יומן טיול
לקוסטה ריקה
טיול פעם ראשונה בדרך לקוסטה ריקה.
בטיסת המשך מניוארק שבניו ג׳רסי. במטוס עושים הכנות אחרונות להמראה במסך האישי חדשות בערוץ של הפוקס ניוז. ואיך לא מרבית המהדורה... על ישראל.
הדייל עושה דרכו במעבר, ומחלק טפסים של מחלקת ההגירה בכדי להיכנס לקוסטה ריקה.
ישנה חובה למלא את טופס ההגירה וטופס מטעם שלטונות המכס, צריך למלא? נמלא.
אני יושב ב 30 c ומתוך בטן המטוס עולים קולות עמומים של העמסת המזוודות.
נמנום קל ואוטוטו מסתיימים להם 4 שעות טיסה.
מתחילים בנחיתה, הדיילים עוברים במעבר מיישרים מושבים מוודאים שכולם עם חגורה.
מחלון המטוס הצבע הירוק לא פוסק, יערות יערות וים, רצועת חוף שלא קשה היה מהמטוס לזהות עד כמה יפה היא.
מפעם לפעם ניבטים מתוך הים מספר איים.
ככל שהמטוס מנמיך יותר ויותר ניבטים היערות העבותים, ולפתע גם גגות אדומים של כפרים קטנים צצים להם לפתע.
לכל כיוון שמביטים בחלונות המטוס הכל ירוק.
ביציאה בשדה התעופה בסן חוזה עורכים שיקוף למזוודות, לוודא כי ההצהרה שמילאנו בכניסה עומדת בעינה, ואין איתנו חלילה בעלי חיים או ירקות וכיו״ב.
לוקחים את הרכב השכור מכוונים את הג׳י פי אס לכיוון סאן ראמון מרחק של קמ׳.
הכבישים לא ברמה הטובה ביותר, ומשובשים במרבית הדרך, אבל התחושה היא שנוסעים בתוך יער עבות.
חוצים את נהר הריו גרנדה, ולאורך כל הדרך המוני רוכלים המציעים את מרוכלתם. כל מה שאפשר לחשוב דבש ושמן, תירס ועבודות גילוף בעץ ואפילו מכוניות.
שיחי בננה נטועים באלפים על הדרך.
אנו מתחילים לטפס והכל ירוק ועוד ירוק
פנייה ימינה ואנו מגיעים לסאן רמון, עיר נחמדה ומעניינת ומכאן יצאו לא פחות מ 4 נשיאי קוסטה ריקה.
הכנסייה הגדולה משכה את עינינו, כנסייה ענקית בעלת שני מגדלי פעמונים.
הגענו למלון לקראת ערב ונכנסנו לישון ולאגור כוחות ליום המחר.
היום השני בקוסטה ריקה
ק יבלנו המלצה לבקר בעיירה סרצ׳י, לאחר ארוחת הבוקר שמנו פעמינו לכיוון העיירה שהייחודיות שלה היא באומנים המעטרים את גלגלי העגלות בהם השתמשו בהעברת סחורות עם בהמות.
הדרך לסרצ׳י שלא רחוקה הרבה מסן חוזה. אחרי שירדנו מהכביש המהיר,הדרך יפה במיוחד התפתלה בינות לעמק, ושוב טיפסה על גבעה, מפעם לפעם בין עיקול בכביש אחד למישנהו, מתגלה לו נוף הררי שעננים יורדים אליו ועוטפים אותו ברכות לבנה .
העיירה שבה עצרנו קודם שהגענו לסרצ׳י, גרסייה עיירה תוססת,מלאת חיים,שופעת חנויות ודוכנים מכל כל.
הגענו אל מרכזה של גרסייה שם בכיכר המרכזית שהייתה פורחת ומקושטת בשל התאריך הקרב של הקריסמס, במרכזה של הכיכר פסל בדמותו של אחד ממנהיגיה של קוסטה ריקה .
בצד הכיכר ניצבה לה כנסייה הצבועה באדום כששני מגדלים ניצבים לה משני צידיה של הכנסייה.
הסיפור המעניין שהוא למעשה אגדה, כי הכנסייה אמורה הייתה להישלח לגריס הלא היא יוון אך בטעות הגיע בגלל שם דומה לכאן.
מגרסייה המשכנו לעיירה סרצ׳י, שלמעשה היא הסיבה שבאנו לכאן, בסרצ׳י ישנה אומנות מיוחדת במינה, אומנות עיטורי גלגלי העגלות. כיום איש לא משתמש כבר בעגלות הללו, אך הן מהוות מוקד משיכה תיירותי והציורים והעיטורים על הגלגלים וכן על המאחז אשר מקבע את ראשן של הבהמות הוא פשוט יפה ומקסים .
ביכולת העיצובית שלהם מפגינים האמנים יכולת מדהימה של עיטורים בעבודת יד.
קיבלנו סיור מודרך ומשם המשכנו למרכז העיירה הנחמדה, שם בכיכר נחה לה עגלה ענקית שגלגליה הגדולים מעוטרים והעגלה משמשת כסמלה של העיר.
משסיימנו את הביקור בסרצ׳ שמנו פעמינו לכיוון אגם קא צ׳י.
תוך כדי נסיעה לעיירה קאצ׳י Cachi עשינו סטייה לכיוון קרתגו נכנסנו ברחובה הראשי של העיר אבנידה 0.
הרחוב הומה אדם חנויות מסעדות בתי קפה, את הרכב החנינו באחד הרחובות הצדדיים ויצאנו להכיר את העיר שעושה רושם נחמד למדי, על אף שלא הייתה אצלנו בתוכניות .
כבלי החשמל והטלפון העמוסים על העמודים נתנו לנו מעין תחושה של עולם שלישי, אך למרות זאת החנויות היו מלאות מכל טוב וחלקן היו אף מצויידות בצו האופנה העדכני ביותר.
טיול לאורך הרחוב הראשי אבנידה 0 גילה לשמחתנו שהחלטתנו לעצור כאן הייתה החלטה מצויינת.
הטיול ברחוב היה שחרור מעולה ואתנחתה מצויינת, במרכזה של קרתגו כיכר ענקית יפהפייה שאגב הייתה מקושטת לרגל חגיגות הכריסמס. אבל את תשומת הלב בכיכר מושכים ללא ספק הריסותיה של כנסייה המוקפת בגנים יפים.
לאחר מנוחה קלה בכיכר כשאנו סופגים את האוירה המיוחדת של העיר התוססת, המשכנו על הרחוב הראשי עד לכנסייה שכיפתה התנשאה למרחק רב.הכנסייה לבנה גדולה ומאוד מרשימה בעוצמתה.
משם המשכנו לאגם קאצ׳י הדרך עברה לה בתוך נופי הרים יפים ביותר.
הדרך לאגם החלה לפתע לתפוס תלילות מפחידה ובזהירות הגענו אל הסכר שם החנינו את הרכב וירדנו לראות את עוצמתם של המים הזורמים להם בשצף מתוך הסכר שנפתח.
המשכנו לעיירה קאצ׳י עיירה נחמדה קטנה וממוקמת לשפת האגם.
בתים צמודי קרקע ברחובה הראשי של העיירה,מכולת ובית ספר קטן, טיילנו לאורכו של הרחוב ומשם הגענו עד לאגם. שפת האגם למעשה זהו שטח ענק של מדשאה פורחת כשברקע ההרים המקיפים את העמק ומקנים למקום תמונת נוף יפה ביותר.
יום מס׳ 3 ארנל
יצאנו את המלון בלאנדס אין לאב ואנו בדרכנו להר הגעש ארנל, כשמגמת נסיעתנו לעיירה לה פורטונה.
הדרך הוי הדרך, פשוט מדהימה ביופייה.
אנו חוצים נהרות ונחלים שוצפים כל דקות מספר. לאורך כל הדרך שפע כפרים קטנים פשוטים ומטופחים, גינותיהם ממש מעוצבות בטוב טעם.
הגענו לעיירה לה פורטונה בשעת צהריים, אך קודם נסענו אל מלוננו שהוא למעשה מתחם ענק של לודג׳ים, מה שאנו מכירים כצימרים. ואנו ממליצים על המקום בכל לב.
חדר מפואר הכל מעוצב נקי ומסודר,אך העיקר שהכל בחדר מופנה לכיוון הר הגעש ארנל.
המיטה הג׳קוזי המרפסת.
הקיר שמול ההר הינו קיר זכוכית ענקית, המאפשר מכל נקודה בחדר תצפית מרהיבה על ההר העשן.
התענגנו דקות ארוכות על החדר ויאללה צריך לצאת לדרך.
מדריך פרטי שסידרו לנו החברה הישראלים במלון לאנדס אין לאב המתין לנו בעיירה לה פורטונה.
את הסיור באזור התחלנו בתצפית על ציפורים מדהימות ביופיין.
עם ג׳ובאני, המדריך שופע הידע נכנסנו לתוך היער והתמקמנו בתוך בקתת עץ.
האיש הוציא מתוך שקית מספר בננות ואותן תלה על ענף הצמוד לסוכה וסימן לנו באצבעו שכעת עלינו להיות בשקט מספר שניות.
ואכן תוך מספר שניות זה היה וואו,ציפורים רבות הגיעו לנגוס בבננות של ג׳ובאני, אך ללא ספק את התהילה וגם את מרבית הבננות לקחה ציפור הטוקאן.
עמדנו ממנה במרחק כה קצר של לא יותר משני מטרים וזה היה מרשים, איזה יופי איזה צבעים פשוט לא יאומן.
משסיימה ציפור הטוקאן לנגוס הגיעו בזה אחר זה ציפורים צבעוניות יפהפיות לאכול מהבננות של ג׳ובאני.
סיימנו את הביקור של הציפורים ועם ג׳ובני יצאנו מלה פורטונה לכיוון הפארק הלאומי ארנל, ישנם שתי אפשרויות להתקרב עד כמה שניתן להר, ג׳ובני המליץ על ארנל 68 ואם הוא אומר אז אנחנו אחריו.
יצאנו את העיירה ועברנו את מרחצאות באלגי שעשו מבחוץ רושם מפואר (התחייבנו לעצמנו לא לפספס את האטרקציה רשמנו לעצמנו להגיע לכאן בזמן הקרוב ביותר ).
לאחר נסיעה של כ 4 ק״מ, כשאנו עוברים בדרכנו את כל האטרקציות האפשריות באזור. רכיבת טרקטורונים ורכיבה על סוסים בריכת שחייה עם מגלשות לילדים וכמות בלתי נדלית של סוכני טיולים.
הגענו לפארק 68 פנינו שמאלה אל דרך משובשת מעט ונסיעה קצרה הביאה אותנו אל החנייה.
שם עלינו מספר מדרגות שהובילה למרפסת תצפית.שם במרכזה ניצבה אנדרטה לזכרם של תושבי שני כפרים ששכנו ממש מתחתינו. בשנת 1968 מתפרץ ההר וקובר תחתיו עשרות רבות של תושבים, בגלל הגזים הרעילים ועקב החום הרב.
ישנם מסלולי הליכה רגליים המתקרבים מעט יותר לתצפית, הסביר לנו ג׳ובני, אך אנו העדפנו לוותר ולצפות בהר העשן ממקום עומדנו. אתר מידע לדרך בקוסטה ריקה המליץ לנו על טבילה במרחצאות ואנו לא התכוונו להחמיץ זאת.
בערב נכנסנו למרחצאות החמים פרדייז, וזה היה שווה, או או כמה שווה. המים החמים עוטפים וממריצים את הדם ופשוט מרגישים חדשים.
יומן טיול בקוסטה ריקה
יום מס׳ 4
לאחר ארוחת בוקר מצויינת במלון מונטנה דה פואגו העמסנו את המזוודות ושמנו פעמינו לכיוון מונטוורדה.
יצאנו מהמלון כשטפטוף של גשם מלווה אותנו, הר הגעש ארנל עטוף היה בשכבה כבדה של עננים, שאיפשרו לנו לראות רק את חלקו התחתון.
עברנו את הכניסה לפארק ארנל, נסיעה קצרה הביאה אותנו אל המלון המפואר והמרחצאות הנחשבים ביותר בקוסטה ריקה מלון ׳טאבאקון׳ ( בהמשך התברר לנו כי המלון שייך ליהודי מהקהילה בסן חוזה ).
אך לא המרחצאות ולא ההר מה שעשה לנו את היציאה ופתחו לנו את היום בצורה מדהימה, הייתה קבוצה של חוטמנים שעצרה כך באמצע שום מקום את התנועה ואיפשרה לכל מי שהיה מעוניין ( וכולם היו מעוניינים ) לצלם את החוטמנים.
המשכנו כשהדרך מדהימה ביופייה מפעם לפעם מפציע למולנו מפלון או בריכת מים טבעית.
הגענו לאגם ארנל שנח לו מצד שמאל, לכל אורכו חצינו את דרכנו על הסכר הכביר, באתר מידע לדרך בקוסטה ריקה-ארנל המליצו על מקום יפה ואותו החלטנו לבדוק.
על פי השילוט פנינו ימינה על השלט היה כתוב ׳הלגונה הנסתרת׳.
נשמע מבטיח והחלטנו לבדוק האם שווה.
הדרך טיפסה בחדות מעלה, עד אשר הגענו לרחבה צמנה נשקף נוף מדהים, אך היותר יפה מבחינתנו היו הציפורים שנחו על שולחן אבן שהיה עומד בלב הגן.
איזה צבעים מדהימים,איזה עוצמה של הטבע התקרבנו ככל שיכולנו בכדי לצלם. עשה רושם כאילו הציפורים רגילות לאורחים מספר אנשים התרכזו בפינת רחבת החניה כשהם מצלמים בהתרגשות.
שוב הייתה זו קבוצת חוטמנים שככל בהנראה הגיעו לחפש אוכל.
למעשה הלגונה הנסתרת היא מתחם ענק של לודג'ים מפוארים הנמצאים בתוך יער עבות והכל מסביב גן מטופח אחד גדול, משם נשקף נוף שבמילה אחת, וואו.
ניגשנו למסעדה הסמוכה ממנה נשקף נוף העמק שלמטה, נוף מדהים ביותר רכשנו כרטיסים בקופה וירדנו בשביל אל עבר הגשר התלוי שהיה חווייה מטריפה ומפחידה כאחד האדרנלין זינק לשמים כשהגשר התלוי כמו התנדנד בין שמים וארץ.
לאחר החווייה המטלטלת תרתי משמע שבנו לרכב וחזרנו אל הסכר שם לקחנו שייט שלמעשה היה בעבורנו שייט פרטי מאחר ולא הצטרף לשייט איש, הקפטן השיט אותנו תוך הסברים מעניינים על בניית הסכר וייצור החשמל, מתחנת השאיבה.
המשכנו לתוך מפרצונים נסתרים, שרק הקפטן ידע עליהם ואותנו שיתף במידע הבלעדי.
היו אלה מקומות שהנשימה נעתקת. העצים והשיחים נופלים לתוך המים, ויצרו מעין גג וקיר.
ובמקום מיוחד ניווט גאיו הקפטן את הסירה, ואנו נכנסנו למקום מדהים בו הייתה כמו בריכה מקורה, גאיו סיפר שמעט מאוד אנשים מכירים את הבריכה הפרטית הזו ואם יש בדעתנו הוא מוכן להחזירנו לרכב להביא בגד ים ולטבול בבריכה.
אך אנו ויתרנו על הרעיון, דרך ארוכה עוד לפנינו.
המשכנו בשייט אל עוד פינות ונופים מקסימים ושבנו לרכב.
התארגנות ואנו בדרך לנואבו ארנל, עיירה שנבנתה לאחר שהקודמת הוצפה במי האגם.
העיירה נחמדה, עצרנו ביקרנו במאפייה הגרמנית המאוד מפורסמת. המשכנו לאורך הרחוב הראשי עד לאזור הכנסייה ומשם במסלול מעגלי שבנו לרכב פוגשים בתושביה החביבים של העיירה.
המשכנו בדרכנו כאמור למונטוורדה עברנו בטילראן, ואז משיצאנו מרחק קצר את העיירה זה היה פשוט לא יאומן הג׳י פי אס הראה לנו כי לפנינו עומדים כמעט 40 ק״מ, אך איזו דרך פשוט לא יאומן דרך משובשת ומפותלת ורק הנוף פיצה ולו במעט על הדרך הקופצנית. לרגע היה נדמה לנו כי אולי טעינו בדרך, אך רכב של מקומיים אישר לנו כי הדרך היא היא הדרך.
שלט המורה על מפל ממנו התעלמנו, ובהמשך למדנו כי טעות. עשינו וכפי שאתר מידע לדרך בקוסטה ריקה המליץ גם אנו ממליצים לא להחמיץ את המפל.
שעה ומחצה בדרך לא דרך הביאה אותנו אל מונטה וורדה.
השעה שעת ערב ואנו מגיעם למלוננו מלון אל אסטבלו, מלון מפואר של לודג׳ים מכל כיוון נשקף נוף מדהים של ההרים שמסביב.
יום מס׳ 5
לאחר ארוחת הבוקר התארגנו ליציאה, היום שלנו התחיל בחוות קפה, סוכר ושוקולד.
נציג החווה הגיע למלוננו ויחד איתו נסענו לחוות טרפיצ׳ה, עמנו היו עוד מספר תיירים שהתלוו לסיור,במסגרת הסיור החכנו בשבילים ולאורכם היו נטועים שפע של עצים בננה, אגוז מקדמיה, ונילה,מנגו קוקוס ועוד ועוד.
הגענו אל מטע הקפה, שם הודגם לנו תהליך הכנת הקפה מגידולם של הפולים קטיפתם ייבושם ועד הכנת הקפה.
לאחר מכן ראינו מה זה פולי קקאו, ואת כל התהליך מקטיפתו ועד להכנת שוקולד, כולל לטעום שוקולד שאותו הכין חבייר שהדריך אותנו.
את הסיור סיימנו במטע הסוכר, ואותנו לימד המדריך כיצד עושים את הסוכר, מקטיפת קנה הסוכר ועד ליצור הסוכר החום.
כאן התנסנו בעצמנו בהכנת סוכר חום, היה טעים.
קפה סוכר ושוקולד אבל האדרנלין זרם בדם ורצינו לחוות את האקסטרים שנשקף מכל שלט בעיירה.
הקנופי והגשרים התלויים חיכו לנו ואנו מיהרנו אליהם.
קיבלנו רצועות ריתמה וקסדה פלסטית
והתחלנו את המסע מעל היערות בקרונית שנשאה אותנו אל עבר מרפסת, ממנה נשקף נוף מרהיב ביופיו.
הוזמנו לכוס קקאו חם ומהביל, ויחד עם הנוף המדהים אי אפשר היה להתנתק מהמקום המופלא הזה. חשנו כיצד ישנם אנשים ברי מזל המתגוררים כאן.
טוב אך כעת צריך להמשיך.
המדריך שהתלווה אלינו חיבר אותנו אל הכבל. הסבר קצר ואווווו קריאת טרזן נפלטה מהפה כשהתחלנו בגלישה מהירה אל עבר תחנת היציאה במרחק רב למטה. אחרי ההלם הראשוני מרגישים כמו ציפור העפה באויר, הגלישה אורכת זמן קצר אך בכבל השני והשלישי ובאלה הבאים אחריהם מתרגלים למהירות ומתמכרים לאדרנלין הזורם בגוף ולנוף המדהים.
במילה אחת חווייה ובשלוש מילים חווייה שאסור להחמיץ.
המשכנו לטייל מעט בעיירה, ולאחר מכן אתנחתה קלה בבריכה שממנה נשקף נוף מדהים של כל העמק שלמטה.
לקראת ערב ציפה לנו טור נייט, סיור לילה לצפייה בחיות לילה הנמות.
מדריך מקומי אסף אותנו אל פתחו של היער. הדרכה ואנו עם פנסים נכנסים בעקבותיו אל מעבי היער.
האיש ידע את מלאכתו, כמו כאילו תאם עם בעלי החיים את מקום לינתם, עצר אותנו מפעם לפעם והראה לנו את החיות הנמות להן בין ענפי היער.
מדהים.
שבנו למלון לארוחת ערב ולאחר מכן לבריכה החמה להתנפש מעט.
יום מס 6
עזבנו עם בוקר את מונטהוורדה, ומשם שמנו פעמינו לכיוון הפארק הלאומי מנואל אנטוניו.
בדרכנו כיוונו לעצור בעיר חאקו, עליה קראנו באתר מידע לדרך חאקו Jaco
כמו שהגענו כך גם בדרך חזרה דרך משובשת מלאה במהמורות, אך לקחנו את זה כחלק מהחווייה.
שעה של נסיעה והגענו לפונטהארנס, שם טיילנו באזור הטיילת הנחמדה שבעיר.
מפונטהארנס המשכנו לחאקו, אך לפי התוכנית המשכנו לטרוקלס לשייט צפייה בתנינים.
אך קודם שהגענו לטרקולס, את תשומת ליבנו משכה קבוצת מכוניות שחנתה משני עברי הגשר.
המוני אנשים עומדים בצידיו על מדרכה מוגבהת וכשמכוניות נוסעות בדהרה, מוזר היה הדבר ואנו החלטנו לראות במה המדובר.
היה שווה ואפילו מדהים מתחת לגשר נחו להם עשרות תנינים בשמש, לא שמורה, בשטח הפתוח.
צילום וממשיכים.
הייתה לנו התלבטות האם להיכנס לפארק הלאומי קארארה, או לשייט תנינים וההחלטה נפלה, תנינים.
הסיבה הייתה שבפארק נבקר במנואל אנטוניו.
נכנסנו לטרקולס המשכנו על פי השילוט, שם המתנו כמחצית השעה עד שהגיעו משפחה מקנדה.
עלינו לסירת נהרות ושטנו במורד הנהר כשמפעם לפעם צץ לו באחת מגדות הנהר תנין, מדהים פשוט מדהים.
צמחייה צפופה הכילה בתוכה שפע מגוון של בעלי כנף ובעלי חיים מיוחדים, המדריך המקומי ששט עמנו בסירה הסביר לנו על אשר רואות עינינו ולמען האמת היה הרבה מה לראות.
הסירה שבה לכיוון השני וכאן בין שיחי המנגרובים היה פשוט מקסים מיוחד לא דבר שרואים ביום יום.
אתר מידע לדרך בקוסטה ריקה מנואל אנטוניו המליץ על הפארק הלאומי מנואל אנטוניו כאחד מ 10 אתרי החובה בקוסטה ריקה ואם אתר מידע לדרך בקוסטה ריקה המליץ על הפארק ככל הנראה, פארק מנואל אנטוניו שווה.
מכאן המשכנו לחאקו Jaco לא קשה היה לראות כבר מרחוק שהעיר הזו היא עיר תיירותית, בתי מלון מפוארים ובהמשך הוסטלים רבים, שמנו פעמינו אל עבר מרכזה של העיר, רחוב סואן עמוס בחנויות ובמרכזי קניות.
שם עצרנו לנו להפסקה קלה ולהתרעננות כשאנו מטיילים בעיר הנחמדה, גלידה של Pops ליקקנו שאגב היא גלידה כשרה.
מחאקו המשכנו לחוף הגולשים הרמוזה.
הדרך מחאקו התחילה לטפס כלפי מעלה וככל שטיפסנו יותר ויותר מנופו המדהים של המפרץ שלחופו ממוקמת חאקו נגלה אלינו, סלעים בצבצו מתוך המפרץ, שממנו כמו טיפס קיר של צמחייה עבותה, נוף מקסים אין מה לאמר.
חוף הרמוזה אליו הגענו לאחר דקות של נסיעה חוף חול שחור, גלים גבוהים נשברו להם אל החוף וגולשים צעירים שוכבים על גלשנים ובידיהם תוך כדי תנועות חתירה קידמו את הגלשן אל תוך האוקיינוס.
המחזה מרהיב ביופיו, גולשים רבים רבים היו להם בתוך מימיו של האוקיינוס במצב כזה או אחר של גלישה,תוך שהם מפגינים ביצועי גלישה מעוררי התפעלות.
בחוף הרמוזה מלבד גלישת גלים שפע רב של אטרקציות ובהם רכיבה על סוסים.
ההנאה בחוף הרמוזה הייתה הנאה צרופה אך נהנים נהנים וצריך להמשיך לכיוון הפארק הלאומי מנואל אנטוניו.
הגענו לקפוס לאחר נסיעה של כמחצית השעה, קפוס מהווה את עיירת הלווין של מנואל אנטוניו הנחשבת לעיירה היותר יוקרתית באזור.
המשכנו למנואל אנטוניו לפי השילוט כשאנו מטפסים וממול נשקף לנו נופו המרהיב של האוקיינוס המבצבץ בינות לעצים בנופים משגעים ביופיים.
הגענו למלון סאן באדה הנמצא ממש בפתחו של הפארק,מרגע שפתחנו את דלת הג׳יפ גל חום אשר הזכיר לנו את החום של אילת.
אנו ניגשים לקבלה אך עוד לפני שאנו מגיעים לדלת הקבלה ניגש אלינו בחור צעיר ובידו מגש עם כוסות מיץ טבעי טרופי סחוט טרי טרי וקר וזה היה פשוט וואו, כל כך במקום.
בקרוב נעלה את המשך הטיול
לשער נגיע מכביש 66 בין צומת מגידו לצומת התשבי. נפנה דרומה לכביש העולה לעין השופט (6953) לאחר 300 מטר נפנה
