהיסטוריה ועד ימינו, דרך חפצים נדירים, יצירות אמנות ומוצגים היסטוריים ייחודיים.
המוזיאון ממוקם בשני ארמונות מפוארים – Hôtel Carnavalet ו-Hôtel Le Peletier de Saint-Fargeau, המביאים ניחוח של פאר מהמאה ה-16.
החצרות המטופחות והארכיטקטורה המרהיבה יקבלו את פניכם ברגע שתיכנסו, ותוכלו ממש לדמיין את האצולה הפריזאית שחיה כאן פעם.
מה תראו כאן?
החלל הענק, שפרוס על פני כמעט 3,900 מ"ר, מציג את ההיסטוריה של פריז באמצעות אוספים בלתי רגילים.
רוצים לדעת איך נראתה פריז כשעוד נקראה לוטטיה? או איך חיו הפריזאים בתקופת המהפכה הצרפתית?
תמצאו כאן הכול –
- חפצים אישיים של דמויות היסטוריות, כמו התיק של נפוליאון או חדר השינה של מרסל פרוסט.
- ריהוט יוקרתי, יצירות אמנות ושלטי רחוב עתיקים, שכל אחד מהם מספר סיפור ייחודי.
- חדרי תצוגה מתקופות שונות שמאפשרים לכם לצלול לתוך התקופות ההיסטוריות ולחוות אותן בעצמכם.
אל תפספסו את פסלו של לואי ה-14 בחצר הפנימית – סמל לתקופת המונרכיה האבסולוטית.
אם תתעמקו, תגלו סיפורים על דרמות מלכותיות וקשרים סודיים שהתרחשו בזמנו.
אחת מגולות הכותרת של המוזיאון היא התצוגה על המהפכה הצרפתית.
כאן תוכלו לראות חפצים מקוריים כמו מפתח הבסטיליה וכלי נשק, לצד דיוקנאות של דמויות מפתח כמו מארי אנטואנט ורובספייר. זו הזדמנות להרגיש את המהומה והסערה שאחזו בפריז בתקופה המהפכנית.
אחרי הסיור, תיהנו מרגע של שלווה באחת החצרות או הגנים הפנימיים של המוזיאון.
זהו המקום המושלם לצלם תמונה או פשוט להתרווח ולהתפעל מהשקט המפתיע בלב העיר.
הקשר של מדאם דה סבינייה
אחת הדמויות הבולטות שגרו במבנה היא מדאם דה סבינייה (Madame de Sévigné), הסופרת והפוליטיקאית הצרפתייה המפורסמת מהמאה ה-17. מדאם דה סבינייה, שהתכתבותה עם בתה הפכה לאוצר ספרותי היסטורי, כתבה כאן את מכתביה המפורסמים. הבית שבו חיה, כיום חלק מהמוזיאון, משחזר את התקופה שבה חיה עם ריהוט עתיק ואווירה מלכותית.
בין החצרות המהודרות והסמטאות הצרות של המארה, בלב אחד מהאזורים הייחודיים ביותר בפריז, עמד ביתה של מאדאם דה סבינייה – Hôtel de Sévigné, שנמצא כיום כחלק מהמוזיאון קרנבלה.
כאן, בין קירות עתיקים שהיו עדים לאירועים מרתקים, נרקמו סודות שקשורים לחיים המפוארים והטעונים של האצולה הצרפתית במאה ה-17.
מדאם דה סבינייה הייתה אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות בתקופתה. לא רק שהיה לה מעמד גבוה כאישה אצילה, אלא שהיא גם הייתה סופרת ומכתבת מכתבים שזעזעו את הציבור וחשפו את עולמם המורכב של אנשי האצולה. את המכתבים שלה, שנשארו עד היום כעדות לעומק חייהם של האצילים, כתבה לדמויות ידועות של התקופה, כולל בני משפחת המלוכה והחברה הגבוהה. מכתבים אלו היו תעודות מרתקות של רוח הזמן, מלאים באירוניה, תובנות ותחכום אינטליגנטי.
אך מעבר לתיאורים הספרותיים שהותירה, מדאם דה סבינייה ניהלה גם רומן סודי, שנשמר בסודיות מוחלטת במשך שנים רבות. הרומן, שהתנהל בין קירות ה-Hôtel de Sévigné, היה עם אחד מבני האצולה. למרות העובדה שהייתה מוקפת בשמועות, תככים ופוליטיקה של החברה הצרפתית הגבוהה, מדאם דה סבינייה הצליחה לשמור על מעמדה החברתי בזכות חוכמתה וכישרונה הספרותי.
היא לא רק תיארה את החיים האציליים בצורה חדה ומרגשת, אלא גם התמודדה עם האתגרים שעמדו בפניה כאישה בעולם גברי, תמיד יודעת איך להימנע משערוריות. היא הצליחה לשמור על כוח השפעה, גם כשחייה האישיים נגעו בקווים האפלים ביותר של חברה מלאת סודות ותחבולות.
ה-Hôtel de Sévigné, שהיה הבית שלה במשך שנים רבות, מהווה כיום חלק מהמוזיאון קרנבלה, ומשמר את ההיסטוריה המרתקת של דמותה האצילית, תככיה וסיפור הרומן הסודי שלה. המבקרים במקום יכולים להרגיש את האווירה שהייתה כאן – את עולם האצולה של פריז, את הפיתויים, את המאבקים ואת החיים המורכבים שנשמרו באותם כתבים שהפכו לאבן דרך בעולם הספרות הצרפתי.
לא רק האמנות וההיסטוריה, אלא גם סיפוריה האישיים של מדאם דה סבינייה, הם אלו שמזמינים את המבקרים להרגיש קרוב יותר לעולם המסתורי של המאה ה-17 ולגלות את הסודות הנסתרות של החיים בפריז האצילית.
שעות פתיחה: בדרך כלל המוזיאון פתוח בין שלישי לראשון, בשעות 10:00-18:00.
כניסה: חינמית לרוב התערוכות הקבועות, אך ייתכן חיוב עבור תערוכות זמניות.
משך הביקור: כשעה עד שעה וחצי, תלוי ברמת העניין.
כתובת: 23 Rue de Sévigné, 75003 Paris
מה באזור
סמטת Impasse des Arbalétriers
פיסת היסטוריה חיה במארה!
בסמוך למוזיאון נמצאת סמטה קטנה עם סיפור מעניין: אומרים כי כאן נרצח לואי מאורליאן בפקודת אויביו הפוליטיים.
האווירה בסמטה נשמרה עתיקה ומסתורית, ומהווה נקודת עצירה מסקרנת.
דמיינו שאתם צועדים בזמן לאחור, אל פריז של ימי הביניים. כאן, במקום שבו אתם עומדים, נמצא שדה האימונים של יורי הקשת – אנשים מיומנים שכלי נשקם היו מסמלי העוצמה של התקופה.
השם "סמטת היורים בקשת" (Impasse des Arbalétriers) שימש כתזכורת ברורה לאותו עבר קרבי ורומנטי.
ואם תלכו מעט דרומה, תגיעו אל Rue des Arquebusiers, שמנציח את יורי הארקבוז, נשק קדום ומסוכן לא פחות.
אבל הזמן לא עצר מלכת.
מה שהתחיל כשביל פתוח אל שדות, הפך לסמטה נעולה – "מעבר ללא מוצא". שער ברזל כבד חוסם את הגישה מכיוון Rue des Francs-Bourgeois, כאילו הסמטה עצמה מבקשת לשמור את סודותיה החבויים.
ועכשיו לסיפור האפל של המקום...
בשנת 1407, כאן או בסמוך מאוד לכאן, התרחש רצח ששינה את מהלך ההיסטוריה של צרפת.
דמיינו את לואי מאורליאן, אחיו של המלך שארל השישי, יוצא מביתה של המלכה איזבו מבוואריה בארמון ברבטה.
ברגע של חוסר תשומת לב, התנפל עליו ז'אן חסר הפחד, דוכס בורגונדי, ודקר אותו למוות.
לא היה זה רק רצח אישי – אלא אירוע שגרר מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הארמניאקים לבורגונדים.
והיום?
רחוב Rue des Francs-Bourgeois, שבו שוכנת הסמטה, הוא מהמקומות הכי אלגנטיים בפריז.
בוטיקים יוקרתיים, ארמונות מהמאה ה-17, ותיירים מכל העולם ממלאים את הרחוב.
אבל בסמטה עצמה – השקט שולט. אין כאן עוד עגלות ישנות, רק אבני מדרך, סורגים ומתקני חניה לאופניים.
הבתים שסביבכם, עם גגות הצפחה והחלונות המוגנים, מעניקים למקום תחושה של ימי הביניים, כמו קריצה קטנה מן העבר.
אז קחו רגע, נשמו עמוק, והקשיבו לשקט.
כאן, בין הסיפורים והזיכרונות, תוכלו לחוש את פריז של פעם – עיר של מסתורין, יופי ועוצמה היסטורית.
מתקן התראת שריפות העתיק בפריז
כתובת: 9 rue de Sévigné, תחנת הכבאות במארה
( מרחק של כ 180 מ' ממוזיאון הקרנבלה (Musée Carnavalet)
כשאתם מטיילים ברחובות הצרים והציוריים של רובע המארה בפריז, קל להתמקד באדריכלות המרשימה, בבתי האצולה העתיקים ובחנויות הבוטיק הייחודיות.
אך אם תעצרו לרגע מול תחנת כיבוי האש שבכתובת 9 Rue de Sévigné, תגלו אוצר היסטורי יוצא דופן – מכשיר התרעה לשריפות שנראה כאילו נלקח מסיפור היסטורי קסום.
לקריאה על המקום
National Archives Museum
Hôtel de Soubise
הארמון שסודותיו מהדהדים
ברוכים הבאים ל-Hôtel de Soubise, פנינת המארה שמספרת סיפורים אפלים, אהבות אסורות ותככים בלתי נשכחים.
Hôtel de Soubise – כוכב זוהר בלב המארה
ארמון Hôtel de Soubise, הינו אחד מהפנינים ההיסטוריות של הרובע, הוא לא רק מקום יפייפה אלא גם סיפור מרתק של עושר, פוליטיקה, ואומניות. בבניין הזה שוכן כיום חלק ממוזיאון Carnavalet, המתאר את ההיסטוריה של העיר פריז.
אבל מאחורי כל פינה ומעבר, יש שפע של סיפורים מעניינים ומסתורין שעושים את המקום למיוחד כל כך.
הארמון נבנה במאה ה-17, בשיא תקופת הבארוק הצרפתי, כבית פרטי למשפחת סוביז (Soubise).
הוא עוצב על ידי הארכיטקט המפורסם דאז, ג'ילס-מרי דה Saint-Jean, והיו לו כל המאפיינים של ארמון פאר – אולמות מרהיבים, חדרים מפוארים, וגן מטופח. המהות של הארמון הייתה לשדר עושר ותהילה, וזה בהחלט עבד.
סיפור משפחת סוביז
משפחת סוביז הייתה אחת מהמשפחות המובילות של פריז, ובעלי האולם היו קרובים לבית המלוכה.
אשתו של דוכס סוביז, מודמואל דה סוביז, הייתה אישה חזקה ששיחקה תפקיד חשוב בחצר המלוכה.
מאורעות משפחתה ויחסיה עם המלכים הצרפתיים היו סוערים, ולעיתים אף כמרכזם של שערוריות.
היא, לדוגמה, נישאה לדוכס סוביז תחת פיקוח המלכה, והשניים זכו לכמה רגעים מכריעים בהיסטוריה הצרפתית.
האולמות המפוארים
החלק המוכר ביותר של Hôtel de Soubise הוא אולמות הריקודים והחדרים המפולטים המהווים דוגמה מובהקת לעיצוב הבארוק הצרפתי. בין האולמות המרשימים נמצא חדר המוזיקה, עם קירות מעוטרים בזהב ובסגנון מפואר שנראה כאילו הוא נלקח מגלריה מלכותית.
מה שמאחורי הקירות
ל-Hôtel de Soubise יש גם צדדים פחות מוכרים – אחת השמועות אומרת כי בקירות הארמון מסתתרים מסמכים סודיים שקשורים לעסקאות פוליטיות, וייתכן אפילו שיש קשר למרד הצרפתי. יש המאמינים כי חדרים נסתרים בארמון שימשו מקום לפגישות סודיות של אנשי הימין המלכותי בשנים הסוערות של המהפכה הצרפתית.
הארמון מציג את ההיסטוריה המרתקת של פריז. השילוב בין היופי הארכיטקטוני של האולם לבין הסיפורים המפורטים אודות ההיסטוריה הצרפתית עוזר להבין את הדינמיקה שהייתה כאן בימיו של המלך לואי ה-16 ובמהלך המהפכה.
מעבר לאדריכלות המהממת, Hôtel de Soubise מציע חוויה של גילוי. זה לא רק סיור במוזיאון; זהו מקום שמזמין אותך לחקור את השורשים ההיסטוריים של פריז, לחוות את ההיסטוריה החיה דרך אולמותיו, ולגלות את הסודות שנשמרים בין קירותיו.
בביקור ב-Hôtel de Soubise, אחד מהבניינים המפוארים במארה, יש מספר חדרים ואולמות שלא כדאי לפספס, שכל אחד מהם מציע חוויות עיצוביות והיסטוריות יוצאות דופן. הנה המיקומים החשובים והמהותיים, עם הסברים ועובדות מעניינות:
Hôtel de Soubise מה לא להחמיץ
האוסף הארכיונים הלאומי ב-Hôtel de Soubise!
-
מה לראות:
בסיור כאן תמצאו אוסף מרשים של מסמכים היסטוריים שמכסים את ההיסטוריה של צרפת.
ישנם צוואות חשובות של מלכים כמו לואי ה-14 ולואי ה-16, המסמכים שקשורים למהפכה הצרפתית, יומנים של אישים מוכרים והסכמים וחתימות ממשלתיות.
בין המסמכים המפורסמים ביותר תמצאו את הצהרת זכויות האדם, שהיא אבן דרך בתולדות המהפכה הצרפתית והצעד הראשון בכיוון של זכויות פרט ואדם במובן המודרני.
בנוסף, תוכלו לראות את אמנות האומות המאוחדות, שמציינת את התחלתה של הרפובליקה הצרפתית הדמוקרטית, וכן תעודת יסוד של סנט-שאפל, שהיא קתדרלה גותית בפריז המהווה סמל חשוב לתרבות הדתית של הממלכה הצרפתית. -
עובדות מעניינות:
- הצהרת זכויות האדם שהוצגה ב-1789, כוללת עקרונות חשובים כמו חופש הביטוי, חופש הדת והזכות לשוויון בפני החוק.
- צוואת לואי ה-16 נכתבה ממש לפני הוצאותו להורג, והיא כוללת את המילים המרגשות שנשארו עד היום כחלק מההיסטוריה הצרפתית.
- הסכמים מסוימים שנשמרים בארכיון שימשו גם לתיאום עסקים בין מדינות במהלך המאה ה-17, עם דגש על סחר ויחסים פוליטיים.
הסלונים המעוצבים ב-Hôtel de Soubise!
הסלונים המעוצבים ב-Hôtel de Soubise!
מדובר באחד מאתרי המורשת המפוארים ביותר בפריז, ומהווים עדות לפאר וליוקרה של האצולה הצרפתית במאה ה-18.
זהו מקום בו התרחשו מפגשים חשובים של המלוכה והאצולה, וכאן נוצרו קשרים פוליטיים ותרבותיים ששינו את ההיסטוריה של צרפת.
נתחיל עם העיצוב המרשים של הסלונים.
כל חדר מעוצב בסגנון הרוקוקו, סגנון פאר שהיה פופולרי באותה תקופה.
הציורים על התקרה והקירות מציגים סצנות מיתולוגיות ואלים יוונים, אך לא רק – יש גם דימויים שמספרים את ההיסטוריה של צרפת. האמנים השתמשו בצבעים בהירים, זהב ועיטורים מרהיבים כדי ליצור אווירה של עושר ואלגנטיות.
במהלך הסיור, נעבור בין חדרים מרהיבים, כל אחד מהם מציע עיצוב ייחודי ואלמנטים מלכותיים, שכל אחד מהם מספר סיפור משלו. כעת, בואו נתחיל את הסיור שלנו.
מה שאנחנו רואים כאן זה אחד הסלונים המפוארים ביותר במקום, הסלון של הנסיך. הסלון הזה נבנה בהשפעת האומנות הצרפתית הקלאסית, וכולל תקרה צבעונית שמציגה שמיים פתוחים, דמויות מיתולוגיות ונושאים הקשורים למלוכה הצרפתית. העיטורים בזהב על הקירות, הרהיטים המהודרים – ספות וסטים של רהיטים בעבודת יד – כל פרט כאן משדר יוקרה מוחלטת.
עכשיו, אחרי שסיימנו את הסלון הזה, נעבור לחדר הבא – הסלון הגדול. תראו כאן סלון רחב ומרווח ששימש לאירועים חשובים כמו חתונות ופרקים חשובים בחצר המלוכה. תסתכלו על הציורים שעל התקרה שמציגים את נושאי הפאר וההצלחות של תקופת המלוכה הצרפתית. העיטורים בזהב וכסף, רהיטים גדולים ומפוארים כמו כורסאות ושולחנות עץ מעוטרים – כל אלו משרים תחושת אלגנטיות ופאר.
לאחר הסלון הגדול, נמשיך להסלון של הנסיכה. כאן מדובר בסלון אינטימי יותר, ששימש לפגישות פרטיות ולאירועים קטנים. העיצוב כאן מדגיש את השימוש בזהב ועיטורים מורכבים. תראו את ציורי התקרה העדינים ודלתות העץ החקוק. הרהיטים בסגנון פריזאי קלאסי, עם רהיטים מעץ כהה וכסאות מעוטרים. הקירות מעוטרים בצבעים רכים שמשרים תחושת חמימות.
ועכשיו, אחרי שסיימנו עם הסלון של הנסיכה, נעבור להסלון המוזהב. כאן יש תחושת פאר מוגזמת – קירות מעוטרים בזהב, השילוב של הצלליות והפסלים מוסיף לכלל העיצוב תחושת יוקרה מוחלטת. הצבעים החמים של הזהב והחום משתלבים עם עבודות העץ המפוארות, והפסלים והנברשות מהודרות מוסיפים לעיצוב הכללי.
לאחר הסלון המוזהב, אנחנו עוברים לסלון שכולו שואב השראה מתקופת האימפריה הצרפתית – הסלון האימפריאלי.
סלון זה שוחזר בהשפעת תקופת האימפריה, ותראו כאן רהיטים ופריטים עיצוביים שהיו פופולריים אז, כמו ציורים ופסלים של דמויות מהמשפחה האימפריאלית. הצבעים הכהים, הרהיטים המסיביים והתחושה של עוצמה ששולטת כאן – כל זה משדר כוח וגדולה.
לאחר מכן נמשיך ונעבור להסלון הברוקי. אחד הסלונים המרשימים ביותר בעיצוב ברוקי. תראו את התקרה המעוטרת בציורים של שמיים פתוחים, והקירות מצופים בעיטורים מפורטים. העיטורים הברוקיים, הקווים הדינמיים והצבעים החיים ממחישים את פאר האומנות של התקופה, ויוצרים תחושת תנועה ופאר.
ולסיום, נעבור להחדרים האישיים של הנסיך והנסיכה. חדרים אינטימיים אלו כוללים את חדר השינה של הנסיך והנסיכה, ומעוצבים עם רהיטים יוקרתיים ופריטי עיצוב אישיים שנותנים לנו הצצה לעולמם הפרטי. הצבעים החמים, מיטות המלוכה, הרהיטים מעץ כהה – כל פרט כאן משדר תחושת אינטימיות ועושר אישי.
כל חדר כאן מציע סיפור עיצובי ייחודי, מלא ביוקרה והיסטוריה. אני מקווה שנהניתם מהסיור הזה!
עכשיו, לאחר שסיימנו עם הסלונים, אנחנו עוברים למקום יוצא דופן – המרפסת המלכותית. כאן, המרפסת הייחודית הזו נותנת לנו הצצה ישירה לתקופה שבה משפחות אצולה, כמו משפחת דה סוביז, היו אורחות כאן, ובילוי בה היה סימן למעמד גבוה ויוקרה.
המרפסת לא רק מרהיבה מבחינת העיצוב, אלא גם מציעה נוף פנורמי מדהים על אזור המארה בפריז. תראו את הגגות האדומים של הבתים, הסמטאות הציוריות, וההיסטוריה שמזדקרת בכל פינה. מהמרפסת אפשר לראות את המארה כפי שהיה אז – אזור של אצולה, סוחרים, ומשפחות שהשאירו חותם על ההיסטוריה של העיר.
המרפסת עצמה מעוצבת באלגנטיות, עם מעקות מעודנים שמוסיפים לאווירה המלכותית. זהו המקום המושלם לעצור לרגע, להתרשם מהמקום, ולהרגיש את התחושה שהייתם אורחים של משפחת אצולה פריזאית במאה ה-18.
הגנים בארמון-Hôtel de Soubise!
הגענו עכשיו לגנים של Hôtel de Soubise, אחד האזורים היפים ביותר סביב הארמון.
כשאנחנו יוצאים מהבניין המרשים, אנחנו פוגשים במקום קסום ומרגיע - גנים מטופחים שמספקים שקט ורוגע, ממש כמו מבוך קטן של טבע בלב העיר הצפופה.
למרות שהארמון עצמו מרהיב, הגנים והחצרות כאן לא פחות מעניינים.
כאן, בדיוק כמו בחדרים הפנימיים של הארמון, אנחנו יכולים להרגיש את החיבור העמוק להיסטוריה הצרפתית.
הגנים, שעוצבו בצורה קפדנית ומוקפדת, הם תוצאה של סגנון הגנים הצרפתי הקלאסי. עם השבילים המטופחים, הצמחייה המגוונת וערוגות הפרחים הצבעוניות, הגנים כאן משדרים תחושת פאר ושלווה, ומספקים את האיזון המושלם עם המולת העיר שמסביב.
מה שאנחנו רואים כאן הוא לא רק מקום למרגוע מהמול העיר, אלא גם סמל לעושר ולהשפעה של משפחת דה סוביז.
בגן, ממש כמו בארמון, כל פרט חושב ונבחר בקפידה, מהעצים ועד לפרחים, כל פרט כאן מעיד על חשיבה אסטטית, על קשר הדוק לטבע, אבל גם על שליטה מוחלטת בטבע ובמה שמסביב.
באזור הגנים הזה תוכלו למצוא פינות מוצלות, שבהן תוכלו להירגע ולהתענג על שקט רגעי, ממש כמו שהייתה עושה משפחת דה סוביז כשהיא חיפשה מקום להתרחק מהחיים החברתיים הסוערים של החצר המלכותית.
ברגעים הללו, הגן היה מקום לפגישות אינטימיות וחשובות, אולי גם לסודות שהיו בין האצילים.
אם תביטו סביבכם, תראו את הצמחייה המעוצבת בסגנון מוקפד, יש כאן תחושה של נצחיות – כאילו הזמן עמד מלכת והעולם המודרני לא מצליח להיכנס לכאן.
מידע שימושי למבקרים
אם אתם מתכננים ביקור ב-Hôtel de Soubise, הנה כל מה שצריך לדעת:
-
כתובת: 60 Rue des Francs-Bourgeois, 75003 Paris.
-
שעות פתיחה:
-
שני עד שישי: 10:00-17:30
-
שבת וראשון: 14:00-18:00
-
סגור בימי חג ציבוריים.
-
-
עלות כניסה:
-
כניסה חופשית לתערוכות הקבועות.
-
תערוכות זמניות: 8 € למבוגר, חינם לילדים מתחת לגיל 18.
-
-
גישה:
-
תחנת מטרו: Rambuteau (קו 11) או Hôtel de Ville (קווים 1 ו-11).
-
מתאים למשפחות ולמבקרים עם מוגבלויות.
-
טיפ
כדי לחוות את הקסם המלא של המקום, נסו לבקר בשעות הבוקר המוקדמות או מאוחר אחר הצהריים, כשאין הרבה קהל והארמון שקט. אל תפספסו את הסיור המודרך שמאפשר הצצה לחדרים שלא נפתחים לקהל הרחב.
במרחק של 500 מטרים נמצא אחד המוזיאונים המרתקים של פריז זהו מוזיאון פיקאסו.
פנו לכיוון רחוב Rue des Quatre-Fils
מוזיאון פיקסו Hôtel Salé
מוזיאון פיקסו מקום שמשלב היסטוריה, אומנות וקסם צרפתי, נקרא בעבר ה-Hôtel Salé בהחלט יעד ששווה לבקר בו.
מדובר בארמון מהמאה ה-17 שממוקם בלב אזור הLe Marais, אחד האזורים היפים והעתיקים ביותר בעיר.
ה-Hôtel Salé נבנה בשנת 1659 ושתיים מהתכונות שמייחדות אותו הן הגודל העצום שלו והעיצוב המרשים.
זהו מבנה שנשאר נאמן לסגנון הארמונות הצרפתיים הקלאסיים, עם חצר פנימית רחבה, עמודים מפוארים, וגינה שובת לב. בעבר, הארמון שייך למשפחת דה סאלה, משפחת אצולה עשירה, שמאחוריה גם סיפור של סחר ומסחר.
אם תסתובבו במקום, תוכלו להרגיש את אווירת הפאר של פריז הישנה – כזו שמזמינה אתכם לחוות איך חיו כאן בימים עברו.
לאחר המהפכה הצרפתית, הארמון עבר מספר ידיים, ועם השנים גם שינה את ייעודו. אך ב-1985, הארמון קיבל חיים חדשים כאשר הפך להיות מוזיאון פיקסו. כיום, המוזיאון מציג אוסף מדהים של יצירותיו של פבלו פיקסו, האמן הספרדי הגדול, שצבע את המאה ה-20 בצבעים שונים ומגוונים – תערוכות המושכות אליהם מבקרים מכל רחבי העולם.
בין היצירות תמצאו ציורים, פסלים, רישומים, ועוד, שממחישים את הדרך בה פיקסו עיצב את האמנות המודרנית.
ה-Hôtel Salé הוא לא רק מקום שבו אפשר להתרשם מאומנות עולמית, אלא גם מקום שנושא איתו היסטוריה עשירה של פריז. כשאתם מסתובבים בין הקירות, קשה שלא להרגיש את השפעת הזמן – את השינויים בעיר, את קולות המהפכה ואת התחושות העמוקות שקשורות לעברו של המקום. אז אם אתם בעניין של אומנות, היסטוריה וכמובן קצת רומנטיקה פריזאית, אל תפספסו את הביקור ב-Hôtel Salé.
הנה כל מה שאתה חייב לדעת על המוזיאון, עם יצירות שחשוב לראות, פרטים מעניינים וגם סיפורים היסטוריים מרתקים:
מוזיאון פיקסו ממוקם בHôtel Salé, ארמון מהמאה ה-17 שנמצא ברובע ה-3 של פריז, באזור Le Marais, שהוא אחד האזורים העתיקים והמרתקים בעיר. האזור עצמו היה בית לקהילה יהודית במאות הקודמות, ובזמן הרנסנס הפך לאזור יוקרתי עם בתים מפוארים כמו ה-Hôtel Salé.
יצירות ששווה לראות
-
"הדימוי של הריבוע הכחול" (The Blue Period) – עבודות משנות ה-20 המוקדמות של פיקסו מצביעות על השפעת התקופה הכחולה, שהיא אחת התקופות האיקוניות ביותר ביצירתו. תמונות שמכילות ניואנסים של עצב, דלות ותחושות כואבות – חובה לצפות בהם ולהרגיש את העצב הייחודי.
-
"הגבר והאישה" (The Man and the Woman) – זו יצירה מדהימה שממחישה את היחס הסבוך של פיקסו לנשים ויחסים. המוזיאון מציג עבודות שמספקות הצצה להיבטים השונים של הדימויים האינטימיים שהיו לו בנוגע למערכות יחסים רומנטיות.
-
"הקרב על טולדו" (The Battle of Toledo) – אחת היצירות המפחידות ביותר של פיקסו, עם דימויים של אלימות, זעם, וביקורת חברתית כלפי הזמן שבו הוא חי. החוויה הצורבת הזו ממחישה את היכולת של פיקסו להחיות רגעי קרב באופן שמרגיש כמעט ריאלי.
-
"הקוביזם" – פיקסו היה בין האומנים שהובילו את תחום הקוביזם, וזה המקום לראות את היצירות המפולפלות והחדשניות שפורצות את גבולות התפיסה המסורתית של יצירת האומנות. יצירות כמו "הכוס עם הפרחים" משקפות את השיטה הזו בצורה מקסימה.
המוזיאון עצמו שוכן במבנה שנראה כאילו יצא ממסכת הזמן, וזה לא המוזיאון היחיד שקשור לפיקסו בעיר.
ישנן שמועות שלא תמיד פיקסו היה האמן המאורגן והמנוסה שכולנו מכירים היום. הוא היה ידוע כמי שחי חיים סוערים, שהיו בהם גם סודות, גם בגידות וגם דרמות – לא הכל היה ורוד. המוזיאון עצמו, כמו דמותו של פיקסו, עטוף מסתורין ואפלה, ויש טוענים כי בחלק מהחדרים יש איזשהו רגש לא נוח שעובר על המבקרים.
מעבר לכך, יש סיפור של "ההיעלמות" של כמה מיצירותיו. לפי כמה דיווחים, חלק מהיצירות המפורסמות הוסתרו במוזיאון במשך שנים רבות, לאור קשיים כלכליים שעברו על משפחתו של פיקסו, וכמה פריטים שנמצאים כיום במוזיאון היו "נמצאים" זמן רב אחרי מותו של האמן.
עובדות מרתקות שלא ידעת
-
פיקאסו לא היה תומך גדול במוזיאונים – למרות שמוזיאון פיקסו בפריז מאכלס מאות יצירות שלו, האמן עצמו לא אהב להציג את יצירותיו במוזיאונים. הוא היה נטייה לתפוס את האומנות כאמצעי חופשי לביטוי אישי, ולא כתחום מוקף בחוקים.
-
המעבר מהמוזיאון אל חיי העיר – פיקסו, כפי שנראה גם במוזיאון, לא התרכז רק בסטודיו. הוא שאף להפוך את האומנות לחלק אינטגרלי מהחיים העירוניים והאישיים. כל יצירה הייתה נסיון "להוציא" את העולם פנימה.
-
יצירות שנעשו בשעות הלילה – ישנו סיפור על כך שפיקאסו היה מבצע חלק מהיצירות הגדולות ביותר שלו רק בלילה, במעין חיפוש פנימי שהוא לא רצה לחשוף לאור יום.
- כתובת: מוזיאון פיקסו נמצא בכתובת: 5 Rue de Thorigny, 75003 Paris.
- שעות פתיחה: המוזיאון פתוח בימים שלישי עד ראשון, עם סגירה בימי שני. שעות הפתיחה הן בדרך כלל בין 10:30 בבוקר ל-6:00 אחר הצהריים, אך כדאי לבדוק לפני ביקור.
- כרטיסים: ניתן לרכוש כרטיסים מראש באתר המוזיאון, ויש גם אפשרות להצטרף לסיורים מודרכים.
אבל אם לא רק אומנות מעניינת אתכם, אלה גם העבר של פריז.
בין קירות ה-Hôtel Salé, ארמון מהמאה ה-17, מסתתרים סודות אפלים, סיפורים שלא סופרו, והיסטוריה שנשכחה עם הזמן. נשמע כמו מקום שיכול לשמש תפאורה אידיאלית לרומן מתח – ומה אם אגלה לך ששם, בדיוק שם, התרחשו אירועים שיכולים להותיר כל קורא חסר נשימה?
ב-Hôtel Salé, כפי שלעיתים קורה במבנים עתיקים כמו זה, התערבבו היסטוריה, אמנות, והיסטוריית רכילות. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר היה קשור לאמן פבלו פיקסו, שהשפעתו על המקום הייתה בלתי ניתנת להכחשה, גם אם היה מדובר בגעגועים ובמערכות יחסים מסובכות.
סיפור רכילותי שמסתובב בקרב תיירים ומקומיים בפריז קשור לתקופה שבה פיקסו שהה בעיר, ובמיוחד לקשריו עם ז'קלין רוק, אהובתו האחרונה. בזמן שבילה שעות ארוכות בחדרי המוזיאון ב-Hôtel Salé, הוא לא היה רק מוקסם מיצירות האומנות שנראו בהשראתו, אלא גם מההיסטוריה הקסומה של הארמון עצמו.
ז'קלין, אישה צעירה ויפה, הייתה נוכחת כמעט בכל ביקור של פיקסו, ולעיתים נדירות לא היו שניהם ביחד בעת עבודה על יצירות חדשות. עם הזמן, קרבה זו בין השניים לא עברה מבלי לעורר רכילויות. העיתונים בפריז לא שקטו – מערכת היחסים הסוערת שלהם לא הייתה סוד. רבים טוענים שז'קלין שכנעה את פיקסו להתרכז במוזיאון Hôtel Salé לא רק בגלל האוסף המרשים של יצירותיו, אלא גם בגלל האורחים המפורסמים והמזימות שמתרחשות בין קירותיו. לא פעם נראו השניים משוחחים בחדרי הארמון כשהם מסננים לאורחים הצצה למערכת היחסים המתוחה ביניהם.
הפיתוי היה גדול: ז'קלין, שבעצמה הייתה דמות שנויה במחלוקת, לא הייתה רק המוזה של פיקסו אלא גם אישה שתיארה את עצמה כנגד כל מה שהיו מקובלות בו זמני התרבות הצרפתית. רכילויות רבות סבבו סביב השניים, רבים שיבחו את האמנות שהייתה תוצאה ישירה מהקשרים האישיים, והיו מי שחשבו שזו רק הדרך של פיקסו לתבל את חיי האומנות שלו בשערוריות נוספות.
העיתונות הצרפתית אף שאלה שאלות בנוגע למערכת היחסים הזו של פיקסו – כמה זו הייתה "אמנות טהורה" וכמה היא נובעת מתוך חיבורים לאומניים ואישיים שהתרחשו בסיומה של הקריירה הגדולה. ז'קלין, בניגוד לפיקסו, אהבה את כל תשומת הלב שזכתה לה – ולפעמים מצאה את עצמה משוחחת עם מבקרים ברחבי המוזיאון, תוך כדי שיתוף רכילויות על מה שקורה בין החדרים.
אך כל זאת היה ברקע לא רק של פריז, אלא של פריז היסטורית – מקום שבו האומנות והחיים האישיים נושקים כל הזמן, כשהעבר לא חדל מלהשפיע על ההווה.
וה-Hôtel Salé? הוא לא היה רק מקום לאומנות, לא היה זה רק ארמון מהודר – הוא היה המקום שבו התגלו האמת וההיסטוריה המסתורית של פריז.
עוד מקומות מעניינים באזור
Musée Cognacq-Jay
אוצר של אמנות במרכז המארה
כתובת: 8 Rue Elzevir, 75003 Paris
מיקום: בלב רובע המארה, לא רחוק מ-Square du Temple ו(כ 250 מ' ממוזיאון קרנוולה)
היסטוריה של המוזיאון
Musée Cognacq-Jay נוסד בשנת 1928 בעקבות תרומתם של ארנסט וג'ני קוניאק, מייסדי רשת הכלבו המפורסמת La Samaritaine. בני הזוג היו לא רק אנשי עסקים מצליחים אלא גם אספנים נלהבים של אמנות מהמאה ה-18. אהבתם לעידן הרוקוקו והנאוקלאסי הובילה אותם לאסוף יצירות אמנות מהתקופה, שכללו ציורים, פסלים, רהיטים וחפצי נוי נדירים.
במקור, האוסף היה ממוקם בחנות La Samaritaine, אך בשנת 1990 הועבר לבניין המרהיב ברובע המארה – Hôtel Donon, מבנה היסטורי מהמאה ה-16. כך הפך המקום לאחד המוזיאונים המרתקים בפריז, שבו משתלבים יופי אדריכלי עם אמנות קלאסית.
מה תראו במוזיאון?
Musée Cognacq-Jay מציע אוסף מדהים של אמנות מהמאה ה-18, שמאפשר הצצה לתרבות ולאסתטיקה של התקופה. תוכלו למצוא שם יצירות מופת של אמנים כמו פרנסואה בושה, ז'אן-בטיסט גרוז וז'אן-הונורה פרגונאר. בין הפריטים הבולטים נמצאים רהיטים מעוצבים להפליא, פסלים עדינים, חרסינה סינית וכלי כסף מהמאה ה-18.
המוזיאון גם כולל יצירות אמנות מהמאה ה-17 והמאה ה-19, אשר נבחרו בקפידה כדי להציג את המעבר האמנותי בין התקופות. חפצי האמנות במוזיאון ממחישים את אורח החיים האלגנטי של התקופה, ומעוררים תחושת נוסטלגיה לעולם שחלף.
עיצוב ואווירה
המוזיאון ממוקם באחד מהבתים הפרטיים היפים ביותר ברובע המארה, Hôtel Donon. המבנה שופץ ושוחזר תוך שמירה על אופיו ההיסטורי. הוא כולל חדרים מעוצבים בסגנון המאה ה-18, עם רצפות עץ, תקרות מעוטרות וקמינים מפוארים, שמעניקים למבקרים תחושה של מסע אחורה בזמן.
פעילויות ואירועים מיוחדים
Musée Cognacq-Jay מארח באופן קבוע תערוכות זמניות שמציעות פרשנויות חדשות לאוסף הקבוע. בנוסף, מתקיימות סדנאות חינוכיות, סיורים מודרכים והרצאות בנושאי אמנות ותרבות. אירועים אלה מאפשרים למבקרים להעמיק את הידע שלהם על האמנות ועל התקופה שבה היא נוצרה.
איך להגיע למוזיאון?
- מטרו:
- קו 1: תחנת Saint-Paul (8 דקות הליכה).
- קו 8: תחנת Chemin Vert (10 דקות הליכה).
- אוטובוס: קווים 29 ו-96 עוצרים בקרבת מקום.
- ברגל: אם אתם מטיילים במארה, המוזיאון ממוקם במרחק הליכה קצר מרחובות מרכזיים כמו Rue des Francs-Bourgeois ו-Rue de Rivoli.
שעות פעילות ודמי כניסה
המוזיאון פתוח מדי יום (למעט ימי שני) ומציע כניסה חופשית לתערוכה הקבועה. תערוכות זמניות עשויות להיות בתשלום. מומלץ לבדוק את שעות הפעילות והאירועים באתר הרשמי של המוזיאון לפני הביקור.
למה כדאי לבקר?
Musée Cognacq-Jay הוא יעד ייחודי לכל מי שמתעניין באמנות, היסטוריה ותרבות. המוזיאון מציע חוויה אינטימית וייחודית שמאפשרת למבקרים לחוות את פריז של המאה ה-18 דרך עיניהם של אספנים נלהבים. זהו מקום שממחיש כיצד ניתן לשלב בין עולם המסחר לבין אהבה לאמנות בצורה מעוררת השראה.
Hôtel de Rohan
ברובע המארה הפסטורלי וההיסטורי של פריז, בין הרחובות הצרים וההומים, שוכן אחד הארמונות המיוחדים ביותר – Hôtel de Rohan.
הארמון הזה, הנמצא ברחוב 87 Rue Vieille du Temple, היה בעבר ביתה של משפחת רוהן, משפחת אצולה חשובה בצרפת.
זהו מבנה מפואר, המלא בסיפורים מרתקים של אהבות נכזבות, בגידות, ושחיתות פוליטית, אשר הפך לאבן דרך עבור תיירים שמחפשים לגלות את פריז מעבר למראות המוכרים.
הארמון הזה היה ביתה של משפחת רוהן, אחת המשפחות האצילות החשובות ביותר בצרפת במאה ה-17 וה-18.
למשפחה הייתה השפעה רבה על סדרי השלטון, וערמומיותה הפוליטית הביאה לשערוריות מרובות.
בין הסיפורים המפורסמים שמסבכים את משפחת רוהן, אפשר למצוא את "שערוריית הספונג'ה" – פרשה שבה מעורבים היו אנשי אצולה שהתעשרו משוחד, עסקות לא חוקיות, ושימוש לרעה בכספים ובמעמד של המלוכה.
אבל מה שיותר מעניין, אלו היו השמועות שהיו שמועות על קשרים רומנטיים שהיו נרקמים כאן בין חברי המשפחה ובין אנשי אצולה אחרים. בביקורים תכופים של אנשי אצולה הארמון הפך למוקד של שחיתות, שוחד ונישואי נוחות שלא תמיד היו כשרים.
אם אתם רוצים לחוות את הארמון המפואר הזה – כדאי לדעת שאף שהוא לא פתוח באופן רגיל לציבור, יש בו מוזיאונים
וסיורים מודרכים שיכולים לקחת אתכם דרך ההיסטוריה המסתורית של האצולה הצרפתית.
כדי להיכנס לארמון או להתרשם מהתערוכות השונות, יש לקחת בחשבון את הדברים הבאים:
- שעות פתיחה: הארמון עצמו אינו פתוח תמיד למבקרים, אך לעיתים מתקיימות בו תערוכות זמניות. מומלץ לבדוק מראש.
- עלות כניסה: הכניסה למוזיאון או לאירועים בתשלום משתנה בהתאם לתערוכות הנוכחיות.
עלות הכרטיסים בדרך כלל נעה בין 5 ל-10 אירו. - הגעה: אפשר להגיע לארמון בקלות באמצעות תחנת המטרו Saint-Paul (קו 1), שנמצאת במרחק של 5 דקות הליכה מהארמון.
הארמון מהווה הזדמנות לחוות את פריז מהזווית ההיסטורית שלה –עם גנים קסומים וכניסות מבודדות שהופכות אותו לאחד המקומות המיוחדים ברובע המארה. כל אחד מהחדרים והמסדרונות נושאים עימם סיפור של תככים, אהבות סודיות ושאיפות פוליטיות של אצולה צרפתית.
ואחד המפורסמים שבהם
התאבדותו של המרקיז והנפילה של משפחת רוהאן
מאדאם דה סבינייה, שהייתה ידועה כמתעדת חייהם של האצילים, הפכה לעדה ולמתעדת אחת השערוריות הגדולות של התקופה התאבדותו של המרקיז דה רוהאן.
בשנת 1669, בפריז של ימי לואי ה-14, התרחש אירוע מטלטל שהדהים את חוגי האצולה. המרקיז דה רוהאן, בן למשפחת אצולה חזקה ורבת השפעה, היה מעורב ברומן סוער עם מאדאם דה בואי אשתו של אציל אחר. כאשר הרומן נחשף, הכתם החברתי הפך לבלתי נסבל. בחברה שבה כבוד ומעמד היו חשובים מכל, המרקיז ראה את עולמו מתפורר.
יום אחד, במפתיע, בחר המרקיז לשים קץ לחייו. מעשה זה זעזע את מעמד האצולה, אך עבור מאדאם דה סבינייה, שהכירה את המעגל החברתי של רוהאן היטב, האירוע היה אישי ומטלטל במיוחד. במכתב ששלחה לבתה, היא תיארה את ההתאבדות כעדות לחוסר הרחמים של חיי החברה הגבוהה:
ביתי האהובה, כמה כבד הוא עול הכבוד! המרקיז המסכן שלנו, בייאושו, ראה במוות את מנוחתו היחידה. האם זו החברה שאנו חיים בה, או הכלא שאנו בונים לעצמנו?
התאבדותו של המרקיז הביאה לקרע גדול במשפחת רוהאן ולירידה במעמדם החברתי. האירוע היה תזכורת מצמררת לעוצמתם ההרסנית של תככים, תשוקות ושמועות בחברה שבה כל תנועה נבדקה בעין ביקורתית.
Hôtel Jaucourt
בסמוך ישנו ארמון שנקרא Hôtel Jaucourt
בין רחובות פריז היסטוריים, ברובע המארה המוקף באדריכלות מדהימה, עומד Hôtel Jaucourt, אחד מהארמונות היפים והפחות מוכרים בעיר, שבין קירותיו מתקיימים לא רק סיפורים של אצולה צרפתית, אלא גם סיפורים רכילותיים, בגידות ושחיתות פוליטית. הארמון הזה, הנמצא לא רחוק מ-Hôtel de Rohan, ידהים אתכם עם ההיסטוריה הסוערת והסודות שהוא שומר בתוכו.
ההיסטוריה של Hôtel Jaucourt מקבלת תפנית מפתיעה כאשר מבינים מי היה בעל הבית הראשוני – המרקיז ז'וקור. המשפחה, שהייתה שייכת לאצולה גבוהה, הייתה מעורבת בשערוריות רבות.
בפריז של המאה ה-18, גברים ונשים מאצולה עשו עסקים בצורה חסרת רחמים, והממון הוביל לא אחת לבגידות ושחיתויות פוליטיות.
אחד הסיפורים הרכילאיים שקשורים למשפחת ז'וקור הוא סיפור האהבה הסודית בין המרקיז לבין אצילה אחרת, שהייתה נשואה לאיש עשיר. השניים ניהלו מערכת יחסים חשאית, שבה גם נחשפו סודות כספיים ועסקיים.
היה זה גם תקופה של שוחד ורכילות פוליטית, ובתי האצולה בפריז, בהם גם Hôtel Jaucourt, היו מקומות להחלפת מידע סודי בין בעלי השפעה ובני משפחות אצולה. המבנה שימש מקום לפגישות סודיות וחתימה על עסקאות שנעשו בהסכמות חשאיות, שגם הובילו לסכנה למעמד המלוכה בזמן פרעות המהפכה הצרפתית.
מה יש לראות ב-Hôtel Jaucourt?
הארמון הזה שייך לאדריכלות צרפתית מרהיבה – אלמנטים גותיים ופריזאיים קלאסיים מקשטים את כל המבנה.
קשה לפספס את הפשטות המפולפלת שבחדרים, המלאים בסגנון עיצוב מוקפד ששורד עד היום.
בביקור במקום, תוכלו להרגיש את האווירה המעושרת של הצרפתים הישנים, אך גם את התחושה המסתורית שמלווה את המקומות הללו.
מידע שימושי למבקרים:
אם אתם רוצים לבקר ב-Hôtel Jaucourt ולהתעמק בהיסטוריה של משפחת ז'וקור והסיפורים המרתקים שמחכים בו,
הנה כל מה שצריך לדעת:
- כתובת: 1 Rue de Jaucourt, 75004 Paris, France (נמצא ליד ארמון Hôtel de Rohan)
- שעות פתיחה: הכניסה לארמון אינה תמיד פתוחה לציבור הרחב. אם אתם רוצים להיכנס, כדאי לבדוק מראש אם יש תערוכות זמניות או אירועים ציבוריים המתקיימים שם.
- עלות כניסה: הארמון לא פתוח לציבור באופן שוטף, אבל אם מתקיימת בו תערוכה או פעילות – מחיר הכרטיסים יהיה בין 5 ל-10 אירו, תלוי בתערוכה.
- הגעה: ניתן להגיע בקלות לארמון דרך תחנת המטרו Saint-Paul (קו 1), או תחנת Chemin Vert (קו 8), שנמצאות במרחק הליכה של 5-10 דקות.
אז אם אתם חובבי היסטוריה, רכילויות אצולה, אהבות אסורות ושחיתות פוליטית, Hôtel Jaucourt הוא מקום שאתם חייבים לבקר בו. המקום הזה שוכן בלב רובע המארה, היסטורית בפריז, והוא מציע תמונה ייחודית של החיים האצילים במאה ה-18 – פגמים מוסריים, בגידות בלתי נגמרות, ושחיתות שנגרמה על ידי אהבות אסורות ומזימות פוליטיות.
ארמון גותי זה, שנבנה בסוף המאה ה-15, שימש כמעונם של הארכיבישופים של סנס.
הארמון היה עד לאירועים היסטוריים ורכילויות רבות, במיוחד סביב דיירתו המפורסמת, מרגריט דה ולואה, הידועה כ"מלכה מרגו", שהתגוררה בו לאחר גירושיה מהמלך אנרי ה-4.
הסיפורים על חייה הסוערים והאהבות האסורות שלה הפכו לחלק מהפולקלור הפריזאי.
כתובת: 1 Rue du Figuier, 75004 Paris
Hôtel de Sens
- כתובת: 1 Rue du Figuier, 75004 Paris
Hôtel de Sens נבנה בין השנים 1475 ל-1519 עבור הארכיבישוף של סנס, ששלט בזמנו על אזור פריז.
זהו אחד מתוך שלושה ארמונות גותיים שנותרו בפריז, והוא מציג אדריכלות ייחודית הכוללת חזית מעוטרת בצריחים מחודדים, חלונות גותיים, ומגדלים קטנים. הוא נחשב לאחד המבנים המצולמים ביותר במארה, בשל האווירה האגדית שהוא משדר.
במהלך המאה ה-16, כאשר פריז הייתה בזירה של מלחמות הדת העזות בין הקתולים לפרוטסטנטים, Hôtel de Sens שימש מקום מרכזי לפגישות פוליטיות בין שני הצדדים. אחד מאירועים חשובים היה בשנת 1570, כאשר האחוזה הייתה מקום בו התקיימו פגישות סודיות בין נציגי הקתולים והפרוטסטנטים במטרה לנסות להגיע להסכמות.
באוגוסט 1570, כשפריז עדיין רועשת מהמחלוקות הדתיות והפוליטיות שקרעו את המדינה, Hôtel de Sens היה המקום שבו החליטו שני הצדדים המנוגדים – הקתולים והפרוטסטנטים – לנסות להשיג שלום. זה היה זמן של פגישות חשאיות, חפיפות פוליטיות, ושיקולים מאחורי הקלעים. המתח היה עצום, ומי שעמד מאחורי שולחן המשא ומתן ידע כי כל מילה, כל פשרה, יכולה להכריע את גורלה של צרפת.
המלך הצעיר, קרל ה-9, היה תחת השפעת קבוצת קתולים חזקה, אך הוא גם היה נחוש להפסיק את הקרב הדתי המר והמדמם בין הקתולים וההוגנוטים (הפרוטסטנטים). הוא הבין שעליו לייצב את הממלכה, אך הוא ידע כי כל פשרה שתינתן לפרוטסטנטים תהיה מעין הימור פוליטי גדול. בשולחן המשא ומתן ישבו לא רק נציגי הכנסייה הקתולית, אלא גם נציגים פרוטסטנטיים רבי עוצמה, כל אחד מהם מייצג קבוצה גדולה ומסוכסכת במדינה.
פגישת המשא ומתן הראשונה התקיימה בחדר מפואר ב-Hôtel de Sens, בו ישבו המלך הצעיר ונציגי המשלחת הפרוטסטנטית, בהם אחד מהמנהיגים המובילים של ההוגנוטים, הנסיך דה קונדé. השיחה הייתה טעונה, ובין המילים החיוביות הסתתרו איומים חדים ומאחורי הקלעים, צעדים דרמטיים שמישהו עדיין לא העז לחשוב עליהם.
היו שמועות שאף אחד מהצדדים לא רצה להתפשר באמת, ושהפגישה רק הציגה את כוונותיהם האמיתיות של כל צד. למרות זאת, הוסכם על הסכם סן-ז'רמן, שבו היה תיאום של הפסקת הקרב הדתי לזמן מוגבל, בתמורה להענקת חופש דת בחלקים מסוימים של הממלכה.
לאחר הפגישה, התפרסמה שמועה מקוממת ששינתה את כל התמונה. הנסיך דה קונדה, טען כי הסכם סן-ז'רמן הוא רק התחלה של משחק כפול. "השלום הזה לא יארך זמן רב," אמר. "הכוחות הקתוליים ידרשו עוד יותר בקרוב, ואתם תראו איך כל ההסכמות יתפוגגו באוויר."
היו מי שחששו כי ברגע שההסכמים ייכנסו לתוקף, פריצת אלימות חדשה תתפוס את הממלכה כמו סופת רעמים. בתוך ימים ספורים, התממש החשש. כשלושה שבועות לאחר ההסכם, ב-24 באוגוסט 1572, התפוצץ הטבח של סנט-ברתולמי – טבח פרוטסטנטים בידי קתולים, שזעזע את המדינה.
זה היה רגע של מתח פוליטי עצום שלכאורה נרגע, אך בסופו של דבר הוביל להסלמה גדולה אף יותר במלחמות הדת, ששינו את היסטוריה של פריז וצרפת כולה.
במהלך המהפכה הצרפתית, כמו מבנים היסטוריים רבים, Hôtel de Sens נפגע ונבזז. הוא שימש מחסן, בית חרושת למרמלדה, ואפילו מקום אחסון לחלקי ארטילריה, לפני ששוקם.
המבנה כמעט נהרס במהלך המאה ה-19, אך ניצל בזכות פעילות נמרצת של אוהבי מורשת פריזאית.
חורי קליעים בקירות:
בחזית הארמון ניתן לראות סימני קליעים שנשארו משנות המהומות והמהפכות בפריז, כולל תקופת הקומונה של פריז בשנת 1871.
פרטי אדריכלות ייחודיים:
המגדל הקטן שבחזית שימש כמרפסת לצפייה בטקסים דתיים ותהלוכות. בנוסף, תוכלו לראות את דלת הכניסה המרשימה המקושטת בסמלי הארכיבישוף.
כיום, Hôtel de Sens משמש כבית לספריית Forney, המתמחה באמנות דקורטיבית ועיצוב.
הכניסה לספרייה חינמית, ואם אתם חובבי אמנות, זהו מקום מושלם לעיון בספרים נדירים ובתערוכות זמניות.
- שעות פתיחה: הספרייה פתוחה למבקרים בדרך כלל בימי חול, אך מומלץ לבדוק את לוח הזמנים מראש.
- הכניסה: חינם לרוב חלקי המבנה, פרט לאירועים מיוחדים.
Hôtel de Sens הוא לא רק אתר היסטורי, אלא חלון לעבר של פריז – תקופה שבה אצילים חיו חיי פאר, שערוריות מילאו את המסדרונות, וההיסטוריה של העיר נכתבה בין אבני הארמון.
הספרייה ב Hôtel de Sens ספריית Bibliothèque Forney
Bibliothèque Forney היא ספרייה ציבורית הממוקמת ברובע המארה בפריז, והיא אחת מהספריות המיוחדות ביותר בעיר, הן מבחינת הארכיטקטורה והן מבחינת התוכן שהיא מציעה. הנה מידע מעניין ומגוון על הספרייה:
הספרייה נוסדה בשנת 1796 על ידי משפחת פורני, שהתמקדה בתחומי האומנויות והתרבות.
היא מוקמה במבנה היסטורי מרהיב, שהיה בעבר Hôtel de Sens, ארמון ששייך לבית המלוכה בימי הביניים, ובו הוסבו חדרים לשימוש ציבורי. זהו מבנה עם היסטוריה עשירה, שנבנה במאה ה-15, ומעוטר בעיטורים גותיים מרשימים.
את מבנה הארמון עיצבו אדריכלים שיצרו סביבה של פאר ואלגנטיות שמועברת גם היום לאורח החיים במבנה.
הספרייה מתמקדת בעיקר באומנויות: אדריכלות, עיצוב, אמנות חזותית, צילום, תיאטרון ומוזיקה. היא נחשבת לאחת מהספריות המובילות בצרפת בתחום זה, ומאגדת אוסף מרהיב של ספרים, כתבי עת, ומאגרים דיגיטליים המוקדשים לאומנויות ולתרבות.
- הספרייה מכילה אוספים ייחודיים: הספרייה מאגדת מעל 300,000 פריטים, כולל ספרים נדירים, כתבי עת היסטוריים, פוסטרים, חוברות, וכן אוסף רחב של ספרים על אדריכלות וציור.
- אזורי קריאה מיוחדים: אחד מהאלמנטים המיוחדים של Bibliothèque Forney הוא חללי הקריאה המעוצבים בסגנון גותי, עם עמודים מעוטרים, תקרות גבוהות, ומסדרים עתיקים שמעניקים תחושת מרחב ועומק.
- תערוכות מתחלפות: בנוסף לאוסף הספרים המרשים, הספרייה מארחת גם תערוכות מתחלפות של יצירות אומנות עכשוויות, פוסטרים ישנים, ומוזיאונים על היסטוריה תרבותית.
הספרייה פתוחה לכלל הציבור, וניתן לבקר בה גם אם אינך מנוי. זו לא רק ספריית קריאה, אלא גם מקום אידיאלי למי שמעוניין להתרשם מההיסטוריה האדריכלית של פריז.
במהלך המהפכה הצרפתית, הארמון שימש כמקום מגוריהם של כמה מהפכנים, וזה סיפק את הרקע המרגש והדרמטי שבו עיצבו רעיונות חברתיים חדשים שיביאו לשינוי העולם.
לאחר תקופה מסוימת, הבניין עבר שינויים, עד שהוא הוסב לספרייה בשנות ה-80.
התחנה הקרובה ביותר למטרו היא Saint-Paul (קו 1), אשר נמצאת במרחק קצר מהספרייה. בנוסף, ניתן ללכת רגלית אם אתם נמצאים באזור המארה.
אם אתם אוהבים את תרבות האומנויות וההיסטוריה של פריז, Bibliothèque Forney היא מקום שלא תרצו לפספס.
המקום מציע שילוב מושלם של סביבה היסטורית, אוסף מרהיב ותחושה של גיבורי תרבות פריזאית.
זהו גם מקום אידיאלי למי שמחפש שקט ורוגע בסביבה תרבותית עשירה.
כן, אם אתם במארה של פריז,ספריית Bibliothèque Forney יכולה להיות תחנה מושלמת שתשלים את התמונה שלכם על החיים וההיסטוריה בפריז.
Carreau du Temple
מקום של מסורת, תרבות וחיים עירוניים
כתובת: 4 Rue Eugène Spuller, 75003 Paris
מיקום: בלב רובע המארה, סמוך ל-Square du Temple.
היסטוריה של המקום
Carreau du Temple, מבנה מקורה מרהיב בלב הרובע השלישי של פריז, הוא אתר מרתק עם היסטוריה עשירה שמתחילה עוד בימי הביניים. המקום היה חלק ממתחם הטמפלרים שנבנה במאה ה-12 ושימש כמרכז סחר.
במאה ה-19, עם השינויים העירוניים של פריז, המבנה שופץ והפך לשוק מקורה ששירת את תושבי האזור במשך עשרות שנים.
בשנות ה-2000, לאחר שנים של התיישנות, המבנה עבר שיפוץ ושימור מרהיב, שהפך אותו למרכז תרבותי מודרני תוך שמירה על עיצובו המקורי בסגנון אדריכלות ברזל וזכוכית מהמאה ה-19.
מה תמצאו שם היום?
Carreau du Temple הפך למרכז תרבותי רב-תכליתי, שבו מתקיימים אירועים מגוונים לאורך השנה:
- תערוכות ואירועים אמנותיים: תערוכות צילום, אמנות עכשווית ומיצגים בינלאומיים.
- אירועי אוכל ושוקי פופ-אפ: המקום מארח ירידים קולינריים, שוקי איכרים ושוקי וינטג' פופולריים.
- הופעות ומוזיקה חיה: הופעות ג'אז, קונצרטים ותיאטרון מתקיימים באולמות המרשימים.
- פעילויות ספורט ופנאי: חללים למתאמנים, סדנאות יוגה ושיעורי ריקוד.
- אירועים מקומיים וקהילתיים: ירידים עונתיים, אירועים משפחתיים וסדנאות יצירה.
המבנה הוא דוגמה מושלמת לחדשנות האדריכלית של המאה ה-19. תקרות הזכוכית שלו, עמודי הברזל והמרחבים הגדולים יוצרים תחושה פתוחה ומרשימה. הבנייה שואבת השראה מהמבנים המקורים של ימי התעשייה המוקדמים, תוך שילוב עם פונקציונליות מודרנית.
Carreau du Temple מציע חוויה ייחודית שמשלבת היסטוריה, תרבות ופנאי. זהו מקום שבו העבר והעתיד של פריז נפגשים, בין אם אתם חובבי אמנות, אוכל, מוזיקה, או סתם מחפשים מקום מיוחד להתמזג עם הקהילה המקומית.
טיפים לביקור
- שעות פעילות: בדקו את לוח האירועים באתר הרשמי של המקום, שכן הפעילויות משתנות.
- סיור באירועים מיוחדים: נסו לתאם את הביקור עם ירידים או תערוכות מעניינות.
- תכנון משפחתי: זהו מקום מושלם לביקור משפחתי, במיוחד אם יש פעילויות לילדים באותו היום.
איך להגיע ל-Carreau du Temple
- מטרו:
- קו 3: תחנת Temple (5 דקות הליכה).
- קו 11: תחנת Arts et Métiers (8 דקות הליכה).
- קו 8, 9, או 11: תחנת République (10 דקות הליכה).
- אוטובוס: קווים 20, 65, 75 עוצרים בקרבת מקום.
- ברגל: אם אתם מטיילים במארה, Carreau du Temple נמצא במרחק קצר מאטרקציות מרכזיות כמו Square du Temple ו-Rue de Bretagne.
המקום נמצא ממש קרוב לגן אלי ויזל (100 מ') עליו כתבתי בחלק של המארה היהודי.
שוק הילדים האדומים (Marché des Enfants Rouges)
שוק זה מתוארך לשנת 1615, מה שהופך אותו לשוק המקורה העתיק ביותר בפריז, ואולי בצרפת! הוא לוקח את שמו מבית הילדים Enfants Rouge (שם היו הילדים לבושים באדום), שנוסד בשנת 1536.
השוק ממוקם ב-Haut Marais, ממש ליד rue de Bretagne. הוא פופולרי בקרב מקומיים ותיירים בשל התוצרת הטרייה שלו. יש בו אווירה נינוחה ונוחה, והוא מקום נהדר לחוות את המארה.
כתובת השוק היא Rue de Bretagne, 75003 Paris.
הקשר ליהודים ולהיסטוריה של הרובע
רובע המארה בפריז היה במשך מאות שנים מרכז חשוב לקהילה יהודית.
כבר במאה ה-17, יהודים ממוצא ספרדי ופורטוגזי התיישבו באזורים שונים במארה, והם הקימו דוכנים ושווקים בהם מכרו סחורות רבות, ביניהם מוצרי מאכל, בד וכותנה.
שוק הילדים האדומים היה אחד המקומות שבהם פעלו יהודים, ומעבר למסחר במזון, המקום שימש גם כאזור שבו התקיימו מפגשים קהילתיים ותרבותיים. בימיו המוקדמים, היה זה שוק מקומי שבו יהודים עסקו במכירת בשר, תבלינים, ירקות ומאכלים כשרים. היום, עם התמורות הרבות שעברו על האזור, אפשר למצוא בשוק דוכנים שמציעים מגוון רחב של מאכלים מקומיים ובינלאומיים, אך עדיין נשאר זכר להיסטוריה היהודית של המקום.
מה לראות בשוק?
העונג המרכזי בשוק הילדים האדומים הוא חווית הבילוי בו. השוק פתוח 6 ימים בשבוע ומציע למבקרים שלו אוכל רחוב איכותי ממדינות שונות, חנויות אוכל ומתנות, וגלריות קטנות עם פריטים ייחודיים.
בואו לטעום ממאכלים כגון סושי טרי, קישים, מאפים מתוקים, תבשילים אפריקאיים, ואוכל צרפתי מסורתי. הכניסה לשוק היא דרך שערים צבעוניים המובילים אותך אל תוך המסדרים הצרים והציוריים של השוק.
אם אתם חובבי צילום, אל תשכחו לתפוס את האווירה המיוחדת במקום: רחובות השוק הססגוניים, הדוכנים המלאים בצבעים, ומבני האבן הייחודיים. אפשר גם ליהנות מהעצירה באחד מבתי הקפה המקומיים ולספוג את האווירה המקומית.
איך להגיע מרחוב רוזייה לשוק הילדים האדומים?
אם אתם נמצאים ברחוב רוזייה ורוצים לבקר בשוק הילדים האדומים, הנה המסלול המומלץ:
התחילו ברחוב רוזייה (Rue de Rosiers): צאו משדרות רוזייה לכיוון מערב, לכיוון רחוב פרנסואה מירון (Rue François Miron). זהו רחוב צר ומלא בהיסטוריה יהודית, אך הוא גם מדריך אתכם לעבר שוק הילדים האדומים.
פנו שמאלה ברחוב פרנסואה מירון (Rue François Miron): המשיכו להלך במורד הרחוב, ותעברו ליד הבניינים ההיסטוריים המיוחדים שמאכלסים את אחד האזורים הציוריים ביותר בפריז.
פנו ימינה ברחוב טרן-לה-פלאס (Rue de Turenne): הרחוב הזה מכיל מסעדות וחנויות מודרניות לצד אתרי תרבות שיכולים לעורר את עניינכם.
הגעתם לשוק הילדים האדומים!: שוק הילדים האדומים נמצא במרחק של 5-10 דקות הליכה משדרות רוזייה, במרחק של כ-400 מטרים. כתובת השוק היא Rue de Bretagne, 75003 Paris.
לטייל במארה היהודי של פריז
הפלעצל
אם אתם מחפשים חוויה אותנטית בפריז שמשלבת היסטוריה, תרבות, וטעמים משובחים – הפלצל (Le Pletzl), הלב היהודי של המארה, הוא המקום בשבילכם. האזור הזה הוא כיכר קסומה המוקפת בארבעה רחובות מרכזיים: רחוב רוזייר ורחוב רואה דה סיציליה מצפון ומדרום, ורחוב פווה ורחוב וייאי דו טמפל ממזרח וממערב. בתוך הכיכר עוברים שני רחובות נוספים: רחוב אקוף, ששמו מתייחס למלווים בריבית מימי הביניים, ורחוב פרדיננד דובל, שבעבר נקרא "רחוב היהודים" ומספר את סיפור העבר היהודי של המקום.
רובע המארה בפריז, עם רחובותיו הצרים ובנייניו ההיסטוריים, הוא לא רק פנינה אדריכלית אלא גם עדות חיה לסיפורם של היהודים בפריז. המסלול שלי מתחיל מגשר פונט מארי, הניצב בגאון מעל נהר הסן, ומוביל אל סמטאות הרובע, שבהן התרחשו רגעים מכריעים בהיסטוריה היהודית.
כאן, בלב המארה, התפתחה קהילה יהודית שוקקת חיים, שנאבקה לשרוד ולהשאיר את חותמה על העיר.
למרות ההתחדשות, ברחוב רוזייר עדיין אפשר למצוא את הקסם האותנטי של הפלצל, במיוחד דרך האוכל. אל תפספסו את מאפיית פינקלשטיין, שבה תוכלו לטעום את שטרודל התפוחים הטוב ביותר בפריז – פריך, מתוק וממכר. ואם אתם חובבי פלאפל, As du Falafel נחשב למקום הכי טוב בעיר, עם תור קבוע של מקומיים ותיירים כאחד.
נסקור כעת את הנקודה היהודית במארה.
ממרכזי המסחר ברחוב Rue des Rosiers ועד לאתרי הזיכרון של השואה, המסלול חושף סיפורים על תרבות, רוח, ואומץ. לאורך הדרך תפגשו בתי כנסת מרשימים, מוזיאונים מרתקים וגן שקט המנציח את זכרה של אן פרנק.
המארה היהודי הוא לא רק טיול היסטורי, אלא גם מסע של חיבור אישי לקהילה ייחודית שחייה שזורים בסיפור של פריז עצמה.
מסלול ברובע המארה היהודי בפריז
תחילת המסלול: גשר פונט מארי (Pont Marie)
Mémorial de la Shoah
אתר הנצחה עם קיר השמות ותערוכות על יהודי צרפת בשואה.
כאמור התחילו את המסלול בגשר פונט מארי (Pont Marie), שבו נשקף נהר הסן.
חצו את הגשר והמשיכו ישר לרחוב Rue Geoffroy l'Asnier (הרחוב היה סמוך לאזורים שבהם פעלו מחתרות להצלת יהודים) שבו תגיעו ל-Mémorial de la Shoah).
הכניסה חופשית, והמקום פתוח בימים ראשון עד שישי בין השעות 10:00-18:00 (סגור בשבתות וחגים).
באתר תמצאו את "קיר השמות", שעליו חקוקים שמות יהודי צרפת שנספו בשואה.
אחת התערוכות המרגשות מספרת על ילדי צרפת שנשלחו למחנות, וסיפוריהם קורעים את הלב.
האתר ממוקם ליד קיר "חסידי אומות העולם" שמנציח את הגיבורים שהצילו יהודים.
בסמוך גם קיר המציין את שמותיהם של גיבורים צרפתים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.
מידע מימין במספר 26 נמצא Hôtel de Chalons-Luxembourg
מבנה היסטורי מהמאה ה-17, אחד מבתי המגורים המרשימים ברובע המארה. המבנה שוכן ברחוב הקטן Rue Geoffroy l'Asnier, אשר חבוי מעט משאון הרובע אך גדוש היסטוריה וסיפורים.
הבניין נבנה בשנת-1623 עבור משפחת אצולה שהייתה קרובה לבית המלוכה הצרפתי.
המבנה מייצג את סגנון האדריכלות של אותה תקופה, עם חזיתות אבן קלאסיות וחצר פנימית מרהיבה.
המבנה נקרא על שם משפחת לוקסמבורג שהייתה בעלת קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים בצרפת של המאה ה-17.
אומרים שבמהלך המאה ה-18 נערכו כאן פגישות חשאיות בין בני אצולה, לעיתים בנושאים פוליטיים ולעיתים בענייני אהבה אסורה. במהלך המאה ה-19 עמד המבנה בסכנת הריסה, אך מאבקים ציבוריים הצליחו להצילו, והוא נשמר מאז כאתר היסטורי.
בשנת 1977 הוכרז כמונומנט היסטורי, ובשנת 1990 עבר שיפוץ חלקי.
כיום, הבניין משמש את משרדי הנהלת מוזיאון השואה (Mémorial de la Shoah), הממוקם בסמוך.
Hôtel de Châlons-Luxembourg מהווה דוגמה מובהקת לארכיטקטורה הפריזאית של המאה ה-17, ומשקף את ההיסטוריה העשירה של רובע המארה.
כעת נשים פעמינו לרחוב המרכזי של החיים היהודיים Rue des Rosiers
אבל קודם נעלה מרחוב Rue Geoffroy נחצה את רחוב ריבולי ונמשיך על רחוב Rue des Ecouffes עד שנגיע
ל Rue des Rosiers.
הבית יהודי מהמאה ה-17 ברחוב Rue des Ecouffes
רחוב Rue des Écouffes במארה, שנמצא בלב הרובע היהודי ההיסטורי בפריז, מכיל מבנים בעלי חשיבות היסטורית מהמאות ה-16 וה-17. למרות שמרבית הבתים שינו את ייעודם ושופצו במהלך השנים, ישנם עדיין מספר מבנים שמספרים את סיפורם של תושביו היהודים של האזור באותן תקופות. (רחוב דה אקוף (עוף דורס, נשר), שם נוצרה הקריקטורה של היהודי הקמצן עם ידיים מעוקלות ואף בצורת מקור של עיט) .
לפי עדויות היסטוריות, אחד הבתים ברחוב Rue des Écouffes שימש בתקופה זו לא רק כמגורים, אלא גם כמרכז למסחר תכשיטים או בדים, תחומים שבהם עסקו יהודים לעיתים קרובות. ייתכן שהבית היה מוקד לפעילות כלכלית מקומית ולמפגשים קהילתיים שנעשו בסתר, במיוחד בתקופות שבהן היהודים נרדפו ונאלצו לפעול בזהירות.
הבית המדובר, ככל הנראה אחד המבנים הישנים שעדיין קיימים ברחוב, שימש כבית מגורים למשפחות יהודיות שעבדו כסוחרים, צורפים ואומנים.
סיפור מעניין במיוחד קשור לבית הזה: במהלך המאה ה-17, תחת שלטונו של לואי ה-14, נאסר על היהודים בצרפת לעסוק במקצועות מסוימים, והם חיו תחת הגבלות חמורות. למרות זאת, משפחה יהודית שגרה בבית זה הצליחה להפעיל רשת סחר חשאית. דרך קשרים עם סוחרים נוצרים, הם הבריחו חפצי ערך, יינות ובדים יקרים מהעיר לשווקים באירופה.
Rue des Rosiers ברובע המארה
רחוב רו דה רוזיה (Rue des Rosiers), הלב הפועם של הרובע היהודי במארה ושל ההיסטוריה היהודית בפריז.
הרחוב הזה לא רק מספר את סיפורם של היהודים בפריז, אלא גם משלב בתוכו טעמים, ריחות, ואווירה ייחודית שקשה למצוא במקומות אחרים בעיר האורות.
רחוב דה רוזייר הוא רחוב פריזאי עתיק ומפותל, באורך של כ-400 מטרים. הרחוב הזה מאוד מפורסם, ונבחר לאחד הרחובות היפים ביותר בפריז. רחוב דה רוזייר ממוקם בלב העיר, יותר נכון, ברובע המארה היהודי. ברחוב דה רוזייר מתגוררים כיום רבים מהיהודים של פריז.
בסביבות רחוב דה רוזייר תמצאו לפחות ארבעה בתי כנסת ושני בתי ספר יהודיים, מה שהופך אותו למרכז חי ופעיל של הקהילה היהודית בפריז.
מה המשמעות של "Rue Des Rosiers"?
רחוב דה רוזייר משמעותו "רחוב עצי הוורדים".
הרחוב הזה ממוקם ליד החומה המבוצרת הישנה של פריז. על החומה ובסמוך, היו צומחים להם ורדים שהפכו את הרחוב ליפהפה. היום, עדיין אפשר לראות כמה שיחי ורדים ברחוב, שנשתלו על ידי המקומיים ובידי העירייה, שמעטרים את חזיתות החנויות החמודות.
ניתן להגיע לגן נסתר ולראות את הוורדים ואת חומת המבצר של פריז.
איך להגיע לרחוב דה רוזייר בעצמכם?
איך להגיע ל "Rue Des Rosiers"?
זה מאוד קל להגיע לרחוב דה רוזייר במונית או ב-Uber.
אם תבחרו לקחת את הרכבת התחתית, סעו עד תחנת סן פול (Saint Paul): פריז היהודית, סן פול, המארה.
כשתגיעו לשם, המשיכו לרחוב פאווה (Rue Pavé), שם נמצאת בית הכנסת. פנו שמאלה לרחוב דה רוזייר.
מה תראו ברחוב דה רוזייר?
מה לראות ב "Rue Des Rosiers"?
ברחוב דה רוזייר תמצאו קודם כל את הבתים הישנים והיפהפיים של פריז האותנטית ששמרה על המראה ההיסטורי שלה. הבתים האלה נבנו על ידי פריזאים לפני כארבעה מאות שנה, והם חלק מהקסם של הרובע.
בנוסף, תראו כאן גם מלונות פרטיים וארמונות שנבנו במאה ה-17, המשקפים את העושר וההיסטוריה של המקום.
הקדישו תשומת לב גם למאפיית מורציאנו, מאפייה עם חזית יפה ומאפים טעמים שמגיעים מצפון אפריקה.
ממש ליד מאפיית מורציאנו, תמצאו גם בית קפה יהודי עם מוזיקה חיה, ואנשים תמיד שרים שירים יהודיים.
תראו גם את שלט היידיש שנעשה על ידי האמן שבי פיומיי.
לא רחוק משם, תוכלו לשים לב לקישוטים יהודיים מוסתרים על חזיתות החנויות.
ברחוב יש גם את החנות הצהובה "פיקלשטין", שם תוכלו למצוא מאפים יהודיים טעימים וסנדוויצ'ים נהדרים.
ברחוב יש גם לוח זיכרון שקשור להתקפות על מסעדת גולדנברג המפורסמת, שהיא אחת מהאירועים הכואבים שקרו כאן בשנות ה-80.
לאורך הרחוב יש גם לוחות זיכרון נוספים שמזכירים את הילדים היהודים שהורחקו בתקופת השואה.
רובע המארה שוקק חיים יהודיים, עם מסעדות יהודיות, מסעדות כשרות, וחיים יהודיים תוססים, במיוחד לפני שבת, כאשר אנשים שרים ורוקדים ברחובות.
ובטח לא להחמיץ את ה"אס דה פלאפל", המקום המפורסם ביותר לפלאפל כשר ברחוב דה רוזייר.
יש גם את יצירות האומנות ברחוב של האמן ההונגרי שיבסטיאן פיומיי, שהשאיר את חותמו ברחוב עם יצירות אומנות בסגנון גרפיטי הכוללות את המילה "פלטצל" ביידיש.
כן, כל זה נמצא ברחוב אחד מדהים וארוך של כ-300 מטרים בלב המארה בפריז.
וקצת יותר בפירוט
ב-Rue des Rosiers 4
ברחוב היסטורי הממוקם במרכז הרובע היהודי של פריז, התרחש סיפור מרתק ומיוחד שקשור
אתם תראו במספר 4 שלט שנקרא Hammam Saint-Pau
למעשה, מדובר במקום שהיה אחד ממספר חמאמים בולטים שנמצאו בפריז במהלך המאה ה-19 וה-20, ששימשו בעיקר לקהל מוסלמי, יהודי וצרפתי שהיו מעוניינים בהגיינה ובמסורת המזרח התיכון והצפון אפריקה.
החמאם ברחוב Rue des Rosiers 4, שהיה פעיל בשנות ה-20 וה-30, שימש את תושבי הרובע היהודי בפריז, אך גם את הקהילה המוסלמית המקומית, שתיארה אותו כאתר בילוי חשוב ומרכזי. החמאם נבנה על מנת לשלב את החוויות המסורתיות של חמאמים מזרחיים, ובפרט את אלה שהיו נפוצים באלג'יריה, תוניסיה ומרוקו, שנחשבו אז לאזורים עם קשרים תרבותיים ודתיים עם יהודי פריז.
החמאם ב-Rue des Rosiers הפך להיות מקום שבו התכנסו אנשי הקהילות השונות לשוחח, להחליף חוויות ולדבר על העניינים המקומיים והפוליטיים של הזמן. החמאם גם שימש כנקודת מפגש לנשים וגברים יהודים, בעיקר מהמעמדות האמצעיים והנמוכים, שחיפשו מקום סגור ומוגן.
לאחר מלחמת העולם השנייה והגידול המהיר של האוכלוסייה המוסלמית והיהודית בפריז, חמאם סן-פול ב-Rue des Rosiers עבר שינויים, והחל לשמש יותר כמו מקום לתיירים מחוץ לפריז שמחפשים חוויות אותנטיות מהמזרח התיכון והצפון אפריקה. בשנות ה-90, עם שינוי התרבות והסגנון ברחוב, החמאם חדל לפעול באופן קבוע, אך שמו נשמר כעדות להיסטוריה של השכונה. נכון להיום, השלט שנשאר ב-Rue des Rosiers 4.
- מספר 10 ברחוב רוזייר: מעבר בדלת יוביל אתכם לגן רוזייר – ז’וזף מיניורה, שבו תוכלו לראות קטע מקורי מחומת העיר העתיקה, שנבנתה בשנת 1190 על ידי פיליפ אוגוסט.
- מספר 17 ברחוב רוזייר: אחד משני בתי הכנסת ברחוב. במהלך הכיבוש הנאצי, בית הכנסת הוסב ל"בית ספר למגורשים". כיום ניתן לבקר בו במסגרת סיורים
- מספר 27 ברחוב רוזייר: כאן פועלת אחת המאפיות היהודיות הוותיקות ביותר בפריז, הפתוחה מאז 1865.
מסעדת L’As du Fallafel (כתובת: 34 Rue des Rosiers)
אתם לא באמת יכולים לטייל ברחוב רו דה רוזיה בלי לעצור לאכול מנת פלאפל ב-"אס דו פלאפל", שנחשבת לאחת הטובות בפריז. המקום הזה הפך לאגדה בינלאומית, ומושך אליו מקומיים ותיירים כאחד.
ב-Rue des Rosiers 46, בפריז, מולכם יוצא רחוב שנקרא Rue des Hospitalières Saint-Gervais ותראו כיכר מתוחמת.
גשו לשם, הכיכר נקראתת Parvis des 260 Enfants הוקמה ב-2018 כדי להנציח את זכרם של 260 הילדים היהודים שנלקחו ממנה בעת השואה. הכיכר היא מקום חשוב ומרגש, המזכיר את אחד הפרקים הקשים ביותר בהיסטוריה היהודית.
הסיפור טמון באירועים שהתרחשו ב-16 וב-17 ביולי 1942, כאשר נערך מבצע "ראפל של וול ד'יב" – גירוש המוני של יהודים ממרכז פריז למחנה המעצר דראנסי ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ.
במהלך המבצע הזה, מאות יהודים, בהם גם ילדים, נעצרו ונשלחו לדרכם לעבר מותם, ללא שום סיבה פרט לכך שהם היו יהודים.
הילדים שנעצרו היו תלמידים בבית הספר היסודי des Hospitalières-Saint-Gervais, ובסך הכל מדובר ב-260 ילדים יהודים. את רובם לא ראו שוב, הם נלקחו למחנה דראנסי, ושם הוסעו אל מותם.
האירועים המזעזעים הללו הפכו לדוגמה חיה לשואת היהודים במלחמת העולם השנייה.
ב-16 בנובמבר 2018, לאחר שנים רבות של שכחה והזנחה, הוקמה הכיכר כמחווה לזכרם של הילדים שנלקחו.
בטקס מרגש, השתתפו ראש העיר פריז, אן הידלגו, ראש העיר של הרובע ה-4, אריאל וייל, ומשפחות של הילדים, אשר כל אחת מהן נושאת זיכרונות פרטיים וכאובים.
הכיכר נקראה "Parvis des 260 Enfants", בשל מספר הילדים שלמדו בבית הספר ושהיו קורבנות הגירוש.
לא רחוק מרחוב רו דה רוזיה נמצאת אחד מבתי הכנסת המרשימים ביותר של פריז.
Synagogue de la Rue Pavée (כתובת: 10 Rue Pavée)
בית הכנסת ברחוב פווה, נבנה בעיצובו של האדריכל ארמנד גוו, ומשמש את הקהילה היהודית עד היום.
הבית שעמד כאן בכתובת 10 Rue Pavée, הפך לבית כנסת במהלך המאה ה-19, במיוחד אחרי תחילת המהפכה הצרפתית.
במהלך המאה ה-18, לפני המהפכה הצרפתית, רוב הקהילות היהודיות בפריז היו מפוזרות במקומות שונים בעיר, ולא היה להם מקום תפילה מרכזי אחד.
עם הזמן, במיוחד לאחר המהפכה הצרפתית, היה צורך במבנה קבוע עבור תפילות וסידורים דתיים.
כך, בשנות ה-1820, כשהקהילה היהודית בפריז החלה להתארגן מחדש, הבית ב-10 Rue Pavée הפך לשמש כבית כנסת.
קצת היסטוריה של רחוב רוזייה
רחוב דה רוזייר היה פעם ממוקם על ביצה, לפני שהפך לאזור אופנתי וטרנדי. במשך מאות שנים, הרחוב עבר הרבה אירועים עצובים, במיוחד במהלך הכיבוש הגרמני של פריז.
הרבה סיפורים התרחשו כאן. הכל התחיל במאה ה-13, כאשר יהודי פריז עברו מהאיים שבמרכז העיר אל השוליים של העיר הישנה. הם היו מבודדים בביצה (ומכאן גם השם "המרה" – "הביצה").
הרחוב המשיך למשוך יהודים רבים מהגרים ממזרח אירופה, שברחו מאנטישמיות ברוסיה, טורקיה ומחלקים אחרים בעולם.
הם הגיעו לפריז כדי להתחיל חיים חדשים.
הם התרכזו באזור המארה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הגרמנים והמשטרה פקדו לעיתים קרובות את רחוב דה רוזייר כדי לעצור את היהודים הצרפתים ולשלוח אותם למחנות הריכוז.
מאוחר יותר, ב-1982, הרחוב סבל מהתקפות.
היום, הרחוב מאובטח על ידי המשטרה והצבא. זהו מקום בטוח לחלוטין, ומאז לא התרחשו בו תקריות.
כיום, אפשר ללכת ברחוב עם כיפה ולהרגיש חופשי ובטוח, וליהנות מהתרבות היהודית של פריז באווירה של ביטחון מוחלט.
אם אתם רוצים לנוח קצת אני מציע לכם גן נחמד שנמצא ליד רחוב רוזייה.
גן רוז'יה-ז'וזף מיניורה (Jardin des Rosiers – Joseph-Migneret) הוא פנינה נסתרת בלב רובע המארה בפריז, המציעה מפלט שקט מהמולת העיר. הגן ממוקם בין רחוב רו דה רוז'יה (Rue des Rosiers) לרחוב פרנס-בורז'ואה (Rue des Francs-Bourgeois), וניתן להגיע אליו דרך החצר של Hôtel de Coulanges
בכתובת 35-37 Rue des Francs-Bourgeois, או דרך מספר 10 ברחוב רו דה רוז'יה.
הגן נקרא על שמו של ז'וזף מיניורה, מנהל בית הספר היסודי "Hospitalières-Saint-Gervais" הסמוך, שפעל בתקופת מלחמת העולם השנייה להצלת ילדים יהודים מהגירוש, בכך שסיפק להם מסמכים מזויפים ומקום מסתור.
הגן, בשטח של כ-2,135 מ"ר, נוצר מאיחוד הגנים הפרטיים של האחוזות ההיסטוריות הסובבות אותו: Hôtel de Coulanges, Hôtel Barbes ו-Hôtel d'Albret. הודות לכך, הגן מחולק למספר אזורים, כל אחד עם אופי ייחודי:
-
החלק הראשון: נגיש דרך Hôtel de Coulanges, כולל מדשאה מלבנית עם אזור משחקים לילדים, מוקפת בצמחייה מגוונת כמו לילך בר, פרחי תפוז מקסיקניים ודוגווד לבן.
-
החלק השני: מאחורי Hôtel Barbes, מציע שביל יבש בין צמחייה מטפסת ועץ ערמון, עם פינות ישיבה מוצלות.
-
החלק השלישי: ממוקם מאחורי Hôtel d'Albret, כולל גן משותף ומדגיש את אחת מ-77 המגדלים של חומת פיליפ אוגוסטוס, אתר היסטורי רשום.
נקודות עניין
-
ארובת "La Société des Cendres":
מהגן ניתן לראות ארובה בגובה 35 מטר, שהשתייכה למפעל שעיבד שאריות זהב וכסף מסדנאות תכשיטנים. -
מגדל חומת פיליפ אוגוסטוס:
בפינה הדרומית-מזרחית של הגן נמצאת אחת המגדלים של החומה ההיסטורית, שהוקמה במאה ה-12 להגנה על פריז.
-
שעות פתיחה: הגן פתוח מדי יום, כאשר שעות הפתיחה משתנות בהתאם לעונה. מומלץ לבדוק את השעות המדויקות לפני הביקור.
-
כניסה: הכניסה לגן חופשית.
המוזיאון היהודי
מוזיאון האמנות וההיסטוריה של היהדות (Musée d'Art et d'Histoire du Judaïsme) הוא אחד המוזיאונים המובילים בפריז המוקדש לתרבות היהודית, להיסטוריה שלה ולאמנות היהודית.
המוזיאון ממוקם ברובע המארה, ובעל ערך היסטורי ותרבותי רב, שכן הוא משלב בין חפצים עתיקים, יצירות אמנות, תערוכות חינוכיות ומפגשים עם ההיסטוריה היהודית העשירה של העיר ושל העולם.
המיקום וההיסטוריה של המוזיאון
המוזיאון שוכן בבניין מפואר בשם Hôtel de Saint-Aignan, ארמון שנבנה במאה ה-16 ושוחזר בצורה מדויקת ויפה.
הבניין עצמו, שהיה שייך בעבר לאצולה הצרפתית, מציע חווית ביקור מרהיבה בזכות העיצוב הארכיטקטוני הקלאסי והמרהיב שבו. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1998, ומאז הפך לאחד מאתרי המורשת היהודית החשובים ביותר בפריז.
אוסף המוזיאון
המוזיאון מחזיק באוסף עשיר של למעלה מ-12,000 פריטים, הכוללים יצירות אמנות, חפצים דתיים, מסמכים היסטוריים, תערוכות זמניות, וקטעי ארכיאולוגיה. התצוגות במוזיאון מציגות את התרבות היהודית לאורך הדורות, החל מהעת העתיקה ועד לעידן המודרני, עם דגש מיוחד על האמנות היהודית.
בין הפריטים המרשימים ביותר ניתן למצוא:
- כתבי יד עתיקים: ספרי תורה, תפילין, סידורים וכתבי יד תלמודיים.
- תכשיטים ומסכות יהודיות: תכשיטים ששימשו את הקהל היהודי בימיו המוקדמים, כולל תכשיטים מישראל ומאזורי היהודים.
- חפצי פולחן יהודיים: חנוכיות, מנורות שבת, כוסות קידוש ועוד.
- אמנות יהודית מודרנית: פסלים, ציורים ויצירות עכשוויות של אמנים יהודים.
תערוכות ופעילויות
המוזיאון מציע תערוכות קבועות ומתחלפות, שמספקות למבקרים הזדמנות להעמיק בהיסטוריה ובתרבות היהודית.
תערוכות אלו נוגעות בנושאים מגוונים, כמו הגירה יהודית, השפעת היהדות על האמנות הצרפתית, וההיסטוריה של היהודים בפריז ובאירופה.
בנוסף לתערוכות, המוזיאון מקיים סדנאות, הרצאות, ופעילויות חינוכיות למבקרים מכל הגילאים, כולל משפחות וילדים.
יש גם אפשרות לקחת סיורים מודרכים שמתמקדים בנושאים שונים בהיסטוריה ובתרבות היהודית.
חווית ביקור
אם אתם מגיעים לביקור עם קבוצה, כדאי להקדיש לפחות שעתיים לביקור במוזיאון. המוזיאון מציע סיורים מודרכים שיכולים להעשיר את החוויה ולהסביר את המשמעות ההיסטורית של החפצים המוצגים. המוזיאון נמצא באזור המארה, אחד האזורים ההיסטוריים והמרתקים ביותר בפריז, כך שניתן לשלב את הביקור במוזיאון עם סיור בשכונה, בה מצוי גם האזור היהודי של פריז.
כתובת המוזיאון והגעה
הכתובת של המוזיאון היא:
Musée d'Art et d'Histoire du Judaïsme
71 Rue du Temple, 75003 Paris
להגעה למוזיאון, ניתן לקחת את תחנת המטרו הקרובה ביותר – Saint-Paul (קו 1) או Rambuteau (קו 11). אם אתם נמצאים ברחוב רוזייה, מדובר בהליכה קצרה של כ-10 דקות:
- צאו ברחוב רוזייה לכיוון דרום-מערב, עברו את רחוב פרנסואה מירון (Rue François Miron).
- המשיכו ישר עד שתגיעו לרחוב דה טמפל (Rue du Temple), שם תמצאו את הכניסה למוזיאון.
המוזיאון פתוח 6 ימים בשבוע, בשעות 10:00-18:00, סגור בימי שני.
כדאי לבדוק את שעות הפעילות לפני הביקור, ולוודא שאולי מתקיימת תערוכה מיוחדת שיכולה לעניין אתכם.
גן אנה פרנק Jardin Anne Franke
גן המוקדש לאן פרנק, מקום שקט לסיום המסלול.
גן אן פרנק (Jardin Anne Frank) הוא מקום קטן, קסום ומלא השראה ברובע המארה בפריז, שנפתח לציבור בשנת 2007. הגן מוקדש לזכרה של אנה פרנק, הילדה היהודייה ההולנדית שכתבה את יומנה המפורסם במהלך השואה, לפני שנרצחה במחנה הריכוז ברגן-בלזן. הגן משמש לא רק כמקום ירוק ושליו בלב העיר, אלא גם כאנדרטה חיה שמזכירה את סיפורם של מיליוני הקורבנות היהודים של השואה.
הגן ממוקם בכתובת:
10 Rue Beaubourg, 75003 Paris, קרוב למרכז פומפידו ולשוק המארה.
הגן נבנה במקום שבו עמד בעבר מבנה מגורים, ומיועד להוות מקום למחשבה, התבוננות פנימית ושלווה. הוא תוכנן בעיצוב מודרני המשתלב עם טבע עירוני ומחובר לרוח התקופה שבה חיה אנה פרנק.
בגן ניתן למצוא פינות שקטות עם ספסלים, עצים שנשתלו במיוחד כדי לשקף את הזיכרון, וצמחים שמוסיפים צבע ורעננות למקום. עץ ערמונים צעיר, שנלקח כשתיל מעץ הערמונים שמוזכר ביומנה של אנה פרנק, נשתל כאן כעדות חיה לאומץ ולתקווה של אנה.
חוויית הביקור בגן
ביקור בגן אן פרנק הוא חוויה אישית ומרגשת. המרחב קטן יחסית, אך מעוצב בקפידה. הגן מחולק לאזורי ישיבה ושבילים קטנים, ומספק אווירה אינטימית ושקטה בלב פריז ההומה. המקום אידיאלי למי שרוצה לעצור רגע מהמולת העיר ולהרהר על משמעות החיים, הזיכרון וההיסטוריה.
המקום מושך אליו מבקרים רבים, ביניהם גם תלמידים ומשפחות, והוא מתאים לכל גיל. תמצאו כאן לוחות זיכרון ומידע על חייה של אנה פרנק, כך שמדובר גם בנקודה חינוכית וגם במקום רוגע.
מסלול זה יוביל אתכם בין אתרים יהודיים מרגשים, החל ממורשת תרבותית ועד לסיפורים על מאבק הישרדות וזיכרון.
איך להגיע מהמוזיאון היהודי לגן אן פרנק?
המרחק בין המוזיאון היהודי לגן אן פרנק הוא קצר יחסית – כ-550 מטרים, או כ-7 דקות הליכה.
כך תגיעו:
- צאו מהמוזיאון היהודי ברחוב Rue du Temple ופנו ימינה.
- המשיכו לאורך הרחוב עד שתגיעו לצומת עם Rue Rambuteau.
- פנו שמאלה לרחוב Rambuteau והמשיכו כ-300 מטרים.
- פנו ימינה לרחוב Rue Beaubourg, ותוך דקות ספורות תמצאו את גן אן פרנק בכתובת 10 Rue Beaubourg.
מידע שימושי לביקור
- שעות פתיחה: הגן פתוח מדי יום, אך שעות הפעילות משתנות בהתאם לעונות השנה. מומלץ לבדוק באתר הרשמי או לשאול במרכזי המידע המקומיים לפני הביקור.
- כניסה: הגן פתוח לציבור ללא תשלום.
- גישה לנכים: המקום נגיש גם לבעלי מוגבלויות.
- בנוסף: קרבתו למרכז פומפידו מאפשרת שילוב של הביקור עם טיול תרבותי נוסף בסביבה.
עוד גן שווה ביקור וקשור בעמנו הוא הגן על שם אלי ויזל
Square du Temple – Elie Wiesel
גן קסום בלב המארה, עטוף בהיסטוריה יהודית ופריזאית
היסטוריה של המקום
Le Square du Temple, הנמצא ברובע השלישי של פריז, הוא לא רק מקום ירוק ושליו, אלא גם בעל היסטוריה מרתקת שמשלבת תרבות, פוליטיקה ומורשת יהודית. בעבר, האזור היה חלק ממתחם מבצר הטמפלרים שנבנה במאה ה-13.
המבצר שימש כמעוזם של מסדר הטמפלרים המפורסם, וממנו נגזר שמו של הגן ושל האזור כולו.
עם פירוק מסדר הטמפלרים במאה ה-14, האזור עבר גלגולים רבים, עד שלבסוף הפך לגן ציבורי בשנת 1857, בעיצובו של ז'אן-שארל אלפנז, הגנן הראשי של פריז תחת הנהגת הברון אוסמן.
בשנת 2017, הגן קיבל את שמו החדש לכבודו של אלי ויזל, ניצול שואה, סופר ואיש רוח זוכה פרס נובל לשלום, כהכרה במחויבותו לזיכרון השואה ולמאבק בגזענות ואנטישמיות.
מה תראו במקום?
- יופי טבעי: הגן משתרע על שטח של 7,000 מ"ר, ומציע מדשאות מטופחות, שבילים מוצלים, עצים מרשימים, ואגם קטן עם ברווזים.
- הנצחה ליהדות: בתוך הגן תוכלו למצוא שלטים המספרים על חייו ופועלו של אלי ויזל, לצד לוחות הנצחה נוספים לקורבנות מלחמת העולם השנייה.
- ארכיטקטורה מרשימה: הגן מוקף מבנים היסטוריים, בהם בית העירייה של הרובע השלישי בסגנון נאו-רנסנסי, שנמצא בצמוד אליו.
הקשר היהודי וההנצחה
Square du Temple – Elie Wiesel מהווה תזכורת כואבת ומעוררת השראה להיסטוריה היהודית של פריז.
במאה ה-20, רבים מיהודי המארה נעצרו ונשלחו למחנות ההשמדה. בגן ישנן לוחות זיכרון המוקדשים לקורבנות הללו, במיוחד לילדים היהודים שנלקחו מבתיהם.
ההנצחה של אלי ויזל כאן מסמלת את המחויבות של פריז לשמר את הזיכרון וללמוד מהעבר.
איך להגיע?
- מטרו:
- קו 3: תחנת Temple (5 דקות הליכה).
- קו 11: תחנת Arts et Métiers (כ-7 דקות הליכה).
- קו 8: תחנת République (10 דקות הליכה).
- ברגל:
אם אתם באזור המארה, תוכלו להגיע בהליכה נינוחה דרך רחובות היסטוריים כמו Rue de Bretagne.
טיפים לביקור
- זמן הביקור הטוב ביותר: שעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, כשפחות עמוס.
- פיקניק בגן: מקום מושלם לעצור, לנוח ולהתפעל מהשקט בלב העיר.
Square du Temple – Elie Wiesel הוא לא רק פינה של טבע בלב העיר, אלא גם סמל לעמידה האנושית מול זוועות העבר. זהו מקום שמזמין אתכם לחשוב, לזכור ולהוקיר את החיים, כל זאת בתוך מרחב ירוק ושליו שמספר סיפור היסטורי מרתק
טרור ברחוב רוזייה
סיפורו של פיגוע שהרעיד את הלב של פריז
השעה הייתה 13:15 בצהריים, יום קיץ שגרתי בפריז, כשהרחובות השוקקים של הרובע היהודי נראו שלוים מתמיד.
השולחנות במסעדת "ג'ו גולדנברג" התמלאו בסועדים, שחלקם הקפידו על מסורת הכשרות וחלקם פשוט חיפשו ארוחה טובה. איש לא ידע שמה שעתיד לקרות בדקות הקרובות ישאיר צלקת עמוקה בלב השכונה כולה.
שני צוותי מחבלים, חמושים בכוונות קטלניות, התקדמו ברחוב רוזייר.
לפתע, נשמע הפיצוץ הראשון – רימון נזרק לעבר המסעדה, ואחריו יריות שניתזו לכל עבר מרובי סער.
הצרחות קרעו את השקט. עוברים ושבים ניסו להימלט, אך הכדורים שנורו ללא אבחנה פגעו באנשים חפים מפשע.
שלוש דקות – זה כל הזמן שנדרש כדי להפוך את הרחוב הסואן לשדה קרב.
כשפסקו היריות, נותרה זירה מחרידה: שישה הרוגים ו-22 פצועים, רובם סועדים ואנשים שעברו במקרה.
תוך רגעים, זירת המסעדה הפכה למוקד של כאב, דמעות וזעזוע.
החקירה שהסתבכה
המשטרה הצרפתית פעלה במהירות, אך הרמזים היו דלים. עדי ראייה דיברו על המחבלים שנעלמו בתוך ההמון כמו צללים. החקירה הובילה לכיוון ברור: ארגון הטרור הפלסטיני "פתח" של אבו נידאל. אך למרות הכיוונים, החקירה נקלעה למבוי סתום.
שנים חלפו, והזמן לא ריפא את הכאב. אולם, ב-2014, סדק קטן נוצר במעטה השתיקה.
חברים לשעבר בארגון החלו לחשוף פרטים, והחוקרים זיהו חשודים אפשריים.
אחד מהם, "אבו זייד", פלסטיני שקיבל אזרחות נורבגית, הוסגר לצרפת ב-2020.
כיום, בגיל 65, הוא החשוד היחיד בפרשה, אך הוא ממשיך לטעון לחפותו. "אני לא האיש שאתם מחפשים," הוא אמר שוב ושוב בחדרי החקירות, בעוד משפחות הקורבנות נלחמות לחשוף את האמת.
40 שנה אחרי: זיכרון שלא נמחק
הרחוב שקט כיום, אך הזיכרון ממשיך להדהד.
בכל שנה, בתאריך 9 באוגוסט, משפחות הקורבנות, חברים ותושבי האזור מתאספים כדי לזכור.
אזכרה שהיא סמל לנחישות ולתקווה – שאולי יום אחד, הצדק ייעשה, והקורבנות ינוחו בשלום.
האם התעלומה תיפתר? האם יום אחד תתגלה האמת המלאה?
הזמן יגיד, אך הצל של אותו יום קיץ נותר כעדות חיה לכאב שאינו נשכח
לסיכום
האם רוח הפלאצל, הרובע היהודי של פריז, נעלמה בעקבות ההתברגנות המהירה של האזור ורחוב רוזייר בפרט?
במהלך ארבעים השנים האחרונות, חנויות דליקטס ובשר כשר שהיו פזורות ברחובות הקטנים והביניימיים של הרובע, נעלמו אחת אחרי השנייה, מפנות את מקומן לבוטיקים של אופנה ומותגי יוקרה. עם זאת, נותרו מספרחנויות פתוחות – אולי השריד האחרון לאופיו היהודי של האזור?
השינויים החלו בהדרגה בשנות ה-60
ב-1962, אנדרה מלרו, שר התרבות של צרפת, הכריז על רובע המארה כאזור מוגן במטרה למנוע את הריסתו.
מאז החלו לשפץ את בתי המגורים הישנים מהמאה ה-17, שהיו בעבר ביתם של פועלי כפיים, שהיו לרוב יהודים.
נקודת מפנה בשנות ה-70
השיפוץ של Hôtel Salé והפתיחה של מוזיאון פיקאסו בשנות ה-70 היוו ציון דרך חשוב בחידוש הרובע.
כשמטיילים היום ברחובות המארה, קשה להאמין כמה שכבות של היסטוריה חבויות בכל סמטה ובית.
בשנים האחרונות, לצד הסיפור היהודי העתיק והמרגש של הרובע, החלה להתבלט כאן גם קהילה גאה ותוססת, שהכניסה צבע חדש לרחובות ההיסטוריים.
מהגטו היהודי לגטו הוורוד
הקהילה הגאה, החלה בשנות ה-70 וה-80 להתמקם ברובע.
היא שיפצה דירות ישנות והפיחה בהן חיים חדשים. שני ברים גאים נפתחו בחלקו התחתון של רחוב רוזייר, והאזור קיבל לאט-לאט את הכינוי "הגטו הוורוד." זהו מקום שבו החגיגיות, הפתיחות והאסתטיקה יוצרים אווירה ייחודית שמזמינה את כולם ליהנות ממנה.
שורשים עמוקים: הקהילה היהודית במארה
אבל אל תשכחו שהמארה הוא קודם כל לב הקהילה היהודית של פריז, מקום שמלא בזיכרונות ובשורשים היסטוריים.
הקהילה היהודית כאן שומרת על זהותה כבר מאות שנים, עוד מימי הביניים, כאשר יהודים רבים מצאו בפריז מקלט לאחר גירושים שחוו ברחבי אירופה. צרפת הייתה המדינה הראשונה שהעניקה להם זכויות אזרח מלאות, והם יצרו ברובע מרכז תרבותי וחברתי משמעותי.
מיידיש לחיי יום-יום תוססים
רבים מהיהודים הגיעו לפריז דרך תחנת הרכבת גָאר דֶה ל'אֶסְט, והתמקמו במארה - אזור שהיה רחוק מלשדר את הזוהר שיש לו היום. היידיש הייתה השפה ששלטה ברחובות, ובתי כנסת, בתי ספר תלמודיים וחנויות כשרות מילאו את הרובע.
מומלץ לבקר ולגלות בעצמכם
בין אם אתם מחפשים את הטעמים הכשרים הטובים ביותר, חוויות תרבותיות מרתקות, או סתם לטייל ברחובות שמחביאים היסטוריה של מאות שנים – המארה מציע את כל זה והרבה יותר. כל סמטה מספרת סיפור, וכל ביקור הוא חוויה חדשה שמחברת בין עבר, הווה ועתיד.
