"ממלכת מרוקו" או בשמה המלא "אל ממלכה אל ערביה אל מג'רביה" או בשמה המקוצר "מרוקו", היא אחת משלוש ארצות המג’רב, השתיים האחרות הן תוניס ואלג'יריה. מרוקו נמצאת ביבשת אפריקה בצפון מערב היבשת (קרן אפריקה). למרוקו יש עוד שמות רבים נוספים: ארץ המג'רב, ג'זירת אל אקצה, ממלכת מראקש.

 

השטח:  

שטחה של מרוקו 712,000 קמ"ר (קילומטר מרובע) כולל הסהרה המערבית. אורכן של החופים: 468 ק"מ בצפון (הים התיכון) ובמערב 2,446  ק"מ  (האוקיינוס האטלנטי), ובסה"כ 2,914 ק"מ.  אורכה של מרוקו קצת יותר מ - 2,300 ק"מ ורוחבה 750 ק"מ.

מרוקו הנה הקרובה ביותר לאירופה מכל מדינות אפריקה (באזור של מיצרי ג'ברלטר – ג'בל טארק, המצביא המורי שכבש את המצוק בראשית המאה ה - 8) רוחב המיצר, בנקודה הקרובה ביותר שבין שתי היבשות הנו 14.2 ק"מ.

 

 סוג המשטר :

סוג המשטר: רפובליקה מלוכנית.

מנהיג המדינה - המלך מוחמד השישי.

קוד המימשל:MO  קונסטוציה מונרכית.

 

הבירה, האוכלוסייה והדת:

מספר התושבים כ- 35 מיליון (נתון מעודכן לשנת 2000).

הבירה: רבאט (שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי). נמצאת 90 ק"מ צפונית לקזבלנקה.

הדת: איסלאם, ויש חופש פולחן לכל הדתות.

 

המטבע, התמ"ג ומפ"א:

המטבע: דירהם (1 דירהם = 100 סנטים).

התמ"ג (תוצר מקומי גולמי): 35.5 מיליארד דולר אמריקני

המפ"א (מדד פיתוח אנושי): 0.589 בסולם של 0 עד 1. הנתון מתפרסם ע"י האו"מ. מרוקו נמצאת במקום ה - 124 בעולם בדירוג זה, כיום.

הערים הגדולות:

קזבלנקה (4 מיליון תושבים), מראקש (1.550.000 מיליון),  פאס (1.250.000 מיליון), רבאט (720,000), רבאט, סלה והסביבה הקרובה (1,500.000),  אוג'דה וסביבתה הקרובה (1 מיליון),  טנג'יר (850.000 אלף), קניטרה

(850.000 אלף), טיטוואן )800.000 אלף), מקנאס (750.000 אלף),  אגדיר והסביבה (750.000 אלף),  לה עיון (150.000 אלף).

 חלוקה מנהלית:

בממלכה 37 מחוזות (פרובינציות/ ווליאתים במג'רבית) והם אגדיר, אוג'דה, אזילאל, איפרן, אל ג'דידה, אל חוסימה, אל קלעה סרגנה, אראשידיה (קסר א סוק) איסווירה, בולמאן, בני מלל, בני סלימן, גולמים, וורזאזאת, חריבגה, ח'מיסת, טאן טאן, טנג'יר, לה עיון, לערייש, מקנאס, מראקש, נאדור, סאפי, דוקלה עאבדה, סטאט, סידי קאסם, פאס, פיגיג, קזבלנקה, קניטרה, קניפרה, רבאט/סלה, טיטוואן ושפשוון.

 הדגל:

צבעו אדום ובמרכז כוכב בן חמש צלעות (מחומש) בצבע ירוק. הצבע האדום שבדגל משמעותו: "בדם נפדה את ארצנו", והכוונה למאבק של המרוקנים בצרפתים בתקופה שקדמה לעצמאותה של מרוקו (1955), וכן, גם, לציין את נטייתה של מרוקו לסוציאליזם של ברה"מ בראשית דרכה העצמאית.

"חותם שלמה" – הסמל/ הכוכב המוחמש שבמרכז הדגל, שהיה חותמו של שלמה מלך יהודה וישראל, מסמל ומצביע על הזיקה לשולטן "מוחמד החמישי" שהיה מלכה הראשון של ממלכת מרוקו. כן שמעתי מפי מלומדים מקומיים שיש לכך גם סיבה דתית. זאת מאחר שמדובר במדינה מוסלמית, והרי המוסלמים מצווים לחמש תפילות ביום, וכן יש חמש מצוות עיקריות באיסלאם, ומכאן המחומש שבדגל. 

לצבע הירוק של הכוכב המחומש יש משמעות היסטורית עמוקה. אין ולו מדינה מוסלמית, אחת, שהצבע הירוק אינו מופיע בדגלה. בתקופת הנביא "מוחמד" מייסד האיסלאם במאה השביעית, היה נוהג שבעת מסעי הכיבושים הנרחבים של הדת הצעירה, הלוחמים היו מניפים שני דגלים. האחד לבן (סמל לכניעה) והשני ירוק (סמל לרצון טוב ושלום). כאשר הלוחמים צרו על עיר או אוכלוסיה מסויימת, ראשית הם שלחו אליה משלחת שהציעה להם להיכנע מתוך רצון והשלמה וכפיפות לאיסלאם (דרך השלום). אם הדבר הסתיים בהסכמה העיר או האוכלוסיה הוכפפו לאיסלאם, שילמו מס גולגולת מידי שנה, ובכך הסתיים המצור. ישנן עדויות, אגב, של התאסלמות למראית עיין גם בקרב שבטים יהודיים (כמו שבט חייבר) בחצי האי ערב במאות השביעית והשמינית. אחרים שעמדו על דעתם ולא הסכימו לתנאים שהוצגו להם, אתם המוסלמים יצאו למלחמת חורמה (דרך המלחמה).  

ממשל ופוליטיקה: 

מרוקו נשלטה כאמור ע"י שולטנים מאז הכבוש הערבי, ועד לפני זמן לא רב, כוחו של השולטן היה אבסולוטי, לפחות באופן תאור טי. אך בפועל,מרותו של שולטן כלשהו הייתה שונה מאזור אחד למשנהו, בהתאם למידת יכולתו לאכוף את שלטונו על ראשי השבטים, שהיו מרדנים מאז ומעולם.

 למרות שהמלך  מוחמד השישי  - השליט הנוכחי, מתפקד כראש המדינה הבלתי מעורער והמנהיג הרוחני של האומה, המדינה מהווה גם כיום פסיפס של קבוצות אטניות ושבטיות. עד עתה, המלך (אביו חינך אותו לכך) גילה תבונה פוליטית רבה בזאת שהוא מציג לפחות אחדות כלפי חוץ, תוך כדי זה שהוא מתמרן ע"י העדפה של אזור אחר בכל פעם על פני האחרים, שנוי העדפות בין הערים לכפרים ותמיכה לסירוגין במפלגות פוליטיות שונות. המלחמה בסהרה המערבית (הספרדית ) גם שמשה עבור אביו אמצעי לחיזוק מעמדו ומעמד השושלת ע"י מתן ביטוי ללאומנות המרוקנית, תוך מי הסחת הדעת מבעיות פנימיות בוערות ביותר כגון: אבטלה, תל"ג נמוך ומחירים מאמירים.

לא הכל הלך כל-כך בקלות. בית  המלוכה  נאלץ להתפשר עם ההתפתחויות הפוליטיות של המאה העשרים, ועם שאיפותיהם