אנגליה טבח היהודים
בעיר יורק

לעולם לא נשוב ליורק

היהודים באנגליה סבלו, היה זה בימי הביניים כאשר אירועים אנטישמיים,היו לעיניין
שבשיגרה ומהקשים שבאירועים הללו
טבח היהודי בעיר יורק שבמחוז יורקשייר באנגליה.
בתאריך ז' בניסן שנת ד'תתק"ן   16 במרץ 1190  
בעיר יורק באותה עת מתגוררת  קהילה יהודית עניפה ורבים מהם עשירים, היהודים עסקו במתן הלוואות לשכניהם הנוצרים.
באותה תקופה נוחלים הנוצרים תבוסה כואבת לסאלח א דין בקרב קרני חיטין.
הנוצרים שואפים להשיב לעצמם את הכבוד האבוד ברצונם לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים.
היהודים כאמור באותה תקופה עסקו בחלפנות כספים ובהלוואות,דבר שהיה אסור על הנוצרים. על היהודים הוטל מס על הריבית שהרוויחו ואותו נאלצו לשלם לממלכה.
הדבר היווה למעשה כר נוח למלך לשלוט באצילים שהיו זקוקים לשכניהם היהודים.
הדבר הביא לכדי שנאה עצומה כלפי היהודים
לקראת סוף המאה ה 12 בשנת 1190 מחליט המלך ריצ'רד לב הארי לצאת למסע צלב נוסף השלישי במספר בכדי לכבוש כאמור את ירושלים.
הוא מבקש את האצילים לצאת עימו יחד עם חייליהם, אך הללו אינם כה ששים בטח בגלל הסיבה כי להםחובות כבדים ליהודים.
האצילים בעלי החוב ידעו כי כל עוד המלך נמצא באנגליה לא יוכלו המה לפעול כנגד היהודים.
המלך קולט את העיניין ומחליט להעלים עין ומול זה האצילים מבינים את הרמזומתחילים פרעות ביהודים במטרה לקרוע את שטרי החוב.
והקהילה אשר סופגת את המכה הקשה ביותר זוהי הקהילה היהודית ביורק.

ערב שבת הגדול יום ז' בניסן כאמור בשנת 1190 המונים מסתערים ומתנפלים על בתי היהודים ומתחילים בפרעות, כ-500 יהודים ובראשם  רבנו יום טוב בר יצחק מיואני   תלמידו של רבינו תם, רבינו יום טוב בר יצחק הי"ד נמלטים למצודת קליפורד  ושם מבקשים את עזרתו של מפקד המחוז.
אך הסכמה זו אינה מחזיקה זמן רב ולאחר זמן קצר נכנע המפקד ללחץ ההמונים אשר צרו על המצודה.
רב הקהילה  רבי יום טוב בר יצחק, קורא לקהל המאמינים.

"אלוקי אבותינו, מי יאמר לו מה תעשה?! הוא המצווה עלינו היום למות על תורתנו, והנה המוות עומד בפתח. מובטחני כי אינכם חושבים, חס וחלילה, לעזוב את התורה הקדושה בשביל שעה קלה של חיים, ולבחור לכם גורל יותר קשה לאנשי כבוד מן ה מוות , לחיות כבוגדים, תלויים ברחמי האויבים הזדים ונתונים לכלימת עולם. והנה, הואיל והבורא דורש מאיתנו היום להשיב את החיים אשר מסר לנו, הבה נמסרם לו במו ידינו, והרי רבים מבני עמינו ידעו לעשות כדבר הזה בימי הגזירות".
היהודים הורגים עצמם ובלבד שלא למות בידי הנוצרים.



עדות כתובה מאת רבי אפרים מבון
אחרי כן, בשנת תתקנ"א ( 1191 ), קמו טועים על עם ה' בעיר אברווך (יורק) אשר באנגלטירא (אנגליה) בשבת הגדול, ועת הנס נהפך לאונס ולעונש. ויברחו אל בית התפילה, כי סיברו כי שמה בית מנוס. ויעמוד הרב ר' יום טוב וישחט ס' נפשות. וגם אחרים שחטו... ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם. ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק"ן (ב גימטריה : 150) נפשות קדושים, ואת בתיהם הרסו. ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי, והביאום לקולוניא ולשאר מקומות ומכרום ליהודים."

מאז הוטל חרם על כניסת יהודים לעיר שלמכעשה טרם פג מאז ועד היום יהודים אשר מגיעים לצרכי מסחר ליורק אינם לנים בעיר אלה בערים שמסביב.