חצר יהודית בשפייר מימי הביניים
המקווה , בית המרחץ, נבנה ב – 1110- 1120
המקווה , בית קר , שימש לטבילה דתית לגברים ולנשים בזמנים מסוימים לפי חוקי טומאה וטוהרה. בית המרחץ הינו מבנה תת קרקעי שנחשב לאחד מהמבנים המונומנטאליים מסוג זה בגרמניה , ויתכן שנבנה על ידי בנאי הקתדראלה. הכניסה מצפון דרך שער הבנוי מאבן חול מוליכה לחדר מדרגות שתקרתו מקומרת. מימינו ומשמאלו של השער השני ישנן גומחות גדולות ובהן פסלים. אחרי השער השני , לאחר שהולכים בחדר המדרגות הצר , מגיעים לחדר הקדמי של המרחץ. חדר זה שתקרתו מקומרת ברכסי צלב הוא בעל חשיבות רבה ביותר במבנה מההיבט האומנותי ותולדות הבנייה , במתחם זה נמצא גם תא ההלבשה. מהחדר בקדמי מובילות מדרגות מעגולות למחצה לחדר המרחץ עצמו , ואף תקרת חדר זה מקומרת ברכסי צלב.
בית הכנסת חורבות בית הכנסת משנת 1104 , ואגף שהוסף אליו במאה ה- 13 ושימש כחדר תפילה לנשים , והידוע גם כבית ספר לנשים , נמצאים בחצר היהודית , שהייתה מרכז אזור המגורים היהודי משנת 1104. הקיר המזרחי של בית הכנסת משנת 1100 בנוי מאבני חול מרובעות , וכלל אספיס מקורי קטן (גומחה מקומרת) , שכיום הוא סגור בחומה , ובתוכו עמד ארון הקודש עם ספרי תורה. מעל האספיס התחום בחומה ישנו חלון קטן ועגול שנשמר מתקופת הקמת בית הכנסת , מעליו מצויים שרידי חלון עגול בסגנון גותי. מימין ומשמאל אפשר להכיר חלונות גותיים שהוספו מאוחר יותר (המאה – 13 ). בחומת בית הכנסת הדרומית , שהיא גם הקיר הצפוני של חדר תפילת הנשים , נשתמרו שניים מתוך שישה חריצי שמיעה. הקיר המערבי של בית הכנסת הינו חלק מבית השכנים שנבנה בשנת 1900 . שתי הקשתות כפולות של חלונות בסגנון רומני הוסרו מהקיר , והן נמצאות כיום במוזיאון ההיסטורי של פפאלץ (Pfalz). החלל בית הכנסת ישנם שרידים של ציפוי אבן חול מתקופת השימוש בבית הכנסת , ובצדדים הצפוני והמזרחי של חדר התפילה לנשים ישנם שרידים של ספסלי אבן.
בימי הביניים התקיימה קהילה יהודית בשפייר . אחת מהקהילות היהודיות המשמעותיות ביותר מצפון להרי האלפים. במאה ה – 11 הגיעו לשפייר סוחרים ובנקאים יהודים מאיטליה ומצרפת. הבישוף רידגר הוטצמן קלט בשנת 1084 פליטים יהודים ממיינץ , וכך למעשה אפשר את ייסודה של הקהילה היהודית בסיועו של הקיסר היינריך הרביעי.
