שער הניצחון
אתר חובה בפריז
שער הניצחון – סמל עוצמתי של שאפתנות ותהילה
בלב פריז, בין הסימפוניה הקצבית של החיים המודרניים ללחישות ההיסטוריה, ניצב שער הניצחון.
מונומנט זה, שהוא יותר מאבן וכתובות, מגלם את נשמתה של צרפת, ומציע שער לעברה ומגדלור לעתידה.
אז בואו ונראה מה השער מספר לנו.
שער הניצחון, אחד מסמליה הגדולים של פריז ושל ההיסטוריה הצרפתית.
בעוד רגע נתחיל את המסע שלנו סביב השער, נגלה את הפרטים המדהימים ונבין את המשמעות המיוחדת של האתר המפואר הזה.
ממש בין 2 העמודים האימתניים ניצבת האנדרטה לחייל האלמוני,
האנדרטה לחייל האלמוני
לפני שנתחיל את המסע שלנו סביב השער, בואו רגע ונתמקד באנדרטה שנמצאת על הרצפה שבין שני העמודים של השער.
מתחת לקשת המרכזית של שער הניצחון, תמצאו את האנדרטה לחייל האלמוני.
לאחר מלחמת העולם הראשונהמלחמה בה מצאו מותם 1.4 מיליון חיילים צרפתים, התחייבו השלטונות הלאומיים והאגודות להנציח את זכר הקורבות. כתוצאה מכך התפשט הרעיון לחלוק כבוד לנופלים.
האנדרטה הוקמה בשנת 1920 לזכר כל החיילים שמסרו את נפשם במלחמת העולם הראשונה ושמותיהם אינם ידועים.
זהו מקום מעורר יראה שנמצא בלב אחד הצמתים העמוסים ביותר בפריז – ניגוד שמדגיש את החשיבות של זיכרון בתוך המולת היומיום.
הקבר פשוט יחסית – לוח שיש שעליו חרוטות המילים בצרפתית:
"כאן שוכן חייל שנפל למען המולדת (1914–1918)".
הפשטות הזו נועדה לשקף את רעיון השוויון בין החיילים הפשוטים שמסרו את חייהם, ללא הבדל במעמד או זהות.
מי החייל האנונימי שנקבר כאן?
למעשה החייל שנקבר נבחר בטקס מרגש בשנת 1920.
שבע גופות של חיילים אלמונים נאספו משדות הקרב הגדולים של צרפת.
חייל בשם אוגוסט ת'ינז, שהיה צעיר יתום מלחמה, התבקש לבחור את הארון מתוך השבעה.
הוא הניח פרח על אחד הארונות, וזה היה הארון שנקבר מתחת לשער הניצחון.
אחת המסורות היפות היא טקס דלקת הלהבה מדי ערב בשעה 18:30.
(עליה אפרט בהמשך) כל ערב, ללא יוצא מן הכלל, ותיקי מלחמה או בני משפחותיהם מגיעים להדליק מחדש את הלהבה.
הטקס נערך אפילו בתקופת הכיבוש הגרמני, מה שהפך אותו לסמל להתנגדות ולזיכרון עמיד.
סמל מתמשך לכך שהזיכרון לעולם לא כבה, אפילו שנים רבות אחרי שהמלחמות נגמרו.
הלהבה הנצחית שמעל הקבר דולקת מאז ה-11 בנובמבר 1923, ולמעט מקרים נדירים ביותר, לא כבתה אפילו לרגע.
היה זה במהלך טקס חגיגי בשנת 1923, שר ההגנה הצרפתי לשעבר, אנדרה מגדינו, הדליק לראשונה את הלהבה הנצחית.
באותו רגע, הלהבה הפכה לסמל לאחדות, אפילו בין מדינות שהיו יריבות במלחמה.
היום, מנהיגים מכל העולם מגיעים לחלוק כבוד כאן – סימן לכך שהזיכרון והשלום חוצים גבולות.
(מנהיגים כמו וינסטון צ'רצ'יל, נלסון מנדלה ואחרים הניחו זרים כאן כסמל לכבוד משותף לזכר החיילים שנפלו במלחמות).
פרט מעניין: פריז הייתה העיר הראשונה בעולם שהקדישה להבה נצחית שכזו, והרעיון אומץ מאוחר יותר באנדרטאות רבות נוספות ברחבי העולם.
עוד סיפור קטן: כוכבת הקולנוע האמריקאית קלאודט קולבר, שביקרה בפריז לאחר מלחמת העולם השנייה, הניחה זר פרחים על קבר החייל האלמוני. באופן בלתי צפוי, הדבר עורר סערה קטנה, היא הגיעה בחלוק צבאי מעוצב אישית, שגרם לאנשים לחשוב שמדובר בטקס רשמי.
אגב פרט מעניין- בשנת 1961, נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי ואשתו ג'קלין ביקרו בפריז.
ג'קלין הוקסמה כל כך מהאנדרטה והלהבה הנצחית, עד שביקשה להדליק אחת דומה על קברו של בעלה, לאחר ההתנקשות בו. אם תבקרו בקבר קנדי בארלינגטון, תוכלו לראות שם להבה נצחית – מחווה ישירה למה שחוותה כאן.
על אף שהאנדרטה היא סמל אוניברסלי של כבוד וזיכרון, היו מקרים שבהם הקבר שימש כסמל במחאות.
למשל, במהלך הפגנות הסטודנטים של 1968 בצרפת, קבוצה של מפגינים נחשדה בניסיון לכבות את הלהבה, אך אחרים בקהל התערבו כדי למנוע פגיעה בסמל הלאומי.
לעוד מידע וסיפורים על קבר החייל האלמוני לחצו כאן
השלטים המנחושת שאתם רואים על הרצפה ליד קבר החייל האלמוני בשער הניצחון הם כיתובים שמציינים את תקופות הזמן שבהן חיילים צרפתיים נפלו במלחמות או בתקופות משמעותיות עבור המדינה.
לדוגמא השלט שעליו הכיתוב כמו "1952-1962" מתייחס לחיילים שנהרגו במלחמה בתוניס אלג'יר ומרוקו.
תבליטים בשער הניצחון בפריז
החזית המזרחית (פונה לעבר שדרת השאנז אליזה)
כעת, כשאנחנו עומדים מול שער הניצחון, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לעמוד הימני, שם נמצא אחד מהתבליטים המפורסמים ביותר בשער.
תבליט "עזיבת המתנדבים של 1792" 
כאן, על העמוד הימני של שער הניצחון, תמצאו תיאור דרמטי של חירות, אומץ ונחישות. דמויות מגולפות באבן, מלאות חיים ורגש, מספרות סיפור של דור שלם שיצא לקרב למען ערכים ואידיאלים נעלים.
כשאנחנו עומדים מול התבליט האייקוני הזה, "עזיבת המתנדבים 1792" (Le Départ des Volontaires), נזכור שאנחנו מתבוננים לא רק ביצירת אמנות, אלא בחלון לתוך רוח התקופה של המהפכה הצרפתית.
פסל זה, שיצר פרנסואה רוד בין 1833 ל-1836, הוא סמל של הקריאה להגנה על מולדת, והוא מלא במשמעות.
הפסל אינו רק אמנות – הוא הזמנה לחקור את ההיסטוריה של המהפכה הצרפתית דרך עיניים רגשיות ואלגוריות.
הוא מספר סיפור של גיוס המוני ב-1792, כאשר כמעט 200,000 מתנדבים יצאו להגן על מהפכתם הצעירה מול כוחות זרים. אבל יותר מכך, הוא מזכיר לנו את עוצמת ההתלהבות העממית, את הנכונות להקריב הכול למען רעיונות גדולים.
הביטו למעלה, בראש התבליט. שם ניצבת גברת החירות, דמות נשית מכונפת, זועקת קריאה עזה לשמירה על צרפת מפני האויבים המאיימים לפלוש. היא אינה לבושה בלבוש מהפכני תקופתי – זהו בחירה מכוונת של האמן, שמעדיף להעניק לדמות מראה אוניברסלי. החרב שהיא מניפה אינה רק נשק – היא סמל להגנה על עקרונות החירות והצדק.
דמיינו את קולה מהדהד, מעורר את העם, כמו קול בלתי נשמע שעבר דורות.
מתחתיה, הסצנה ממשיכה: לוחם מזוקן, חגור שריון, מושך צעיר עירום בידו – הוא מייצג את הכוח המניע של קרב.
העירום של הצעיר מסמל תמימות וחשיפה מוחלטת למען המאבק, בעוד שהשריון של הלוחם מגלם את ההקרבה והניסיון. הביטו בפעולתו של הלוחם – הוא מנופף בקסדתו באוויר, כקריאה לחיילים האחרים להצטרף למאבק.
מאחוריהם, דמות של איש זקן, גם הוא מזוקן, נראית כיועץ או כמצפון – אולי מנסה להזהיר, אולי להדריך.
אך הלוחם המזוקן ממוקד במשימתו ולא עוצר להקשיב.
הפסל בחר לנתק את הדמויות מההקשר ההיסטורי הישיר שלהן ולשוות להן אופי על-זמני.
הוא לא השתמש בתלבושות או נשקים אותנטיים של תקופת המהפכה, אלא בחר להעצים את התחושה שהמאבק הזה אינו רק של צרפת – הוא סיפור של כל עם, בכל זמן, שמגן על עקרונותיו
ועכשיו, כשתסיימו להתפעל מהתבליט המפורסם "La Marseillaise", תרימו את העיניים קצת יותר למעלה.
תראו את התבליט המרובע שמעליו "מותו של הגנרל מרסו ב-20 בספטמבר 1796"
תבליט זה, מאת פיליפ ז'וזף אנרי למר, נמצא מעל התבליט של "עזיבת המתנדבים".
אחת מהיצירות המרגשות ביותר שעל שער הניצחון בפריז – תבליט "מותו של הגנרל מרסו ב-20 בספטמבר 1796"
תבליט שהפסל פיליפ ז'וזף אנרי למר יצר כהוקרה לגיבור הצבאי מרסו.
בואו נעמוד מולו ונצפה יחד בדמויות שמספרות סיפור מלא גאווה, הקרבה ועוז.
"מותו של הגנרל מרסו ב-20 בספטמבר 1796"
כאמור התבליט מתאר את הלווייתו של הגנרל הצרפתי פרנסואה סוורן מרסו, שמת ב-20 בספטמבר 1796.
במרכז התבליט נמצא הגנרל מרסו עצמו. הוא מוצג שוכב לאחר שנפגע במהלך קרב, מותו נגרם כתוצאה מפציעותיו.
מרסו היה גיבור צבאי שנלחם במלחמות המהפכה הצרפתית, ושם את חייו על כף המאזניים למען הצרפתים.
מותו היה טרגי, אך הוא הפך לדמות מופת ולהשראה לאומה הצרפתית כולה.
מסביב לגנרל מרסו עומדים חייליו ומלוויו, דמויות המתכופפות אליו ומבטאות את הכבוד וההערצה לגיבור שנפל.
תביטו על פניהם – ניתן לראות את העצב והכאב בעיניהם, אך גם את התחושת השליחות הגדולה שהניעה אותם להילחם תחת פיקודו. הם לא רק חיילים, אלא גם חברים שנלחמו יחד לצידו.
כמה מילים שתדעו במי מדובר.
-גנרל פרנסואה סוורן מרסו נהרג בקרב Battle of the Boudig, שהתנהל ב-20 בספטמבר 1796
-מרסו היה גנרל מוערך מאוד בצבא הצרפתי במהלך המהפכה הצרפתית.
הוא שימש מפקד במערכות רבות, מותו היה אבידה קשה לצבא הצרפתי.
- במהלך הקרב, מרסו נפגע מקת של רובה והפציעה הובילה למותו.
מותו היה מפתיע עבור רבים משום שהוא היה נחשב לאדם בריא ולוחם מנוסה.
-מותו של מרסו עורר המון תגובות בציבור הצרפתי, והיה זה אחד מהאירועים שהובילו להנצחתו של הגנרל באמנות, כמו בתבליט שבשער הניצחון בפריז.
הנשים מעל הקשת
ועכשיו, אם תסתכלו ממש למעלה מעל הקשת של שער הניצחון, תוכלו לראות את התבליטים המרהיבים של הנשים עם כלי נשיפה. תבליטים אלה של שתי הנשים עם כלי נשיפה. (התבליטים של הנשים עם החצוצרות בשער הניצחון נוצרו על ידי הפסל לואי-ארתור רודן (Louis-Étienne Rude)
הנשים הממוקמות מעל הקשת של שער הניצחון, בצד שמול שדרות השאנז-אליזה, אוחזות בחצוצרות.
הן מייצגות את הכרזת הקרב ואת עידוד הלאומיות.
החצוצרות שהן מחזיקות משמשות להכריז על תחילתו של הקרב ולהעיר את הלוחמים. בהקשר של הגנה על המולדת הצרפתית.
תבליט ניצחון 1810 "Le Triomphe de 1810" 
עכשיו, כשאתם עומדים מול העמוד השמאלי של שער הניצחון, אני מזמין אתכם לשים לב לתבליט
המרשים "Le Triomphe de 1810", שכולל דמויות עם סיפור מרתק מאחוריהן.
כשרבים מביטים על פסל "הנצחון של נפוליאון" שייצר ז'אן-פייר קורטו, הם נתקלים ביצירת אמנות שמרמזת על אחד מההישגים המשמעותיים ביותר של נפוליאון בונפרטה:
התפשטות האימפריה בשיאה.
הפסל מציין את שנת 1810, שנה שבה האימפריה הנפוליאונית הגיעה לשיאים חדשים לא רק בזכות ניצחונות צבאיים על שדות הקרב, אלא גם דרך החתונה האסטרטגית של נפוליאון עם מרי-לואיז האוסטרית, שמאחוריה התחייבות להבטיח את שליטתו הגורלית לאורך דורות.
הדמות המרכזית, כמובן, היא נפוליאון, ולמרות הבגדים העתיקים שהוא לובש שריון עתיק וחרב בידו – התמונה שהוא מסמל כאן היא יותר מסמל של גיבור צבאי: הוא ניצב כמנצח, מוכתר על ידי אלת הניצחון, דמות שמתוארת כמבשרת את גבורתו.
ברקע הימני, אתם יכולים לראות גבר כנוע עם ידיים קשורות, כשהוא מציג את האסיר שנפוליאון לקח כשבוי, מציין את שליטתו המוחלטת.
בצד השמאלי של הפסל, אלגוריית העיר כורעת גם היא ברך לפני המנצח, כשלנפוליאון יש יד מושטת כהגנה.
לא רחוק ממנה, המוזה של ההיסטוריה חורגת מתוך הדימויים המלכותיים, עם לוח שיש עליו חקוקות שמנציחות את הנצחונות של הקיסר.
במרכז הסצנה, מעל כולם, נמצא רנומה המעופפת –Winged Renommée היא דמות אלגורית שמופיעה בתיאורים אמנותיים שונים, במיוחד באמנות המתקיימת בתקופות שבהן נצחונות צבאיים והישגים היסטוריים נחשבו לכבוד הגדול ביותר. בגרסה של הפסל "הנצחון של נפוליאון" על שער הניצחון בפריז, דמות זו מייצגת את התהילה או ההכרה הציבורית.
הדמות, שמנופפת בחצוצרה ומחזיקה דגל, מסמלת את הרעיון של תהילת הניצחון ששופע לכל עבר – במיוחד על רקע העץ הדקל שמסמל את מסעותיו המפורסמים של נפוליאון, במיוחד את המערכה במצרים.
רנומה המעופפת –Winged Renommée עצמה היא דמות מעופפת עם כנפיים, דבר שממחיש את העל-זמניות של תהילה וההכרה שמופיעה לאחר הישגים גדולים, כמו אלו של נפוליאון.
היא איננה רק דמות פיזית, אלא סמל המייצג את התהילה האמיתית, את המורשת של גיבורי מלחמה שזוכים להערכה על המהלכים ההיסטוריים שהם חצבו.
תבליט הקרב באבו-קיר
מעל התבליט של ניצחון Le Triomphe de 1810 תוכלו לראות את התבליט שנקרא
"La bataille d'Aboukir le 25 juillet 1799" (הקרב באבו כיר ב-25 ביולי 1799) מאת הפסל Seurre aîné.
תבליט זה מתאר את הקרב המפורסם של נפוליאון בונפרטה מול הצבא הבריטי במצרים.
קרב אבוקיר (La bataille d'Aboukir), שהתרחש ב-25 ביולי 1799, היה קרב חשוב במהלך מסע המלחמה של נפוליאון במצרים, במסגרת מלחמות המהפכה הצרפתית. הקרב התרחש בסמוך לעיר אבוקיר, הנמצאת בצפון מצרים, לחופי הים התיכון, לא רחוק מאלכסנדריה.
הקרב התרחש במהלך מסע המלחמה של נפוליאון במצרים, בו השיג את ניצחונו הגדול על הצי הבריטי, וסימן את הצלחת הצבא הצרפתי.
הדמות הרכובה על הסוס מייצגת את הגנרל הצרפתי פולין-ז'אן-בפטיסט ונדום (Pauline-Jean-Baptiste Vandamme). ונדומ היה מפקד בכיר בצבא הצרפתי תחת נפוליאון בונפרטה, והוא שיחק תפקיד חשוב במהלך הקרב באבו כיר.
הדמות של ונדום בתבליט, רכוב על סוס, מציינת את ההנהגה הצבאית והמרץ של מפקדי הצבא הצרפתי במהלך הקרב. הופעתו רכוב על סוס מסמלת את גבורתו ואת חלקו החשוב בניצחון הצרפתי.
הדמויות שניצבות מאחורי הגנרל הצרפתי פולין-ז'אן-בפטיסט ונדום (Pauline-Jean-Baptiste Vandamme) מייצגות חיילים צרפתיים מיחידות שונות, השייכות לצבא נפוליאון שהשתתף בקרב באבו כיר.
הדמויות שמימין עם התרבושים על ראשן מייצגות חיילים מצריים, חלקם מקומי וחלקם מצבא האימפריה העות'מאנית.
(הקרב כאמור התרחש במצרים, והוא היה חלק ממסע המערכה של נפוליאון נגד הבריטים והעות'מנים במצרים ובסוריה. במהלך הקרב, צבא נפוליאון, שהיה תחת פיקודו, נתקל בצי עות'מני שנשלח לסייע לבריטים.
העות'מנים, שהיו בעלי ברית של הבריטים, נלחמו בקרב אבוקיר נגד צבא נפוליאון, אך לא הצליחו להתמודד עם היכולות הצבאיות של הצרפתים. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של הצבא הצרפתי, כאשר הצי העות'מני הושמד כמעט לחלוטין).
ולכן ניתן להבין את המבטים הכנועים של הדמויות בתבליט.
תבליטים בשער הניצחון בפריז
החזית הצפונית (פונה לעבר שדרת וואגרם)
וכעת נפנה ימינה, לכיוון הצד שפונה אל החזית הצפונית (North Facade) – Aפונה לעבר שדרת וגרם (Avenue de Wagram) והרובע ה-17.שם, למעלה, תוכלו לראות תבליט מרובע מרהיב.
תבליט קרב אוסטרליץ
שימו לב, קוראים יקרים, אנחנו נמצאים מול התבליט המרהיב הזה, שנמצא בצד של שער הניצחון שפונה אל רחוב Wagram. כאן אנחנו רואים את התבליט שנקרא "La bataille d'Austerlitz le 2 décembre 1805", או בשמו הפופולרי, קרב אוסטרליץ – אחד הקרבות החשובים ביותר במלחמות נפוליאון.
במרכז התבליט, אתם יכולים לראות את נפוליאון בונפרטה, הדמות המרכזית שמופיעה בגדול.
שימו לב לאיך הוא מוצג – זקוף ויציב, עם הבעה רצינית ומלאה בעוז. זו אינה רק דמות של קיסר, אלא סמל של גאווה ושל עוז רוח. הפסל בחר להציג אותו כמנהיג שהוביל את הצבא הצרפתי לניצחון גורלי על האוסטרים והרוסים.
הפסל לא מתמקד רק בנפוליאון – תסתכלו סביבו, ותראו את החיילים הצרפתיים, כשהם נלחמים בעוז.
יש כאן דמויות של קצינים וחיילים במאבק מלא אנרגיה – כל דמות משדרת דרמה, מתח והקרבה.
לאורך התבליט תוכלו להבחין גם בפרטים קטנים, כמו הסוסים המפוסלים בתנועה, מה שמוסיף לדינמיות של הסצנה.
כל פרט ופרט כאן מייצג את הקרב המורכב, את האסטרטגיה המבריקה של נפוליאון ואת הניצחון הצרפתי המהדהד.
הסצנה הזו מציינת את ההישג הצבאי הגדול של נפוליאון, ואת ניצחונו הקריטי במלחמת של 1805, שאיתה הוא ביסס את מעמדו כאחד ממנהיגי הצבא הגדולים ביותר בהיסטוריה.
בתוך התבליט תראו את השלט "Gechter 1836" הכוונה בתבליט היא לשם הפסל, התבליט הושלם בשנת 1836, כלומר זו השנה שבה הושלמה העבודה.
קרב אוסטרליץ ומזג האוויר
עובדה מרתקת על קרב אוסטרליץ היא שאחד הדברים שסייע להביא את הניצחון האדיר לצבא הצרפתי, היה באמצעות מניפולציה מבריקה של מזג האוויר מצד נפוליאון!
ביום הקרב, נפוליאון ביקש מחייליו שיבצעו מנוסה מתוכננת.
החיילים שיחקו את תפקיד הנסוגים ושידרו כאילו הם בורחים, כדי למשוך את הצבאות האוסטריים והרוסים לתוך מארב מתוכנן להפליא.
נפוליאון ידע מראש שהשדה יירטב בגלל הגשמים, ולכן הוא חיכה עד שהאדמה תהפוך לבוצית מאוד, מה שהפך את התנועה של הצבאות היריבים לאיטית מאוד.
התוצאה? החיילים והסוסים הרוסים נתקעו בבוץ, מה שהקל על הצבא הצרפתי להכות אותם במתקפה קריטית.
בזכות גאונותו הצבאית והמניפולציה של השדה, נפוליאון הצליח להביס כוחות הרבה יותר גדולים ממנו, מה שהפך את הקרב לאחד מהנצחונות האסטרטגיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית!
עכשיו, בואו נפנה הלאה לצד האחורי של שער הניצחון, לכיוון שדרת גרנד ארמה.
כשאתם עומדים כאן עם הגב לשדרה, מולכם התבליט שנמצא מצד שמאל נקרא La Paix.
תבליט השלום La Paix
שימו לב עכשיו לעיצוב המיוחד שבפסל על הקשת של Arc de Triomphe. זהו התבליט La Paix de 1815 - "השלום של 1815", עבודה מרהיבה של הפסל אנטואן אטקס.
בואו נעמוד רגע ונביט בפסל "השלום של 1815", יצירה מרשימה נוספת של הפסל אנטואן אטקס.
הפסל הזה מציין את השלב החדש בהיסטוריה של צרפת, לאחר תקופת המלחמות והמהפכה. זו תמצית של שקט ושלווה אחרי שנים רבות של קרב, אלימות וערפל מלחמתי.
הפסל מציג את סיום מלחמת נפוליאון וחתימתו של הסכם פריז ב-1815, שנפוליאון לא הצליח למנוע אותו, למרות ניסיונו להחזיר את שלטונו במהלך מאורעות מאה הימים. מה שנראה כאן הוא תמונה של שלום ושל התחדשות אחרי העימותים.
במרכז הפסל, הדמות של החייל, החזיר את חרבו לנרתיקו, סימן ברור לכך שהמלחמה הסתיימה.
שימו לב אל פרטי התמונה: החרב שמוחזרת למקומה, משדרת את הרוגע והסיום.
אבל העניין לא נגמר שם.
במבט ימינה, תראו איכר כורע בברך בודק את להב המחרשה שלו – זהו סמל לחקלאות שהולכת ומשגשגת בשלווה.
מאחור חקלאי אחר משתלט על השור – דמות שמסמלת את העבודה בשדה,של החקלאים והפועלים שבונים מחדש את התשתיות של החברה. השור, שמיושר על ידי הפועל, מסמל את הכוח הפיזי והיכולת לעבוד יחד לשם יצירה ובנייה מחודשת. כאן, הפועל הוא לא רק עובד, אלא סמל של הרמוניה בין האדם לטבע.
על פי המסר שהפסל מעביר, עכשיו העם יכול לשוב לעבוד את אדמתו, ולסיים את תהליכי השיקום.
לצידם, עומדת אם וילד שמייצגות את המשפחה, את ההמשכיות ואת חינוך הדור הבא.
שימו לב איך היא מביטה לילד, המבט שלה מלא ברוגע ובתקווה, אחרי תקופה קשה של מלחמות.
הילד הצעיר מרותק בקריאה – הוא כאן לא רק לומד, אלא מבשר את תחילתו של עידן חדש שבו החינוך ישגשג שוב.
שני סמלים אלה, של אמהות וילדים, הם לא רק תיאור של המשפחה הצרפתית, אלא גם הזמנה לשוב לתוך החיים השגרתיים של צמיחה ופריחה.
והכותרת לכל התמונה הזו היא מינרבה, אלת הניצחון, שהפעם לא נושאת חרב מלחמה, אלא חפץ של יצירה.
היא ראשונה מכל הדמויות ומעוררת השראה—לגבור על אויבים, ובמובן הרחב יותר, לחדש את הדרך להצלחה ושגשוג בכל תחום: במדע, באומניות, ובחברה כולה.
הפסל לא רק מציין את תום המלחמות, אלא גם מבקש להזכיר את הערכים שהיו חשובים לצרפתים לאחר כל ההתמודדות הזו: חקלאות, משפחה, חינוך, ולבסוף—הקול של השאיפה לשלום ולהחזרת השקט לצרפת.
התבליט מייצג את השקט החדש שחל בשעה שהשלום שב והאומה מתחילה להיבנות מחדש.
כל האלמנטים – האמא והילד, הילד שקורא, האיכר והפועל –
כולם מעידים על חיים חדשים שצומחים מתוך תקופת שלום, עם חקלאות, משפחות וחינוך.
תבליט כיבוש אלכסנדריה, 3 ביולי 1798
La prise d'Alexandrie, 3 juillet 1798
ומעל תבליט מרהיב שנעשה על ידי הפסל ז'אן-אטיין שאפונייר, המייצג את כיבוש אלכסנדריה ב-3 ביולי 1798 על ידי נפוליאון. בואו נסתכל היטב על הדמויות שמרכיבות את התבליט הזה, כל אחת עם משמעות היסטורית וסמלית משלה.
דמות נפוליאון – המנהיג המנצח: אם תתבוננו היטב, תראו במרכז את דמותו של נפוליאון מלווה את הקרב.
הוא מוצג כאלוף הגדול של התקופה, עם תלבושות צבאיות שמסמלות את כיבושיו המפורסמים. דמות זו מייצגת את השליטה במצרים.
הדמות של האזרח המצרי האוחז בפיגיון: בצדדים, ניתן לראות דמויות אזרחיות מצריות, שבסיטואציות שונות מייצגות את ההשפעה של הכיבוש הצרפתי. חלקם מופתעים, מבולבלים או אפילו מפוחדים – הם מבטאים את הסבל של האזרחים המקומיים, אשר מצאו את עצמם תחת שלטון זר ומלחמה. דמויות אלו ממחישות את המאבק הפוליטי והחברתי שהתרחש באותה תקופה.
בתבליט "La prise d'Alexandrie, 3 juillet 1798", הדמות של האדם המרים פיגיון מציינת ככל הנראה דמות של לוחם מצרי או מקומי במצרים, אשר משתתף במאבק במלחמה. הדמות הזו עשויה לייצג את ההתנגדות של המקומיים לכיבוש הצרפתי של אלכסנדריה. הפיגיון שנראה שהוא מרים יכול להיות סמל של התנגדות פעילה או כעס כלפי התוקפים.
בתבליט הדמויות מימין שנראות כמקומיות כנועות מציינות את הכניעה של הכוחות המקומיים או האזרחים המצריים בפני הכיבוש הצרפתי. דמויות אלו עשויות להמחיש את הרגע בו העם המקומי, שהיה פעם עצמאיים או במאבק, נכנע לכוחות הצבא הצרפתי. הכניעה מוצגת דרך הדימוי של דמויות מזרחיות, לעיתים כנועות או חסרות אונים, שמתחייבות להסכים לכיבוש הצרפתי או להשפעתו.
בתבליט ישנן משמאל דמויות של חיילים צרפתיים המופיעות בקרב, ומהן ניתן להבין את חלקם של הצבא הצרפתי במאבק לכיבוש העיר אלכסנדריה.
דמויות אלו מציינות את החיילים הצרפתיים שכבשו את העיר מידי הצבא הבריטי והכוחות המקומיים.
החיילים הצרפתיים, שלובשים את המדים הצבאיים המוכרים מהתקופה, מוצגים כפעילים ונחושים בקרב, כשהם מבצעים פעולות התקפה או הגנה.
את המראה שלהם התכוון הפסל להראות כדימוי של כוח ועוז, כשהם מייצגים את מאמצי הכיבוש של נפוליאון ברחבי המזרח התיכון ובחלקים אחרים של העולם.
החזית המערבית (פונה לעבר לה דפנס)
כעת, נפנה לעמוד הימני (כשאנו בגבנו לאזור לה דפנס).
תבליט ההתנגדות של La Résistance de 1814
אנו עומדים מול התבליט "ההתנגדות של 1814" בשער הניצחון בפריז.
פסל זה מציין את אחת התקופות הקריטיות ביותר בהיסטוריה הצרפתית – ההתנגדות למתקפה החיצונית ב-1814, כאשר צבאות רוסיה והאוסטרים פלשו לצרפת והגיעו עד פריז.
הפסל, שיצר אנטואן אטקס, מתאר את רוח ההתנגדות הלאומית, כאשר עמו של נפוליאון נאבק לשמור על שלמות המולדת מפני פלישה זרה. אך יותר מכך, מדובר בסמל של אחדות:
באותו רגע קריטי, כל המחלוקות הפנימיות של צרפת נעלמות, והעם מתאגד תחת רעיון אחד – להגן על המדינה בכל מחיר.
תשימו לב לדמות של לוחם עירום, המוכנה לצאת לקרב על אדמתה של צרפת.
הוא אוחז בחרב בידו הימנית, כשלצידו עומדים אנשים שמנסים להחזיר אותו.
הזקן, המייצג את הדאגה, מנסה להניא אותו מהליכתו, ואילו אשתו עם הילד בידיה, לא מצליחה לשנות את החלטתו.
הפסל לא מפסיק לדבר על הקורבן האישי – הלוחם המקריב את עתידו למען מולדתו, כשהוא מתמודד מול אויבים חסרי רחמים.
בצד שמאל של הפסל, תמצאו את הדמות המסמלת את הקרבן של הפטריוט:
רוכב עם זקן שנופל מהסוס, כמו מוכה ברעם, כאילו נשלח ישירות לקרב להילחם עד המוות.
למרות שהתמונה נראית קודרת,פסלה של הגנייה של העתיד (Génie de l'Avenir) עולה מעל הכל, עם כנפיים פרושות ועין בוערת, כאילו מצווה על הלוחם להילחם, להקריב את עצמו למען עתיד טוב יותר.
הפסל הזה לא רק מספר סיפור של הקרבה, אלא גם מתאר את ההתגייסות הלאומית של צרפת ברגעים קשים.
ההתלהבות של הדמויות, הקרבה שלהם לחיים, וההדגשה של המצווה העתידית – כל אלו מדגישים את ההיסטוריה של המלחמה אך גם את המורשת של הגיבור הלאומי, שמזכיר לנו שהקרב על המדינה הוא לא רק של צבא – אלא של העם כולו.
אגב, סיפור מעניין שקשור לפסל זה הוא שהדמות העירומה של הלוחם, שהייתה בהתחלה הרבה יותר גלויה וחשופה, הוסרה והוסתרה מעט עם השנים, מה שמעיד על השפעת המוסדות הדתיים על פרשנויות ציבוריות לפסלים כאלו בזמנים שונים.
מעל התבליט ישנו תבליט מלבני זהו
תבליט מעבר גשר ארקול, 15 בנובמבר 1796
התבליט "Le passage du pont d'Arcole" בשער הניצחון בפריז הוא יצירה היסטורית דרמטית, שמציגה את אחד הרגעים האיקוניים במערכה האיטלקית של נפוליאון.
הקרב התרחש ב-15 בנובמבר 1796 בגשר ארקול, שבו הוביל נפוליאון את צבאו לניצחון כנגד הצבא האוסטרי.
התבליט הנקרא "מעבר גשר ארקול" על שער הניצחון בפריז הוא יצירה אמנותית בולטת, שפוסלה על ידי ז'אן-ז'אק פושר. התבליט מתאר פרק הרואי במלחמות הנפוליאוניות, ובפרט במהלך מסע המלחמה באיטליה בשנת 1796.
נתחיל בהסבר על הדמויות המרכזיות:
נפוליאון בונפרטה כדמות מרכזית:
שימו לב לדמותו של נפוליאון במרכז. הוא מתואר כאן כשהוא מוביל את חייליו באומץ רב לקרב. ניתן לראות אותו בתנוחה דינמית – לעיתים מחזיק דגל בידו, ולעיתים פשוט מורה את הדרך קדימה.
התיאור הזה נועד להדגיש את התעוזה והמנהיגות הבלתי מתפשרת של נפוליאון.
גשר ארקול:
עכשיו, הביטו ברקע. מה שאתם רואים כאן הוא גשר סמלי – גשר ארקול.
הקרב שהתרחש כאן היה אחד המכריעים במסע המלחמה באיטליה, שבו נפוליאון הראה את כישורי האסטרטגיה והאומץ שלו. הגשר בתבליט מדגיש את הניצחון ואת ההישג הצבאי המרשים של הצבא הצרפתי.
חיילים בפעולה:
שימו לב גם לדמויות שמקיפות את נפוליאון – החיילים.
הם מתוארים בתנועה, באקט הרואי. אפשר ממש להרגיש את הנחישות שלהם כשהם עוקבים אחרי מפקדם.
החזית הדרומית (פונה לעבר שדרת קלבר)
ועכשיו אנחנו נפנה לחלק האחרון של שער הניצחון, לכיוון הצד שפונה אל רחוב Av. Kléber.
שם, למעלה, תוכלו לראות את הדמויות האלגוריות המהודרות הממוקמות בצידי הקשת.
מדובר בשני דימויים שמייצגים שני חילות קרב חשובים בצבא הצרפתי חיל הפרשים, וחיל הארטילריה.
ההחלטה להציג את שני החילות הללו, פרשים וארטילריה, נובעת מחשיבותם הקריטית בשדה הקרב. בעידן נפוליאון, כשכוח הצבא היה תלוי בניידות וביכולת להפעיל כוח אש בצורה יעילה, שני החילות הללו היו בעלי תפקיד מרכזי בהשגת ניצחונות חשובים.
מעל ישנו תבליט מרובע מרהיב.
תבליט זה נקרא La bataille de Jemmappes, 6 November 1792.
תבליט הקרב של ג'מאפס
La bataille de Jemmappes 1792
בזמן שאתם עומדים מול שער הניצחון בפריז, חשוב להבין את משמעות התבליט המרהיב שמציג את קרב ג'מאפס, אחד הקרבות המפורסמים של המהפכה הצרפתית.
קרב זה התרחש ב-6 בנובמבר 1792 באזור ג'מאפס, היום בבלגיה, בו ניצחו הצבא הצרפתי תחת פיקודו של הגנרל שארל-פרנסואה דומוריז, את האימפריה האוסטרית לבין הרפובליקה הצרפתית. הקרב היה אחד מרגעי השיא במלחמת המהפכה הצרפתית.
הצבא הצרפתי, שהיה מורכב מ-40,000 מתנדבים תחת פיקודו של הגנרל דומוריה, השיג ניצחון חשוב, בעיקר בזכות היתרון המספרי שהיה לו, מול הצבא האוסטרי תחת פיקודו של הדוכס אלברט מ סקסה-טשן. בעקבות הקרב, האוסטרים נאלצו לסגת ולפנות את השטח מהחזקתם. הנצחון בג'מאפס הוביל לשליטת צרפת על ארצות השפלה האוסטריות, אם כי לאחר מכן עברו ארצות אלו לשליטת הקיסר האוסטרי בקרב נירווינדן, שנערך ב-18 במרץ 1793.
בתבליט הגנרל שארל-פרנסואה דומוריז, מוצג כשהוא מעודד את חייליו ומרומם את רוחם בקרב.
התמונה משדרת את כוח המנהיגות והכישורים המיוחדים של דומוריז, שהיו חיוניים לניצחון.
בנוסף, בתבליט תראו קצין אוסטרי בכיר שנשבה, ידו נתונה בתמיכה לאחר שנפצע, ומאחוריו נראית סצנה של בלבול ונסיגה של כוחות האויב. התמונה הזו מסמלת את תבוסת הצבא האוסטרי ואת היתרון הטקטי של הצרפתים.
הפריז העליון
עכשיו, הביטו למעלה אל הפריז המרשים המקיף את שער הניצחון.
אורכו כ-137 מטרים, והוא מעוטר בדמויות בגובה של כ-2 מטרים, המתארות את יציאת הצבאות הצרפתיים למלחמה עם דמויות צבאיות שהולכות לקרב על מזבח המולדת.
ואת שיבתם- חיילים צרפתים שחוזרים לצרפת לאחר הניצחון ומביאים איתם שלל מלחמה.
כאשר אתם עומדים עם הגב בחזית שפונה לכיוון הלה דפנס, הביטו על התבליטים ותוכלו לראות מימין חיילים צרפתים שחוזרים לצרפת לאחר הניצחון מביאים איתם שלל מלחמה.
מימין, הצבא החוזר מאיטליה, מביא את פסל טיבר מרומא.
במהלך כיבוש איטליה על ידי הצבא הצרפתי תחת פיקודו של נפוליאון, חיילים צרפתיים לקחו שלל, כולל יצירות אמנות חשובות, והובילו אותן לפריז. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפסל של טיבר (Tiber), שהיה חלק מקבוצת פסלים ממפעלי אמנות רומאיים, שהיו חלק מהמוזיאון של קיסר אוגוסטוס.
הפסל של טיבר היה אחד מעבודות אמנות רבות שהוסרו או נלקחו מאיטליה תחת השלטון הצרפתי.
לאחר ניצחון נפוליאון באיטליה, רבות מיצירות האמנות המפורסמות של האימפריה הרומית והיווניות הועברו לפריז, כחלק ממסע הרכוש שהוביל לצמיחה של המוזיאון הלובר.
ואם תביטו לצד שמאל משמאל, הצבא החוזר ממצרים, מביא את הספינקס. (נמצא במוזיאון הלובר)
התבליט מתחיל מול שדרות קלבר וממשיך לכיוון השאנז אליזה.
בעוד שהשיבה מופיעה מול שדרות גרנד ארמה.
הפתח במרכזו העליון של שער הניצחון בפריז, אותו חלון קטן ומעוגל, מהווה נקודת פתיחה סמלית לנושא יציאת צבא צרפת מטאפורה למבט קדימה, אל העתיד והתהילה, שמאפיינים את רוחו של הצבא הצרפתי בתקופת נפוליאון.
מעליו 44 פסלי ראשי אריות קטנים, עיטורים סמליים שנועדו להעצים את הרושם החזותי של המונומנט ולבטא את עוצמתה של האומה הצרפתית. האריה נחשב סמל לכוח, אומץ, אצילות, ותהילה – ערכים שהתאימו להנצחת הישגי צבא צרפת.
שמות הקרבות למעלה
בעליית הגג מעל הפריז המעוטר בעבודות פסל עשירות של חיילים, נמצאים 30 מגינים חקוקים עם שמות הניצחונות הגדולים של צרפת במלחמת המהפכה הצרפתית ובמלחמות נפוליאון. (11 בחזיתות הגדולות ו 4 בדופן הקטנה).
ואלה הם שמות הקרבות שחקוקים על המגינים למעלה לפי בסדר
המגינים ב Avenue des Champs-Élysées
VALMY ・ JEMMAPES ・ FLEURUS ・ MONTENOTTE ・ LODI ・ CASTIGLIONE ・ ARCOLE ・ RIVOLI ・ LES PYRAMIDES ・ ABOUKIR ・ ALKMAER
הנה מספר עובדות מרתקות על חלק מהקרבות שחקוקים על המגינים בשדרות השאנז-אליזה.
הנה מידע מרתק ומעניין שלא מכירים על שני הקרבות החשובים שחקוקים על המגינים ב-Avenue des Champs-Élysées:
קרב ריבולי (Rivoli) - 1797
הקרב המפורסם הזה התרחש במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית בצפון-איטליה, והיה אחד מהניצחונות הגדולים ביותר של נפוליאון בונפרטה בתחילת דרכו הצבאית.
הקרב עצמו נמשך רק יומיים בין ה-14 ל-15 בינואר 1797, ונפוליאון ניצח את האוסטרים, שעמדו בפניו במעבר הרים באיטליה.
מה שמיוחד בקרב ריבולי הוא שבנוסף למהלכים הצבאיים המבריקים של נפוליאון, הקרב גם הדגים את יכולתו המופלאה לנצל את המצב הטופוגרפי לטובתו – כשהוא בחר את המיקום המושלם לצורך התקפה ולהגנה.
עובדה מעניינת על קרב ריבולי (Rivoli) - 1797 היא, שלמרות שנפוליאון היה המפקד העליון בשדה הקרב, הוא כמעט ולא השתתף בו באופן ישיר בשעות הקרב הקריטיות. במקום זאת, הוא שלח את אחד מקציניו המוכרים ביותר, הגנרל אנדריאה מסינה, להוביל את הצבא הצרפתי במעבר הרים קרוב לעיר ריבולי. נפוליאון, שהיה מרוחק משדה הקרב בשל מזג האוויר הקשה, ניהל את הקרב בעזרת תיאום עם קציניו בשדה הקרב. הסיבה להצלחה הייתה לא רק בכוח הצבאי המוביל, אלא גם בכישוריו האסטרטגיים של נפוליאון בתיאום הכוחות והיכולת לשלוט במהלכים מתוך מיקום מרוחק, תוך ניצול כל פרט קטן של המצב בשטח.
קרב פלוירוס (Fleurus) - 1794
קרב פלוירוס התרחש ב-26 ביוני 1794, וניצחון משמעותי של הצבא הצרפתי על הצבא האוסטרי במהלך מלחמת הקואליציה הראשונה. הקרב לא רק שינה את מפת הקרב באירופה, אלא גם נתן סיוע נוסף למהפכה הצרפתית – בעקבות ניצחון זה, הצבא הצרפתי המשיך להשתלט על שטחים נרחבים באירופה.
עובדה מעניינת על קרב פלוירוס (Fleurus) - 1794 היא, שמדובר היה באחד מהקרבות הראשונים בהם נעשה שימוש מוצלח בטכנולוגיית הבלון לעזרה קרבית. במהלך הקרב, הצרפתים השתמשו בבלון חום, שנקרא "הבלון הצהוב", שהיה אחד מהבלונים הראשונים שנעשו בהם שימוש בשדה הקרב. הבלון, שנישא לאוויר על ידי חום, שימש את הצרפתים לצורך תצפית מרחוק על תנועות הצבא האוסטרי, ושיפר את יכולת התיאום בשדה הקרב.
למרות שזה היה ניסוי, הוא הראה את הפוטנציאל הגדול של השימוש בבלונים למטרות צבאיות, טכנולוגיה שהפכה לנפוצה הרבה יותר במלחמות מאוחרות יותר.
משם נפנה ימינה לAvenue de Wagram ושם המגינים הם של הקרבות
ZURICH ・ HELIOPOLIS ・ MARENGO ・ HOHENLINDEN
קרב ציריך, שנערך ב-1799, היה עימות בין הצבא הצרפתי לצבא האוסטרי במהלך מלחמות הקואליציה השנייה. למרות שהצבא הצרפתי זכה בתחילה ביתרון, טקטיקות לקויות וטעויות אסטרטגיות הובילו לניצחון אוסטרי ושימור שליטת הקואליציה בשווייץ.
למרות שהקרב נחשב לניצחון חשוב לצבא הצרפתי בהתחלה, בסופו של דבר הוא התברר ככישלון אסטרטגי עבור נפוליאון. הקרב התרחש במהלך מסע הקרב בשוויץ, כשהצבא הצרפתי נלחם נגד הקואליציה האוסטרית והקיסרית.
עובדה מרתקת היא שהניצחון הצרפתי הצביע על חשיבה טקטית מצוינת, אך מפקד הצבא הצרפתי, ג'ין-ויקטור מורו, לא הצליח לנצל את יתרון הקרב באופן אופטימלי. יותר מזה, אחד מהגנרלים המובילים במערכה, הגנרל אנדרה מסינה, לא הצליח לעקוב אחרי ההוראות בצורה מדויקת, מה שגרם לצבא הצרפתי להיות מותש ולבסוף לא להצליח להחזיק בניצחון.
ועכשיו נפנה לצד של אזור לה דפנס Avenue de la Grande Armée
ULM ・ AUSTERLITZ ・ IENA ・ FRIEDLAND ・ SOMO SIERRA ・ ESLING ・ WAGRAM ・ MOSKOWA ・ LUTZEN ・ BAUTZEN ・ DRESDE
קרב אוסטרליץ (1805): הקרב הזה נחשב לניצחון הגדול ביותר של נפוליאון. הוא התרחש ב-2 בדצמבר 1805 וגרם למפלה קשה לצבא הרוסי והאוסטרי, והביא לנפילת הקואליציה השלישית נגד צרפת.
מה שמעניין במיוחד הוא שכאשר נפוליאון השתמש בטקטיקה מבריקה של "הטעיית האויב", הוא הוביל את אויביו לחשוב שהצבא הצרפתי במצב קשה, ואז פתאום, כשהם הובילו את הקרב, הצבא הצרפתי ביצע התקפה פתאומית וניצח את הקרב בקלות יחסית.
הקרב נערך בסמוך לעיר אוסטרליץ בצ'כיה, והוא נקרא גם "הקרב שלושת הקיסרים" כי שלושת המפקדים היו קיסרי צרפת, רוסיה ואוסטריה.
קרב אִילָה (Iena), 1806, היה קרב מכריע בין הצבא הצרפתי לצבא פרוסי במהלך מלחמות נפוליאון.
הצבא הצרפתי, תחת פיקוד נפוליאון, ניצח את הצבא הפרוסי המובס בקרב שהתרחש באילא. הקרב סייע לצרפת לשלוט על פרוסיה ולהרחיב את השפעתה במרכז אירופה.
הקרב התאפיין בתמרונים מהירים ושימוש נבון בתותחים, שלטון טקטי שהוביל לתבוסה מוחלטת של הצבא הפרוסי.
ואחרי הניצחון, הצרפתים קיבלו את פרוסיה בתור מדינה נייטרלית בהסכמים, מה שהגביר את עוצמת נפוליאון.
קרב דרזדן (1813), שנערך ב-26-27 באוגוסט, היה אחד מהקרבות הגדולים ביותר במהלך מלחמות נפוליאון.
קרב זה התרחש בין הצבא הצרפתי תחת פיקוד נפוליאון לבין כוחות הקואליציה השישית, שכללו את רוסיה, פרוסיה, אוסטרליה, שוודיה, וספרד.
הקרב נערך בסמוך לעיר דרזדן בגרמניה, ונפוליאון הצליח להשיג ניצחון מוחץ, למרות שהכוחות שעמדו מולו היו פי 2 יותר גדולים. הקרב היה קרב הגנה מוצלח במיוחד עבור הצבא הצרפתי, תוך שימוש בטקטיקות מתקדמות של והתקפות רגישות על עורף האויב.
למרות הניצחון, זה היה אחד מהקרבות האחרונים במלחמות נפוליאון, והצבא הצרפתי היה במצב קשה מבחינת משאבים ויכולת התארגנות.
במהלך הקרב, נפוליאון השתמש באסטרטגיית "הפיתוי" — הוא שכנע את כוחות הקואליציה שהכוחות הצרפתיים עומדים להיחלש, רק כדי להכות בהם בעוצמה בהמשך הקרב.
ונסיים ב Avenue Kléber
HANAU ・ MONTMIRAIL ・ MONTEREAU ・ LIGNY
קרב מונטמירו (Montmirail), 1814, היה אחד מהקרבות המרתקים במלחמות נפוליאון.
הקרב התרחש ב-11 בפברואר 1814, במסגרת נסיונו של נפוליאון להדוף את כוחות הקואליציה השישית, שכללו את פרוסיה, רוסיה, אוסטרליה ושוודיה.
הקרב היה קרב הגנה מותח, בו נפוליאון, שמספר חייליו היה קטן יותר, נלחם כדי להגן על מרכז צרפת.
למרות שהכוחות הצרפתיים היו מצומצמים, הוא הצליח להשיג ניצחון חשוב, בזכות כישוריו הטקטיים המופתיים ושימוש נכון בכוחותיו. הקרב, שנמשך כל היום, הראה את כושר הלחימה הגבוה של הצבא הצרפתי
לאחר הניצחון, נפוליאון לא הצליח לנצל את היתרון שהשיג, משום שהכוחות הקואליציוניים המשיכו להתקדם לכיוון פריז, ולבסוף הוא נאלץ להתפנות לבסיסים בטוחים יותר.
הקרב נחשב לניצחון טקטי, אך לא אסטרטגי, שכן הוא לא הצליח לשנות את מהלך המלחמה, והקואליציה השישית המשיכה להתקדם לכיוון הניצחון הכללי במלחמה.
בתוך שער הניצחון
סיפור 96 הקרבות של צרפת
ועכשיו ניכנס אל תוך השער ( בכיוון הפנים לשאנז אליזה) ועל העמודים נראה חרוטים שמות רבים 96 בסה"כ
( למעשה 24 שמות על כל עמוד) הביטו בשמות.
אתם למעשה עומדים מול היסטוריה שנחרתה על גבי האבן. אלה למעשה 96 קרבות שמספרים את סיפורה של צרפת המהפכנית והאימפריה הצרפתית.
אני רוצה לספר לכם על חלק מהקרבות
הביטו לעמוד משמאל למעלה רשום LILLE
קרב לייל (LILLE) - הקרב הזה התרחש ב-1792 בין צבא המהפכה הצרפתי לצבא הקואליציה האוסטרית. הקרב הסתיים בניצחון גדול לצרפתים, שהיה מכריע, הקרב הזה סימן את תחילתה של התקופה בה צרפת הפכה לכוח צבאי גדול.
הקרב התרחש כאשר צרפת הייתה במצב של חוסר משאבים צבאים ומורל נמוך, אבל רוח הקרב הייתה גבוהה.
זה היה ניצחון מכריע, שכן הוא חיזק את תמיכתה של המהפכה הצרפתית.
הניצחון הזה סיפק את ההזדמנות לגייס יותר חיילים ולקדם את "הצבא הגדול" של נפוליאון, שנעשה לאחד הצבאות המפחידים ביותר בתולדות אירופה.
ועכשיו הביטו לצד השני למעלה כתוב Le Bastan
קרב Le Bastan התרחש ב-1793 במהלך מלחמת המהפכה הצרפתית. זה היה חלק מהמאבק בין הצבא המהפכני הצרפתי לבין הכוחות המלוכנים שתמכו במלך. הקרב התרחש באזור הררי בדרום-מערב צרפת, והצבא הצרפתי, בהובלת הגנרל פרנסואה-תומא לוי מכה את האויב המלוכני. הניצחון הצרפתי היה מכריע בשימור הרפובליקה הצרפתית באזור זה, ומנע את חזרת השלטון המלוכני לצרפת.
וכעת הביטו למטה כאן ותקראו את השם "ALMEIDA"
קרב אלמיידה – קרב שהתרחש ב-1810, במלחמות נפוליאון, ואשר נקודת המפנה בו הייתה קריטית עבור גורל האימפריה הצרפתית. הצבא הצרפתי, בראשות מרשל אנדרה מסנה, תקף את העיר אלמיידה שבפורטוגל, במטרה להשיג שליטה נוספת על חצי האי האיברי ולחזק את מאבקם מול הבריטים והפורטוגלים.
מה שמעניין במיוחד בקרב הזה כשהצרפתים הגיעו לעיר, הם גילו כי הפורטוגלים, בתמיכה בריטית, ביצעו פעולה נועזת ומאוד לא צפויה. הם לא ניסו להילחם ישירות, אלא החליטו להטמין מלכודות ותוכניות התקפה מתוחכמות.
במקום להילחם על כל בית או רחוב, הם התמקדו בלמוטט את המבנים החשובים ביותר בעיר.
אבל כאשר הצרפתים, שכבשו את העיר, גילו מה שהפורטוגלים עשו הם מצאו את עצמם נלחמים מול חורבות שהפכו את את כיבוש העיר לכמעט חסר תועלת. הפורטוגלים והבריטים השאירו את הצרפתים עם צבא שנשבר לא רק פיזית, אלא גם נפשית.
בנוסף, מה שלא ידוע הוא שהקרב הזה הותיר חותם טראומטי – לא רק בשל הפסד הקרב, אלא גם בגלל שאלמיידה הייתה חלק ממהלך שמנע מצרפת את השליטה על חצי האי האיברי.
נעבור לחלק הפנימי יותר לעמודים שקרובים יותר לשאנז אליזה ונספר על מקצת מהקרבות שרשומים
הביטו לעבר העמוד הימני למעלה תראו את השם מילסימו (Millesimo).
קרב מילסימו (Millesimo) ב-1796 הוא אחד מהקרבות המרתקים שלא תמיד מקבלים את תשומת הלב הראויה.
הקרב התרחש במהלך המערכה הצרפתית באיטליה, כשהצבא הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון, עמד בפני כוחות איטלקיים וסרדינים.אחד האלמנטים המפתיעים של הקרב היה השימוש של נפוליאון בתחבולה.
הוא שלח יחידות קטנות, ניידות ומהירות על מנת להסתיר את התקדמות הצבא ולהפתיע את האויב במקומות מבודדים.
בנוסף, קרב מילסימו נחשב לחשוב במיוחד משום שהוא סימן את תחילת הדרך להכרעה הצרפתית באיטליה.
הניצחון הזה סייע לנפוליאון להשיג שליטה על חבלי ארץ אסטרטגיים, ובכך לסלול את הדרך לניצחונות נוספים בעתיד.
קרב מילסימו התרחש בסמוך לעיר מילסימו (Millesimo) שבאיטליה, באזור ליגוריה, דרום-מערב לנאפולי.
כיום, ניתן לבקר באזור ולהתרשם מהמראות המקיפים את שדה הקרב, מה שנותן תחושה חזקה של איך הקרב התרחש במציאות. ( אם מעניין אתכם להגיע אי פעם לשם , זכרו את המידע שכאן- האזורים מסביב למילסימו נגישים בקלות למטיילים, יש שלטי תיירות שמצביעים על אתרי הקרב. זהו אזור הררי, וניתן ליהנות מהנופים הדרמטיים של השדה, המשדרים את התחושה של הקרב. ישנם גם מסלולי הליכה שמובילים למקומות קרובים ששימשו כמוקדים אסטרטגיים לקרב.
בנוסף, בשנים האחרונות נערכים באזורים האלה פסטיבלים ותערוכות שמוקדשים לקרב, שם תוכל ללמוד עוד על ההתפתחויות שהתרחשו לפני, במהלך ואחרי הקרב).
עכשיו הביטו למטה שם יש לנו את קרב גאטה התרחש ב-13 ביולי 1799, על חופי האי גאטה שבדרום איטליה.
הקרב הזה היה חלק מהמגוון הרחב של קרבות שהיו חלק מהמלחמות של המהפכה הצרפתית באזור דרום איטליה..
הקרב הזה הוא אחד הקרבות הפחות מוכרים במלחמות נפוליאון, אך הוא שיחק תפקיד חשוב בהשתלטות הצרפתית על חופי איטליה ובקרב הפוליטי סביב ניסיונות ההתקוממות של ממלכת נאפולי.
הקרב, התרחש בעיקר בים, מציין את יכולת הצי הצרפתי להתמודד עם אתגרים של מלחמה ימית ומאבק מול הצי הסרדיני. תמרוני הצי היו חלק חשוב בניצחון הזה.
למרות שהתוצאה הייתה חיובית עבור הצרפתים, הקרב לא זכה להכרה רבה בהיסטוריה.
האי גאטה נמצא באי קטן בעמק הים התיכון, לא רחוק מהחופים הדרומיים של איטליה. ניתן לבקר במוזיאונים מקומיים באזור גאטה, שחלקם מציגים את ההיסטוריה הצבאית של הקרב.
וכעת נעבור לעמוד הבא שם למעלה הביטו לשם WERTINGEN
קרב ורטינגן התרחש ב-24 באוקטובר 1805 והוא היה אחד מהקרבות החשובים במערכה הצרפתית נגד הצבא האוסטרי. הקרב, שהתנהל במזרח גרמניה, היה ניצחון חשוב לצרפתים והיווה שלב מפתח בדרך לניצחון במלחמת אוסטרליץ.
הקרב בו התרחש ניצחון צרפתי מוחץ אילץ את הצבא האוסטרי לסגת מהאזור. זה היה עוד צעד קריטי שהוביל למפלה האוסטרית במלחמת אוסטרליץ, שבה נפוליאון השיג את אחד מניצחונותיו הגדולים ביותר.
בקרב ורטינגן, נפוליאון פעל בצורה מאוד אסטרטגית, ובזכות ניצחונו כאן, הוא הראה את יכולתו המדהימה לתכנן ולהוציא לפועל מערכות צבאיות מורכבות.
למרות שזו הייתה רק אחת מסדרה של נצחונות קרביים, הניצחון ב-וורטינגן היה חיוני בתרומה למעמדו של נפוליאון כקיסר צרפת התעצם עוד יותר.
שדה הקרב בוורטינגן נמצא היום במרחק קצר מהעיר וירטינגן שבדרום גרמניה, לא רחוק מהעיר אוגסבורג.
השמות שעל הקיר הפנימי
עכשיו נפנה פנימה אל הקירות שעל החזיתות, שמות רבים יש על הקירות מימין ומשמאל.
אלה הם שמותיהם של 660 מנהיגים צבאיים ( 660 שמות חקוקים מתוכם 558 מפקדי צבא 26 אדמירלים בצי.) ששירתו בתקופת הרפובליקה הצרפתית הראשונה והאימפריה הצרפתית הראשונה חקוקים על החזיתות הפנימיות של הקשתות הקטנות.
אגב שמות עם קו תחתון מסמנים את אלו שמתו בשדה הקרב:
התקרה
העיטורים בצורה של פרח בתקרת הכיפה של שער הניצחון בפריז הם למעשה ורדים מעוצבים באבן. ישנם 21 ורדים מסוגננים (בצרפתית: "rosaces"), והם מסמלים תהילה וניצחון, בהתאם למשמעות הכללית של האנדרטה.
21 עיטורי הפרחים בתקרת שער הניצחון בפריז הם מוטיב דקורטיבי ייחודי, בעל משמעות היסטורית וסמלית.
העיטורים, מעוצבים בצורת פרחים גדולים ונמצאים בתוך קשתות התקרה הפנימית של השער.
כל רוזטה מייצגת קרב חשוב שבו נלחם הצבא הצרפתי תחת פיקודו של נפוליאון בונפרטה.
משמעות העיטורים
-
ייצוג הקרבות
כל אחד מ-21 עיטורי הפרחים מסמל קרב או מאורע צבאי שבו זכתה צרפת לניצחון חשוב. הקרבות הללו התרחשו במהלך התקופה הנפוליאונית, ומטרתם של העיטורים הייתה לשמר את זכר ההקרבה, האומץ והתהילה של החיילים.
-
קשר לאמנות הרומית
עיצוב הרוזטות שאוב מהמסורת האדריכלית הרומית, שבה פרחים דקורטיביים שימשו לסימון הישגים צבאיים ולתפארת הקיסר. הבחירה במוטיב זה מעידה על השאיפה של נפוליאון להשוות את הישגיו לאלו של האימפריה הרומית.
-
הסמליות של הפרח
הפרח כסמל משלב עוצמה ועדינות – הוא מסמל ניצחון אך גם חיי אדם, שנקטעו לעיתים קרובות במלחמות. הרוזטות מעוצבות כך שיבליטו את התפארת, תוך שמירה על קווים הרמוניים המעוררים כבוד ופליאה.
פרטים אדריכליים ועיצוביים
-
מבנה הרוזטות
הרוזטות מגולפות מתוך אבן גיר מקומית, בדומה לשאר השער, ונעשו בעבודת יד מדוקדקת. כל רוזטה מציגה פרח מסוגנן מעט שונה, ומראה תשומת לב לפרטים עיצוביים שמאפיינים את האדריכלות הניאו-קלאסית.
-
מיקומן בתקרה
העיטורים מסודרים באופן סימטרי בקשתות התקרה, מה שיוצר תחושת איזון ופאר. הצופה המרים את מבטו חווה תחושה של אינסוף – כאילו התקרה נמשכת אל על, דבר המעצים את החוויה של המבקר במקום.
100 העמודים מסביב לשער
כיכר שארל דה גול (Place Charles de Gaulle), שבה ניצב שער הניצחון, מוקפת במוטיב של 100 עמודי אבן המשקפים את "100 הימים" – התקופה הדרמטית שבה חזר נפוליאון לשלטון, ממרץ עד יוני 1815, אחרי בריחתו מגלותו הראשונה באי אלבה. העמודים אינם רק אלמנט אדריכלי, אלא סמל היסטורי המבטא את אחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה הצרפתית.
קשר לשער הניצחון
עיצוב העמודים משתלב בהרמוניה עם האדריכלות של שער הניצחון. הם מדגישים את הנרטיב ההיסטורי של המאבקים, הניצחונות, והתבוסות של נפוליאון, תוך הבעת כבוד לתפארת צבאו ולמורשתו.
משמעות עיצובית
העמודים יוצרים מעגל סביב הכיכר, המסמל את האחדות, המרכזיות וההשפעה של נפוליאון על ההיסטוריה של צרפת.
העיצוב המעגלי משדר תחושת יציבות ומרכזיות, בעוד שמספרם (100) מייצג בדיוק את ימי שלטונו המחודש.
100 הימים – רקע היסטורי
-
חזרתו של נפוליאון
לאחר שהוגלה לאי אלבה בשנת 1814, הצליח נפוליאון להימלט ולנחות בדרום צרפת ב-1 במרץ 1815. הוא התקבל בתמיכה נרחבת על ידי הצבא והעם.
-
הקמת הצבא מחדש
נפוליאון צעד לפריז, כשהוא מגייס מחדש את תומכיו ויוצר צבא חזק במטרה להחזיר את צרפת לגדולתה.
-
קרב ווטרלו
תקופתו השנייה של נפוליאון הסתיימה בתבוסה מוחצת בווטרלו על ידי הכוחות הבריטיים והפרוסיים, תחת פיקודו של הדוכס מוולינגטון. בעקבות התבוסה, הוא נאלץ לוותר על הכתר בשנית.
-
גלותו השנייה
לאחר התבוסה, נפוליאון הוגלה לאי סנט הלנה שבדרום האוקיינוס האטלנטי, שם נפטר בשנת 1821
הטיסה ההיסטורית דרך השער
בשנת 1919, הטייס הצרפתי שארל גודה-פוסה (Charles Godefroy) ביצע טיסה נועזת דרך קשת שער הניצחון כמחווה לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.
הטיסה ההיסטורית של שארל גודה-פוסה דרך שער הניצחון בשנת 1919 הייתה פעולה נועזת ומרשימה שהייתה הרבה יותר ממחווה של כבוד. הנה כמה סיבות מאחורי המעשה המיוחד:
המחווה לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, צרפת הייתה מצויה בשלב של התעוררות לאומית, בו נרצה להוקיר את זכרם של החיילים שנפלו בקרב. גודה-פוסה, טייס צרפתי לשעבר, רצה לבצע מחווה עבור חבריו למלחמה ולחיילים אחרים שנפלו בקרב, ולכן החליט לבצע את הטיסה הנועזת דרך שער הניצחון, שמסמל את ניצחון צרפת במלחמה.
ההשראה ממורשת התעופה הצרפתית
בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, תעופה הייתה בתחום חדש ומרתק, והייתה נחשבת לסמל של חופש וכוח. גודה-פוסה, שהיה טייס מוכר ומנוסה, היה רגיש לכך שמדובר בזמן שבו הפופולריות של התעופה הייתה בשיאה, ולכן רצה להדגיש את חשיבותה בסמליות גבוהה.
הטיסה הייתה גם ביטוי למרדף אחרי גבולות טכנולוגיים ויכולת אנושית. התעופה הייתה עדיין חדשה מאוד, ולא כל טייסים העזו לבצע טיסה כזו. טיסתו של גודה-פוסה דרך שער הניצחון הותירה רושם עצום והפכה לסמל של אומץ, תעוזה וחדשנות.
הטיסה לא הייתה רק מחווה, אלא גם גירוי לתשומת לב ציבורית גדולה. תושבי פריז, שראו את הטיסה בעיניהם, זעזעו מהמראה המיוחד, והשחקן הזה נכנס להיסטוריה לא רק בזכות מה שעשה אלא גם בשל הדרך שבה זה נעשה. הטיסה הייתה אחד מאירועי התקופה שלא היו כמותם, והייתה נקודת שיא של עידן חדש בתעופה.
העיתונות הצרפתית באותה תקופה שיבחה את גודה-פוסה על אומץ ליבו ויכולת הטיסה, והטיסה הפכה לאירוע שמסמל את תום המלחמה ואת המעבר לשלום ויציבות אחרי שנים של כאוס.
הטיסה של שארל גודה-פוסה דרך שער הניצחון נותרה אחד מהרגעים המוכרים והמרגשים בהיסטוריה של צרפת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, כוחות גרמניים כבשו את פריז, ואדולף היטלר הורה לתלות צלבים קרס על שער הניצחון. עם זאת, לוחמי ההתנגדות בפריז הצליחו להוריד אותם זמן קצר לאחר שחרור העיר.
שער הניצחון השראה לבניית שערים ניצחיים דומים ברחבי העולם, כולל שער החיילים והימאים בברוקלין.
שער הניצחון שימש כרקע לאירועים היסטוריים רבים, כולל מסע ההלוויה של ויקטור הוגו בשנת 1885 ושחרור פריז ב-1944.
שער הניצחון בפריז, אחד מאתרי התיירות המפורסמים ביותר בעולם, טומן בחובו מספר עובדות פחות מוכרות ודי מעניינות. הנה כמה מהן:
-
הטורניר הצרפתי של גולף – לפני שהוקם שם קבר החייל האלמוני, שער הניצחון שימש כזירת גולף. כן, גולף! בשנת 1865 נערך במקום טורניר גולף חשוב שבו השתתפו אנשי אצולה וצבא.
-
ההיסטוריה של הבנייה – למרות שתחילת הבנייה של שער הניצחון התבצעה ב-1806, תוכניות הבנייה האמיתיות נכתבו רק בשנת 1810, ולכן יש ביניהן פער של מספר שנים, וזה גרם לשינויים משמעותיים בעיצוב המקורי. תכנון שער הניצחון התעכב בעקבות מלחמות וקשיים כלכליים.
-
לוח ההנצחה המסתתר – על אחד הצדדים של שער הניצחון, ישנו לוח הנצחה מסתורי המוקדש לחיילים שלא היו ממוצא צרפתי. למעשה, זהו לוח המוקדש לחיילים ממושבות קולוניאליות לשעבר, כגון צבא האמירויות מאפריקה, שהתנדבו להילחם לצד הצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה.
-
הקשר לנפוליאון – בעוד רבים יודעים כי שער הניצחון הוקם לכבוד ניצחונות נפוליאון, מעניין לציין שהוא לא זכה לראות את השער. למעשה, הוא רק חזה בו באופן סמלי, שכן פרויקט הבנייה התחיל בתקופת שלטונו, אך הושלם רק לאחר מותו.
-
הטלטול של שער הניצחון – בשנות ה-60 של המאה ה-20, הוקמה מערכת של מנועים חשמליים בתוך שער הניצחון, שהייתה אמורה להזיז את השער במטרה לבדוק אם יש תזוזה בטיחותית של המבנה. למעשה, שער הניצחון יכול לזוז בעד 4 ס"מ מבלי להינזק.
-
שער הניצחון הוא לא היצירה היחידה – האדריכל הצרפתי ג'אן-שארל דה-ביסי יצר לא רק את שער הניצחון בפריז, אלא גם שערים דומים בערים אחרות בעולם, כמו בעיר בולוניה שבאיטליה ובסנט פטרסבורג שברוסיה.
-
הפנים הלא-נראות של השער – הפנים של שער הניצחון מציינים סצנות קרב שמהן יש סדרה של תבליטים שמוקדשים למלחמות שונות, כולל מלחמת אוסטרליץ, אך יש סצנה אחת מסתורית שמתארת "ניצחון רוחני", שלא ברור עד היום למה הכוונה.
-
החייל האלמוני – חייל האלמוני שוכב תחת שער הניצחון, אך לא כולם יודעים שמדובר בחייל שנבחר על פי קריטריונים מאוד מחמירים. הוא היה אחד מתוך אלפים, והיה צריך לעמוד בסטנדרטים של גודל פיזי, גיל, ואפילו מצב בריאותי כדי שיתאים להיות החייל האלמוני שמייצג את כל הנפלים.
