ריחניה
מוזיאון המורשת הצ'רקסית



ריחניה הינו אחד משני הכפרים של עדת המיעוטים הצ'רקסית בישראל (השני הוא כפר כמא).
הכפר נמצא ברמת עלמה, ברום  של 680 מ' מעל פני הים. מדרום לכפר מתנשא הר אדמון (ראס אל אחמר) לרום 820 מ'.
זהו שריד לאחד ממוקדי ההתפרצויות  הגעשיות ברמות של מזרח הגליל העליון.
צפונית לכפר נובע מתוך מערה מעיין, שסיפק מי שתיה לריחניה ולכפר השכן, עלמא.
האיזור כולו היה מיושב כפר בתקופות קדומות. בסביבת מערת עלמא היתה קבוצה של דולמנים (שולחנות אבן שמקורם לרוב מהתקופה הניאוליתית) שאבניהן נלקחו לבניית הבתים בריחניה.
גם בתקופת המשנה והתלמוד היה בסביבת ריחניה ישוב יהודי צפוף.

מאת מוריה גבסי מורת דרך בישראל


הכפר הצ'רקסי ריחניה מסלול טיול 


בתקופה העות'מאנית נתדלדל הישוב ברמות מזרח הגליל העליון והאדמות באיזור נחשבו כאדמות הסולטן (אדמות ג'יפתליך). כמו לאיזורי סולטן אחרים הובאו הנה בני מיעוטים לאומיים (כמו המוגרבים, שהגיעו לאיזור באמצע המאה ה-19 והתיישבו בכפרים עלמא, ראס אל אחמד, מרוס ודישון, והצ'רקסים.


מקור שמו של הכפר 

צמח ההדס (בעברית ריחן). ב 1878 התיישבו כאן כ-80 משפחות צ'רקסיות משבט אבזח, שהיגרו מעמק הנהר בלאי שבצפון קווקז. בתחילה התקשו להקלט במקום, בעיקר משום אי ידיעתם את השפה הערבית. בשנת 1961 הגיע מספר תושבי ריחניה ל-361 נפש, ובסוף שנות ה-70 מנו למעלה מ-500 איש, וביניהם כמה משפחות של פליטים ערביים מכפרי הסביבה, שננטשו ב-1948.
בכפר יש 14 חמולות.
כיום הוא נכלל במסגרת מועצה איזורית "מרום גליל" ומנוהל על ידי ועדה מקומית מטעמה.

הכפר נבנה בשיטה צ'רקסית מסורתית, אשר מקורה בקווקז ושמה "כפר חומה" - הבתים נבנו כשהם צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן מסביב לכפר אשר שרידיה נשתמרו עד היום.
בכפר ישנו מסגד שצורתו כמסגדים הצ'רקסיים בקווקז, ושונה מהותית מהמסגדים הערביים.  ריחניה היה מסוגר ומבודד שנים רבות. גרעין המתיישבים היה קטן, ובין החמולות פרצו סכסוכים רבים. בניגוד לכפר קמא לא היו בסביבתו ישובים עבריים עד לאחר מלחמת העצמאות. הקשרים המתהדקים עם כפר קמא, וכן הצעירים השבים לכפר לאחר שירותם בצבא, הביאו עמם רוח חדשה ותנופת פיתוח.
בשנות ה-50 פרץ הכפר אל מחוץ לגרעינו העתיק, המוקף חומה. וב-1958 חובר לרשת המים של חברת "מקורות". חקלאי הכפר עוסקים בגידול בקר, מטעי נשירים ובגידול תבואות חורף וקיץ. לכפר גם כ-3,000 דונם אדמות מרעה.





מקור העם הצ'רקסי מידע  


היסטוריה ומורשת הצ'רקסים, או ה-"אדיגיים" כפי שהם מכנים את עצמם, הם עם עתיק שחי  ב- "הרי הקווקז" מאז האלף השלישי לפנה"ס. הקווקז היינו המעבר היבשתי בין אסיה לאירופה, לכן כל העמים  והאימפריות שהיו באירופה או באסיה נלחמו נגד הצ'רקסים בניסיון לכבוש את הקווקז ע"מ להשתלט  על המעבר החשוב.  
כך, הצ'רקסים חיו במלחמות משך מאות ואלפי שנים, מה שהשפיע משך השנים על אורח החיים ועל  המנהגים שלהם.

המונח "צ'רקסים" הוא למעשה בשפה התורכית.
שמם המקורי, ובפי עצמם – אדיגים, אדיגה שפירושו "האדם המושלם", שכן הם שואפים לשלמות. כיבוש קווקז
על ידי הרוסים הביא להרס והרג רב בקרב הצ'רקסים, קרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו וכמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם. 
שואת הצ'רקסים נחשבת בעיני היסטוריונים רבים לשואה הגדולה ביותר במאה ה- 19.

האימפריה העותמנית ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה וראתה בהם לוחמים אמיצים ומנוסים, קלטה אותם בשטחיה
ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים. כך הגיעו צ'רקסים רבים למזרח התיכון, והתיישבו בשטחים הכוללים היום  את תורכיה (ריכוז הצ'רקסים הגדול כיום בעולם – כ- 3 מליון צ'רקסים),  סוריה (למעלה מ- 160,000 צ'רקסים), ירדן ( כ- 120 אלף צ'רקסים התופשים תפקידים מאוד מקורבים למלך), וקבוצה  לא גדולה (כ- 4,000) גם בישראל.
סה"כ מוערכת האוכלוסייה הצ'רקסית בעולם כיום כ- 11 מיליון איש.
במקורם הצ'רקסים היו פגאנים. מיסיונרים יווניים שהגיעו לקווקז הפיצו את הדת הנוצרית בקרבם, בסביבות המאה השישית אם כי  במספרים קטנים. במאה ה-16 התאסלמו רוב הצ'רקסים כתוצאה מהשפעתם של אנשי דת עות'מאנים. אחרי תום

המלחמה והגירוש הכפוי, עברו מרבית הצ'רקסים לתחומי האימפריה העות'מאנית אשר ניצלה את העובדה שהצ'רקסים היו מוסלמים כדי למשוך אותם אליה. כיום כמעט כל בני העם הצ'רקסי הם מוסלמים סונים מתונים ומקפידים על הפרדה מוחלטת בין דת למדינה.

לצ'רקסים שפה משלהם עם 64 אותיות ועיצורים, כשלכל אות פירוש והיא בעצם מלה, הלא היא השפה האדיגית. לשפה זו מספר ניבים המדוברים בקרב השבטים הצ'רקסים השונים והגיית המילים שונה מעט ממקום למקום. השפה האדיגית שייכת למשפחת השפה הקווקזית  והיא מדוברת בקרב הקהילות הצ'רקסיות בכל רחבי העולם, כשמרבית דובריה מתגוררים בשטחי הפדרציה הרוסית ובטורקיה.

בישראל, השפה מדוברת בפי בני הקהילה.בפי עצמם, מכנים בני הקהילה את השפה  בשמה הנכון "אדיגית" אך בקרב האוכלוסייה הכללית ובעיקר במדיה היא מכונה בשוגג כ"צ'רקסית".

יחסי גברים ונשים בחברה הצ'רקסית מתאפיינים בשוויון וכבוד הדדי, ולאישה מעמד מכובד במסורת הצ'רקסית. עזרה הדדית וסיוע לנזקקים - זוג צעיר שמתחתן ידוע שהם זקוקים לסיוע לבניית בית לריהוט  עוד לכן כל תושבי הכפר עוזרים להם בתחילת דרכם.  אישה שיולדת באים לעזור לה ולהביא לה מתנות שלא תצטרך לקנות דברים ושלא יחסר לה ולתינוק כלום.

הלבוש הצ'רקסי הינו לבוש מיוחד שמתאים למזג אויר קר ומיועד להגן עליו מפני הקור אך גם שיכול  להתלבש מהר כשצריך.  ובחזה מיכלים לאחסון אבק שריפה. 

אחד המנהגים המיוחדים לצ'רקסים הוא 'חטיפת הכלה'.
על החתן לחטוף את בחירת ליבו ולהצליח להימלט מרודפיו.  בעבר זה העיד על יכולתו כפרש. כיום, אולי על כישרונו כנהג....בתרבות הצ'רקסית אין שידוכים והחטיפה  נועדה לאפשר לאוהבים לקשור את גורלם זה זה גם אם הוריהם לא בדיוק חשבו כך.
הצ'רקסים מציינים מידי שנה את יום הזיכרון הצ'רקסי ב-21 במאי כיום המציין  את האירועים המכונה גלות הצ'רקסים.







logo בניית אתרים