קברי צדיקים במרוקו
מסלולי טיול ומידע

יהודים במרוקו

חלק מהמידע בדף זה באדיבות סהרה- מחבר הספר מטיילים עם אביזמר למרוקו.
קברי צדיקים לפי שם הישוב ו הילולות צדיקים לפי חודשי השנה                         
לחצו כאן

מורשתם המתמשכת של גדולי רבנים ויהודים צדיקים במרוקו
מרוקו שוכנת בצומת של ההיסטוריה, מרוקו הייתה ארץ של חילופי תרבות ודו קיום במשך מאות שנים.
מתחת לנופיה התוססים ולמדינות הסואנות מסתתר נרטיב פחות מוכר שהעשיר את השטיח של המדינה - סיפוריהם של גדולי רבנים ויהודים צדיקים שהטביעו חותם בל יימחה במורשת הרוחנית של מרוקו.
ממסורות עתיקות ועד לשאיפות מודרניות לאחדות, מורשתן זורחת כמגדלור של הרמוניה בין-דתית ועושר תרבותי.

שטיח של מאות שנים: נוכחות יהודית במרוקו
מקורותיה של יהדות מרוקו נעו בימי קדם. למרות שהרגע המדויק של הגעתם נותר אפוף בהיסטוריה, ברור שיהודים קראו למרוקו בית במשך למעלה מאלף שנים.
הם לא היו רק מבקרים שעברו, הם נשזרו בתוך המרקם של החברה המרוקאית.
יהודים חיו לצד שבטי ברברים וחצו משטרים משתנים, מנוצרים למוסלמיים, חוו תקופות של דו-קיום שליו ותקופות של רדיפה.

יהודי המגרב: זהות ייחודית
יהודי מרוקו כונו יהודי מגרב. המונח "מגרב" מתורגם ל"מערביים", המדגיש את מיקומם הגיאוגרפי.
סיווג זה מסקרן, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שלעתים קרובות הם מקובצים תחת המטרייה הספרדית הרחבה יותר, המזוהה היסטורית עם קהילות המזרח. שילוב זה של גיאוגרפיה וזהות מעניק רובד נוסף של מורכבות לנרטיב היהודי המרוקאי.

המלאח: לב החיים של יהודי מרוקו
לב החיים של יהודי מרוקו היה לעתים קרובות ברובעים המסורתיים המכונים "מלאח".
אזור זה, בדומה לגטאות אירופיים, היה גם מקלט וגם עדות לקשר שלהם עם השליטים המקומיים.
המלאח היה בדר"כ ממוקם ליד ארמונות, הוא אפשר למלכים להרחיב את הגנתם על הקהילות היהודיות.
מקורו בפס, המונח "מלאח" התפשט לערים אחרות ברחבי מרוקו, והפך לשם נרדף ללב החיים של יהודי מרוקו.

השפעת יהודי ספרד ומסורות ייחודיות
כשגלי דיכוי דחפו את יהודי ספרד לחפש מקלט מעבר לחצי האי האיברי, מרוקו הפכה למקלט טבעי.
זרם זה טיפח חילופי מנהגים וטקסים, והחדיר לחיי יהודי מרוקו זהות ספרדית-יהודית ייחודית.
באופן מסקרן, בעוד שיהודי מרוקו חולקים מנהגים מסוימים עם עמיתיהם הספרדים, הם גם שומרים על מנהגים ייחודיים, כמו הנוהג של הנחת תפילין בתפילת מנחה אחר הצהריים בימי צום, המשקפים את מחויבותם למילוי ברכות היומיום.

דו קיום ואחדות בין דתיים
הנרטיב של גדולי רבנים ויהודים צדיקים במרוקו חוצה גבולות דתיים, ומדגיש את מורשת המדינה של דו-קיום בין-דתי.
רוח זו מתגלמת בזאוויה של מולאי אידריס, שם קבור הרב דוד בוסידאן, המשמש כגשר בין קהילות יהודיות ומוסלמיות.
יהודי מרוקו מדגימים את היכולת של אמונות שונות להתקיים בהרמוניה, ולהעשיר את חייו של זה באמצעות ערכים ומסורות משותפים.

שימור מורשת עשירה
מהמדינות השוקקות ועד לנווה המדבר השלוות, נופיה המגוונים של מרוקו משתקפים בסיפוריהם של רבניה הגדולים והיהודים הצדיקים. הנרטיבים הללו, המשולבים בהיסטוריה המרוקאית, מספקים עדשה שדרכה נוכל להעריך את השטיח העשיר של אמונה, תרבות ומסורת שעיצבה את המדינה. מורשתם מתקיימת כתזכורת לכך שאחדות, הבנה וחגיגת השונות הם החוטים הקושרים את העבר, ההווה והעתיד של האומה.

----------------------------------

מורשתם של רבנים גדולים ויהודים צדיקים:

מסע דרך המורשת הרוחנית של מרוקו
במשך אלפי שנים, ארץ מרוקו הייתה בד שעליו נצבעו סיפוריהם של גדולי רבנים ויהודים צדיקים בגוונים של חוכמה, אמונה וחוסן. המאורות הללו, שתורתם וחייהם משתרעים על פני מאות שנים, הותירו חותם בל יימחה על הנוף התרבותי והרוחני של מרוקו. בעודנו מתעמקים בחייהן של דמויות נכבדות אלו, אנו חושפים שטיח ארוג בחוטי תורה, מנהיגות ומחויבות לשימור מורשת יהודית תוססת.

רבי משה בן מימון רמב"ם: חוקר הדורות
במאה ה-12 מצא הכבוד רבי משה רמב"ם נחמה והשראה בין חומות העיר פאס.
חכם זה, הידוע בפירושו למשנה, האיר בתובנותיו את דפי התורה. אף שנולד בספרד ולאחר מכן התגורר במצרים, תקופתו במרוקו הותירה חותם בל יימחה על דברי ימי הלימוד היהודיים.

הרב יצחק אלפסי: מסע ממרוקו לספרד
במאה ה-11 יצא רבי יצחק אלפסי,  למסע ממרוקו לספרד. למרות המעבר שלו, תורתו המשיכה להדהד לאורך הדורות.
בעודו הדריך ישיבה בולטת, מורשתו נשזרה בשתי הארצות, והזכירה לנו את הקשרים העמוקים בין קהילות יהודיות מעבר לגבולות.

רבי חיים אבן עטר: "אור החיים"
במאה ה-18 האיר רבי חיים אבן עטר, הנודע כ"אור החיים", את לב תלמידיו בסלאח שבמרוקו.
תורתו האירה באור עד שהרעב אילץ אותו לעזוב לחופים רחוקים. מורשתו מתקיימת באיטליה ובירושלים, עדות להשפעתו המתמשכת על הלמידה והרוחניות היהודית.

הרב רפאל אנקאווה: האור המנחה
בין הדי ההיסטוריה של מרוקו מהדהדת מורשתו של הרב רפאל אנקאווה.
בהיותו הרב הראשי של מרוקו, השפעתו התרחבה הרבה מעבר לתקופתו. יהודי מרוקו עדיין מנציחים את זכרו, עדות לחוכמתו והדרכתו המתמשכת החורגת דורות.

הרב שלמה עמאר
בעידן המודרני צץ הרב שלמה עמאר כמגדלור של השראה. נולד בקזבלנקה והתחנך במסדרונות בית ספר חב"ד אוהלי יוסף יצחק, בסופו של דבר נטל את אדרת הרב הראשי לישראל משנת 2003 עד 2013.
מסעו ממרוקו לישראל מסמל את הקשר המתמשך בין שתי הארצות.

שמות משפחה: חלון אל מורשת
שמות המשפחה של יהודי מרוקו משקפים את השטיח המורכב של מורשתם.
שמות כמו אסולין, המהדהדים "סלע" בברברית.

אברג'ל, שפירושו בערבית "רגל אחת", מרמז על סיפור אבות.

טולדו נושא את זכר גלות אבות ספרד, תזכורת למסע ההיסטורי של הקהילה, כשאמרו לטולדו לא נחזור -טולדו-נו.

מורשת מהדהדת
כשאנו מנווטים במסדרונות ההיסטוריה, אנו מגלים שהמורשת היהודית של מרוקו היא תערובת הרמונית של מאורות שתורתם מתעלה על הזמן והגיאוגרפיה.
רבנים וצדיקים אלה לא רק עיצבו את השטיח העשיר של מרוקו אלא גם תרמו לפסיפס העולמי של המורשת היהודית.
תורתם ממשיכה להדהד, ומזכירה לנו שסיפוריהם של גדולי רבנים ויהודים צדיקים הם חוטים במרקם הסבוך של ההיסטוריה היהודית.

• מרקש העיר האדומה המרתקת של מרוקו

רבנים וצדיקים במרוקו

שומרי האמונה: הרבנים הנערצים והצדיקים של מרוקו חרטו את מורשתם לא רק בדברי ימי ההיסטוריה של מרוקו אלא גם בלבבות של קהילות ברחבי העולם. כאשר אנו יוצאים למסע ההארה הזה, אנו חושפים את סיפוריהם של המאורות הללו שחוכמתם וצדקתם ממשיכות לזרוח כמגדלי השראה.

אדמתה הקדושה של מרוקו מערסלת את מקומות המנוחה של למעלה מ-650 צדיקים.
אבל השפעתם של מאורות אלה משתרעת הרבה מעבר למספר החרוט על מצבות.
ממלכת הצדיקים כוללת לא רק את אלו שנולדו וגדלו במרוקו ומצאו את מנוחתם הנצחית במגרב.
אלה גם את הרבנים והצדיקים הנערצים על ידי יהדות מרוקו והאזור הרחב יותר.

רבי שמעון בר יוחאי: משואה רוחנית
בין הדמויות המקודשות נמצא רבי שמעון בר יוחאי, הנערץ על תורתו. אמנם הוא לא נולד במרוקו, אבל המהות שלו מהדהדת עמוק בלבבות הקהילה. מורשתו נמתחת מעבר לגבולות, ומחברת נשמות דרך האמונה.

רבי מאיר בעל הנס: חסד ניסים
הנוף הרוחני של מרוקו מואר בנוכחותו של רבי מאיר בעל הנס. הילת הניסים והחמלה שלו נותרה מוחשית, שכן סיפור חייו ממשיך לעורר מסירות ותקווה. למרות שאינו יליד מרוקו, השפעתו אינה יודעת גבולות, ומושכת את המאמינים.

רבי שלמה אבן גבירול: מאורה ספרותית
מורשתו של רבי שלמה אבן גבירול, מגדלור של השירה והפילוסופיה היהודית, זוכה לתהודה גם בנוף המרוקאי.
כתביו העמוקים התעלו מעל הזמן, מגשרים על הפער בין תרבויות ודורות.
השפעתו, אף שאינה קשורה לגיאוגרפיה, ממשיכה להעשיר את חייהם של המחפשים חוכמה.

רבי יהודה הלוי: מסע של אמונה
מחולות מרוקו ועד לממלכת הצדיקים, מסעו של רבי יהודה הלוי הוא דרכו של אמונה ופילוסופיה.
כושרו הפואטי ומחשבותיו העמוקות הותירו חותם בל יימחה, לא רק על יהדות מרוקו, אלא על התודעה הקולקטיבית של המחפשים הארה רוחנית.

מורשת שאינה יודעת גבולות
בעוד שמסעותיהם הארציים אולי היו מפוזרים על פני יבשות, המאורות הללו מאוחדים בהשפעתם.
תורתם, החמלה וההדרכה הרוחנית שלהם עולים על הזמן והגיאוגרפיה, ומחברים לבבות ונשמות במרדף אחר הבנה ואמונה עמוקים יותר.

בעודנו עומדים בצומת הדרכים של ההיסטוריה והרוחניות, אנו מכירים בכך שהרבנים והיהודים הצדיקים הנערצים הללו אינם מוגבלים על ידי מקום הולדת או מצבה. מורשתם חרוטה בלבם של אלה שממשיכים לשאוב השראה מחוכמתם.
מהרחובות ההומים של מרוקו ועד העולם הרחב, האור שלהם זורח בבהירות, מנחה דורות בדרך של צדקנות והארה רוחנית.

משפחות צדיקים במרוקו

בלב ההיסטוריה העשירה של מרוקו שוכן שטיח ארוג בחוטי מסירות והארה.
דורות של משפחות עלו לגדולה, הולידו רבנים גדולים וצדיקים שהותירו חותם בל יימחה בנוף הרוחני.
מאורות אלו, שהשפעתם נמתחה הרבה מעבר לחייהם, משמשים עמודי השראה ומדריכים לדורות הבאים.
הבה נצא למסע במסדרונות הזמן כדי לחקור את המורשת של המשפחות המוערכות הללו.

בית הספר בן עטר: משואה בעיר סלה
משפחת בן עטר, שמקורה מהעיר סלה, הייתה מעיין של הדרכה רוחנית.
השושלת שלהם הולידה צדיקים ורבנים שתורתם מהדהדת לאורך הדורות. המחויבות שלהם לשרת את קהילתם הקנתה להם מקום נערץ בדברי הימים של יהדות מרוקו.

משפחת פינטו: מאירת מוגדור
מעיירת החוף מוגדור (איסווירה) הגיחה משפחת פינטו כמאורות אמונה. המורשת הרוחנית שלהם זורחת בהירה, מאירה את חייהם של אלה שהם נגעו בהם. מקורם אולי נטוע במוגאדור, אבל השפעתם התרחבה הרבה מעבר, ונושאת את חוכמתם וחמלתם לפינות רחוקות.

משפחת בן ברוך הכהן אזוג: שומרי נשמתה של מרקש
בעמק הדרעא עמדה משפחת בן ברוך הכהן אזוג כזקיפים לרווחה הרוחנית של קהילתם.
מסירותם לשירות הזולת, הן בחיים והן מעבר לכך, העלתה אותם למעמד של דמויות נערצות.
מורשתם חרוטה לא רק באבן מוצאם אלא גם בלבם של אלה שממשיכים לשאוב השראה מתורתם.

משפחת אלבז: ריפוי לבבות ומוחות
מורשת משפחת אלבז חורגת מתחום הריפוי הפיזי. המחויבות שלהם לטפח את הבריאות הרוחנית של הקהילה שלהם נותרה עדות לחמלה ולמסירות שלהם. השפעתם היא תזכורת לכך שהריפוי כולל יותר מסתם הגוף.

משפחת אביחצירה בתפיללת
מאזור תפיללת זרעה משפחת אביחצירא את זרעי ההשראה שפרח למורשת אמונה.
תורתם חצתה גבולות גיאוגרפיים, ונגעה בלבבות ובמוחות הרבה מעבר למקום הולדתם. ההזנה הרוחנית שלהם ממשיכה לקיים את אלה שמחפשים הדרכה.

לחבק את מורשת רש"י: משפחת צרפתי
מושרשים בפאס, רבני משפחת צרפתי נושאים ייחוס לחכם הגדול רש"י.
השושלת שלהם היא גשר בין הדורות, המחבר בין המורשת הרוחנית של מרוקו לתורות של פעם.
ההשפעה שלהם מהדהדת לאורך זמן, ומקשרת את העבר עם ההווה.

משפחת  דיין: חוקרי עמק דרעא
משפחת דיין, שהגיעה מעמק דרעא. הרב מרדכי והרב יוסף דיין הותירו חותם בל יימחה על קהילתם, שעיצבו ונפשות.
תורתם עומדת כעדות לכוח הידע והחוכמה.

משפחת  שומרי מסורת
משפחת אזולאי, המקודשת לשימור המסורת, נשאה לפיד של רוחניות.
המחויבות שלהם לרווחה הרוחנית של הקהילה שלהם הפכה אותם לשומרי אמונה, מה שמבטיח שאור המסורת ימשיך לבעור בוהק.

משפחת בירדוגו: יוצרי חוכמה במקאנס
במקאנס אימצה משפחת בירדוגו את תפקידם של נושאי החוכמה. תורתם הידהדה ברחובות הסואנים, נוגעת בחיים ומציתת נשמות בידע. נוכחותם הותירה חותם בל יימחה על הקהילה שלהם.

מורשת החוכמה והעושר: משפחת בן עטר
בלב ההיסטוריה התוססת של מרוקו שוכנת משפחה שהותירה חותם בל יימחה על מרקם האמונה והפיננסים. משפחת בן עטר המהוללת, המשתרעת על פני דורות, עומדת כעדות לשילוב החוכמה הרוחנית והחוכמה הכלכלית.
עם מקורות המושרשים באזור הקסום של אנדלוסיה בספרד הערבית, מורשתם היא כזו שמאירה את שבילי האמונה, המסחר והקהילה.

עצם השם "עטר" מעורר ארומה של מסתורין והיסטוריה. מקור המשפחה במילה הערבית ל"גן עדן", השושלת של המשפחה מצביעה על מעורבות אבותיהם בעולם הבשמים והריחות. סוחרים בניחוחות שמימיים, אבותיהם עשויים היו לנווטים בשווקים ההומים של ספרד הערבית, ומשאירים אחריהם מורשת שתתעלה בסופו של דבר מעבר לתחום המסחר.

הרב חיים בן עטר: גשר אל העבר
דמות מרכזית בשושלת בן עטר הוא הרב חיים בן עטר, הבעלים הנכבד של "אור החיים". מורשתו באה מארץ ספרד, וכתביו ב"פרי תבר" משמשים אישור לקשר אבותי זה.
דבריו מהדהדים לאורך הדורות, מגשרים על הפער בין החופים הרחוקים של ספרד הערבית לבין הקהילות השוקקות של מרוקו.

רבי יהודה בן עטר: קבר של יראת שמים
פאס, העיר הקסומה ששבה לבבות זה מכבר, משמשת מקום מנוחתו של מאור נוסף ממשפחת בן עטר.
קברו המכובד של רבי יהודה בן עטר ניצב כמגדלור של יראת שמים, מושך אליו עולי רגל ומחפשים מקרוב ומרחוק.
האתר המקודש הזה הוא יותר ממקום מנוחה. זוהי עדות להשפעה המתמשכת של המורשת הרוחנית של משפחת בן עטר.

רבי משה בן עטר: בניית בתי כנסת של רוחניות
מורשתה של משפחת בן עטר חורגת מעבר לדמויות בודדות וכוללת תרומות קולקטיביות שעיצבו את הנוף היהודי המרוקאי.
רבי משה בן עטר, מושל אציל ואמיד, הסיט את עושרו לבניית בתי כנסת ברחבי ערי מרוקו השונות.
מרחבי קודש אלו, הנושאים את שמו של הצדיק, היו במשך שנים מוקדי הזנה רוחנית וחיבור קהילתי.

בעודנו שוזרים בחוטים ההיסטוריים של מסעה של משפחת בן עטר, אנו עדים למיזוג הרמוני של חוכמה ועושר.
השושלת הרוחנית שלהם, שמקורה בספרד הערבית, חצתה יבשות כדי להשתרש במרוקו.
מורשתם כרבנים וכאנשי כספים מדברת על יכולתם לטפח הן את הנשמה והן את צרכיה החומריים של הקהילה.

סיפורה של משפחת בן עטר מהדהד את הדי ההיסטוריה, נרטיב שעיצב את חייהם של הבאים אחריהם.
השפעתם, מהתחלות ריחניות ועד להקמת מרחבים קדושים, הותירה חותם מתמשך על יהדות מרוקו.
שלהם הוא סיפור של חיבור - חיבור עבר להווה, רוחניות למסחר ולבבות לאלוהי.
בעודנו מהרהרים במורשתם, אנו נזכרים בשטיח האמונה והפיננסים העשיר שממשיך לשגשג בקהילת יהודי מרוקו.

משפחת פינטו 
מורשת האור: המסע המדהים של משפחת פינטו למרוקו
בשטיח העשיר של ההיסטוריה של מרוקו, קיימת משפחה שמסעה נושא הדים של השגחה אלוהית ומסירות.
הירידה של משפחת פינטו למרוקו לא הייתה צירוף מקרים בלבד.
זה היה מסע שניזון מהמטרה הקדושה לקיים את להבת האמונה.
המורשת שהותירו אחריהם היא כזו שממשיכה להאיר את לבם של רבים, פורשת דורות וחוצה גבולות.

מסע של מזונות ונאמנות
הגעתה של משפחת פינטו למרוקו נשאה עמה שליחות להזין את נשמותיה של קהילה הצמאה למחיה רוחנית.
מסע קודש זה היה המשך למסורת של חיים צדיקים אשר נשמרה על ידי אבותיהם במשך מאות שנים.
בראשות דמותו הזוהרת של הרב יצחק פינטו ע"ה, המסע של המשפחה היה חדור תכלית, מונחה באור אמונתם.

שושלת של צדיקים
בין קפלי ההיסטוריה של משפחת פינטו מסתתרת שושלת של צדיקים - נשמות צדיקים שהאירו את דרכיהם של הסובבים אותם. ארבעה בניו של רבי יצחק פינטו ע"ה צצו כמשואות אור, המנחים את המחפשים אל האמת האלוקית.
מורשתם חרוטה לא רק בדברי ימי ההיסטוריה אלא גם באדמה הקדושה של צפת, עיר הקודש שבה זכרונותיהם ממשיכים להדהד.

העיר צפת, הידועה בפיתוי המיסטי ובמגנטיות הרוחנית שלה, הפכה למקום המנוחה הקדוש של מאורות משפחת פינטו.
מצבתו של יודי עולם, המעוטרת ביראת קודש, ניצבת ליד מערת חנה ושבעת בניה - סמל של דבקות ואמונה בלתי מעורערת. מסורות שעברו בדורות מספרות על רבי יצחק פינטו ע"ה שמצא את מנוחתו הנצחית ליד קברו המקודש של רבי יהודה אלגאזי, חכם מארץ תורכיה הרחוקה.

במסדרונות ההיסטוריה מהדהד שמה של משפחת פינטו בשמחה וביראת כבוד.
החיד"א, דמות מוערכת במדעי היהדות, העניק לרבי יצחק פינטו ע"ה את כינויו של "הרב המפולפל בר פאלוגתא ממוהר משה בן ששת". כינוי זה נושא עמו תערובת של חום, חוכמה, והטעם הייחודי של המסע של המשפחה.
נוכחותם הייתה מקור לחגיגה, ותרומתם הייתה עדות למחויבותם לקהילה.

בעודנו מהרהרים במסע המדהים של משפחת פינטו, אנו נזכרים בכוח המתמשך של אמונה, מסירות ומורשת.
נוכחותם האירה את לבם של אלה שפגשו, והותירה מאחוריהם שובל של אור הממשיך להדריך את המחפשים עד היום.
דרך הפיתולים של הסיפור שלהם, מורשת משפחת פינטו משמשת מגדלור, מזמינה אותנו לאמץ את המסע הקדוש של חיינו באמונה ובמסירות בלתי מעורערת.

המסע של משפחת פינטו מהדהד עם נרטיב נצחי של מסירות, למדנות ואחדות.
ככל שאנו מעמיקים בחייהם של רבי יצחק, רבי שלמה, רבי יעקב, רבי אברהם והרב ראובן - האחים צדיקים - אנו חושפים שטיח אמונה שהתפרש מהמזרח התיכון ועד ללב התוסס של צפון אפריקה, מרוקו - פּוֹרטוּגָל.

כשהאחים חיפשו נתיב המונחה על ידי מסירות וצמיחה רוחנית, הם מצאו את עצמם נוסעים ממוקד המחלוקות במזרח התיכון לאדמות הפוריות של מרוקו-פורטוגל. הגירה זו נבעה מהאתגרים שניצבו בפני ארץ ישראל בתקופתם - עדות לחוסנם ולמחויבותם הבלתי מעורערת לאמונתם.

הרב שלמה פינטו, מהאחים הזוהרים, יצא למסע שעטף את עיסוקו בחכמת התורה. הוא העז לישיבת הנערצת של ר' בנימין הכהן רבי באיטליה, שם העשירו מעיינות הדעת את רוחו.
עם שובו לצפת, נישא לאישה מוערכת - בת מבוגרת - ובכך שזר את גורלם.
איחודם העניק להם את מתנת בנם הבכור, רבי יהודה פינטו - שם שיהדהד לאורך הדורות.

מקום מנוחתו האחרון של רבי יהודה פינטו, השוכן בשטח המקודש של הר הזיתים, הוא התגלמות של חיבור הנפשות הצדיקות. קברו ניצב ליד מקום מנוחתו הנערץ של רבי חיים בן עטר זצוק"ל, התכנסות המנוגדת למגבלות הזמן והמרחב.
הקשר הזה משמש תזכורת נוקבת לכך שהשפעתם של אנשים צדיקים מהדהדת על פני גילאים, ומאחדת רוחות קרובות.

בעקבות פטירתה של רעייתו קיבל הרב שלמה פינטו הזמנה קורצת שתעצב את מהלך דרכו. קריאה זו, אותה העביר הנכבד רבי חליפה מלכה זצוק"ל, העמיקה את קשר הידידות והיראת כבוד ביניהם. קריאה היא שהובילה את הרב שלמה פינטו לדרך של מסירות בלתי מעורערת לעיקרי הצדק.

רבי חסיד: משואה של חכמה
רבי שלמה פינטו, המכונה בחיבה רבי חסיד, עמד כמופת של למדנות וצדקנות. הקשר העמוק שלו עם הרב חליפה מלכה, דמות נערצת מאוד בזכות עצמו, חשף את הקרבה הרוחנית העמוקה שהתקיימה בין שני המאורות. קשר זה חיזק עוד יותר את מורשתה של משפחת פינטו כנושאי חוכמה ומסירות אלוהיים.

מסעו של רבי שלמה הוביל אותו למרוקו, שם קבע שורשים בעיר התוססת אגאדיר.
כאן, הוא אימץ פרק חדש בחייו, המאופיין במסירות, משפחה וקהילה.
באגדיר נשא אישה. ולהם נולד בן אהוב - אור ישראל, שם שיהדהד משמעותית בשנים הבאות.

אור ישראל, שנולד לרבי שלמה ושמחה, הופיע כאור זוהר שהאיר את חייהם של הסובבים אותו. הגעתו הייתה בסימן ההשגחה האלוהית, שהגיעה בשנות הדמדומים של חיי אביו.
אדם יוצא דופן זה יתפרסם בשם הצדיק רבי חיים פינטו - שם שיהדהד לאורך הדורות, יצית תקווה והשראה.

רבי חיים פינטו, נצר מהולל למשפחת פינטו, כיבד את העולם בנוכחותו במאה ה-18. נולד בעיר מוגדור, אסואירה של ימינו, הוא נועד להפוך לאור מנחה הן לקהילה היהודית המקומית והן למחפשי האמת מרחוק.

ר' חיים פינטו, הידוע בלמדנותו המדהימה וברוחניות העמוקה שלו, חצה דרך שהותירה חותם בל יימחה על השטיח של יהדות מרוקו. תורתו, המאופיינת בעומקה ובבהירותן, משכה אליה תלמידים ומעריצים שחיפשו נחמה והארה בנוכחותו.
נוכחותו של רבי חיים פינטו באסוארה הפכה את העיר למקלט של הזנה רוחנית.
תורתו הדהדה עם הקהילה היהודית המקומית ומחוצה לה, ומשכה את המחפשים מפינות רחוקות להתחמם בזוהר חוכמתו.
בלב מורשת זו עומד "בית הכנסת חיים פינטו" הנערץ, עדות מתמשכת להשפעתו.
המרחב המקודש הזה שימש כמרכז תוסס של פולחן, לימוד והתבוננות, מחווה חיה לאור הרוחני שמהותו עיטרה את רחובות העיר.
הישג ידו של הרב חיים פינטו השתרע הרבה מעבר לגבולות אסואירה. תורתו עלתה על תרבויות ושפות, והדהדה בקרב קהלים יהודיים ולא יהודיים כאחד. ההשפעה שלו הייתה עדות לאוניברסליות של חוכמתו - מתנה שחרגה מגבולות פיזיים וחיברה בין נשמות ברמה עמוקה.

כיום, זוכים המבקרים באסוארה לבקר במקום מנוחתו האחרון של רבי חיים פינטו, אתר בעל משמעות קדושה ליהודים ברחבי העולם. מתחם הקבר שלו, משמש כמקום עלייה לרגל, משדר הילה של קדושה ויראת כבוד.
מתאספים כאן חסידים ומחפשים כאחד לחלוק כבוד לחכם שמורשתו ממשיכה להאיר את דרכם של הפוסעים במסע הנשמה.

כשהשמש שוקעת מעל חופי אסואירה השלווים, ממשיך אור מורשתו של רבי חיים פינטו לזרוח באור עז.
תורתו, מסירותו וחיבורו הבלתי מעורער אל האלוהי משמשים תזכורת נצחית לכך שהחתירה לאמת והזנת הרוח הם חיפושים נצחיים החורגים ממגבלות הזמן והמקום.
בדיוק כפי שנוכחותו עיטרה את רחובות המרוצפים של העיר, מורשתו מהדהדת לעד בלבם של מי שמחפש חוכמה, משמעות וחיבור רוחני.

משפחת פינטו
ירידת משפחת פינטו למרוקו בשנת התפ"ח, הייתה לצורך עליה.
לרבי יצחק פינטו ע"ה היו ארבעה בנים צדיקים יסודי עולם, מצבת קבורתו בעיר הקודש צפת סמוך למערת חנה ושבעת בניה.
לפי המסורת שקבלנו מאבותינו מנוחתו כבוד סמוך לקברו של רבי יהודה אלגזי, מחכמי טורקיה.
החיד"א מכנהו הרב המפולפל בר פלוגתא של מוה"ר משה בן ששת, לשמחת משפחתנו הק'.
ביום שנודע על גילוי כמה מצבות בצפת ובתוכם של רבי יצחק פינטו זצוק"ל.
במיקום בו הצביעו אבותינו, שמחנו שמחה גדולה כי המסורת שהייתה בידנו שנים רבות התאמתה.

כאמור ארבעה בנים היו לו לרבי יצחק, רבי שלמה, רבי יעקב, רבי אברהם, רבי ראובן.
האחים הצדיקים מגדולי היחס ומגדולי הרבנים פנו ממזרח התיכון לצפון אפריקה, מרוקו-פורטוגל.
בעקבות המחלוקות שהיו באותה תקופה בארץ-ישראל.
אבותינו סיפרו לנו שרבי שלמה פינטו למד בישיבה של ר' בנימין הכהן הרב"ך באיטליה וחזר לצפת, נשא אישה בת גדולים, נולד לו בנו הבכור, ר' יהודה פינטו הקבור בהר הזיתים סמוך לקברו של רבנו חיים בן עטר זצוק"ל, לאחר שהתאלמן מאשתו נענה להזמנתו של הרב הקדוש המקובל האלקי ר' כליפה מלכא זצוק"ל שהיה בקשרים ידידותיים עמו.

החיד"א מכנהו הרב החסיד המקובל האלקי המלומד בנסים ר' כליפה מלכא שהיה בר פלוגתא של ר' חיים בן עטר ובן משפחתו.
ר' שלמה השתקע במרוקו בעיר אגאדיר נשא את אחותו "שמחה" ונולד להם אור ישראל הצדיק ר' חיים פינטו בזקנתו.



לפי השיטות שהיו קיימות בארץ ישראל באותה תקופה, וה' ברך את אחריתו שזכה לראות את בני "מראקש" בקיאים בכל התלמוד
שהיה בא מעולם האמת בחוש הראות ללמוד עם תלמידיו בשנה הראשונה להסתלקותו.
"מראקש" התפרסמה באותה תקופה כעיר של קבלה ושל התלמוד בבלי וירושלמי.
ר' ראובן פינטו פנה למדינת "פורטוגל" לעיר "ליסבון" היה המנהיג ורבה הרוחני של "פורטוגל" ומשם דאג לאינטרסים המסחריים של אחיו ר' שלמה וגיסו "ר' כליפא מלכא" בארצות אירופה. נפטר בליסבון והוא קבור בבית העלמין הישן.

נכדו הוא ר' ברוך פינטו, אביה של הברונית רוטשילד אישתו של המנוח גיימס דה רוטשילד, חבר הפרלמנט הבריטי.
מסופר על הנ"ל שתרמה סכום של כסף לבניית ה"כנסת" ולבניית "בית משפט העליון" - זה הגלוי, אבל הנסתר רב על הגלוי.
בזכותה נצלו כמה מקברי הקדמונים שהאירו על עם ישראל והם לנו למגדל אור בחשכת הגלות עד היום הזה.
בזכות תורתם המאירה כזוהר הרקיע, המאמצים שהיו ממש בסוף ימיה הקנו לה מקום עם האמהות הקדושות.

אני הכותב זכיתי להיות בן-בית אצלה בלונדון, הרבה פעמים הלכנו יחד להשתטח על קברו של הרב הקדוש המקובל האלקי ר' שלום בוזגלו זצוק"ל הנודע כמחבר הספר הקדוש "מקדש מלך על הזוהר" בבית העלמין הישן בלונדון, תמהני על אלו שהביאו בכתובים שהרב הנ"ל קבור בעיר הקודש צפת.
משחר נעורי ידעתי שהנ"ל יצא ממרוקו להדפסת ספרו הקדוש "מקדש מלך על הזוהר" הקהילה הספרדית בלונדון הכתירה אותו עליהם כרב ומנהיג, שם נפטר, שם נקבר, נכון שהיו שמועות על כמה תזוזות בבית עלמין זה, בשנת ה- 64 יחד עם הגב' הנכבדה הנ"ל שאהבה אותי כבן, השתטחנו על קבורת הצדיק הנ"ל.

במבט לאחור, מה נפלאו דרכי ה' "שבילך במים רבים ועקבותך לא גודעו" ה' ברך את ארבעת האחים, את אחריתם מראשיתם
"למען ידעו דור אחרון בנים יוולדו יקמו ויספרו לבניהם", ירידתם מאדמת הקודש לנכר לצורך עלייה.
ר' שלמה פינטו הבכור, השאיר בירושלים בן, שאנו לא יודעים עליו מאומה חוץ ממה שהוא אחיו הגדול של ר' חיים פינטו מאישתו הראשונה, בבחינת, "קראו בשמותם עלי אדמות" והוא קבור בהר הזיתים סמוך לקבורת אור החיים הקדוש.

במרוקו נולד לו אור ישראל הצדיק רבי חיים פינטו הגדול וזרעו למנהו עד היום הזה כחוליה בשולשלת לבית האבות, בנים שהולכים בדרך האבות וכל אחד ופעולו למען כלל ישראל. זכיתי לטמון את עצמותיו ברגבי אדמת הקודש בקרית מלאכי ת"ו יחד עם הנזיר הקדוש ר' אברהם מלכא בנו של ר' כליפא מלכא זצוק"ל.
הטור השני, ר' יעקב, הרחיב את גבולות הקבלה בעיר "מראקש" ומשם יצא הספר הקדוש "מקדש מלך על הזוהר" כאמור לעיל.
והטור השלישי, רבי אברהם פינטו שפתח ישיבה בעיר "מראקש" עיר הקבלה והכניס בה חשק והתמדה ללימוד התלמוד לפי שיטת ארץ הקודש.
הטור הרביעי, "רבי ראובן פינטו" שם לו שארית לאחריתו, גב' הברונית רוטשילד שלא השאירה בנים, היא היוזמת והמאפשרת להצלת קברי הצדיקים שהגנו ומגנים עלינו בשנות גלותינו בארצות הפזורה, וימים יגידו.


ר' חיים פינטו הגדול, בגיל 12 שנה יצא גולה עם יהודי אגאדיר במות אביו ר' שלמה לעיר מוגאדור ושם, שם לו יד ומדור ולמד אצל רבו הגדול רבנו יעקב ביבאס והסתופף בצילו עד שחשכו המאורות ורבו הקדוש נתבקש בישיבה של מעלה, בפשטות טבעית וללא כל מחשבה על אפשרות אחרת כל תושבי העיר יחד עם רבני העיר לא נתנו לו לחמוק מהתפקיד אשר יועד לו על-פי הצעת רבו הקדוש שהוא ימלא את מקומו.
לפני קבורת רבו הושיבו אותו על כס רבו ברבנות ובהנהגת העיר, איש לא העלה על דעתו את האפשרות כי דווקא רבי חיים פינטו בן י"ח שנה ישיב לעיר הגדולה "מוגאדור" את אושרה וזוהרה, ביתר שאת וביתר עוז והחלו נוהרים ל"מוגאדור" מכל רחבי מרוקו לפקוד את העיר הדוממה מיום פתיחת נמל אגאדיר.


מעניין מאוד - אביו רבי שלמה פינטו, יחד עם הצרפתים פתחו את נמל אגאדיר ונהרסה העיר מוגאדור כלכלית ובנו רבי חיים פינטו החזיר לה את הודה ואת הדרה ע"י שיירות של יהודים שהחילו לפקוד את העיר ולהתיישב בה ולהיות בקרבתו של הצדיק ולהתברך מפיו בקדושה ובטהרה.
לא ארכו הימים והשמועות החלו לנפוץ על פני כל הארץ והשכימו לפתחו גדולי הדור, גאונים וצדיקים מפורסמים אשר באו מרחוק מהצפון ומהדרום, באו לעיר מוגאדור להתבונן במסירות נפש הנפלאה בה עבד את הבורא וללמוד ממנו הליכות עולם, בתורה ובעבודה. מדרגותיו תאמו יותר את מידותיהם של שרפי מעלה, בני אבהן ובני אוריין, אשר שושלות יוחסין ארוכות ועתיקות חגורות למותניהם, ונזרי מלכות מפוארים ומבהיקים ענודים היו לראשיהם, לא היססו מלאכוף ראש תחת הדום רגלי קודשו, ולקבל עליהם את מרותו ומתלמידיו המובהקים רבי אברהם קוריאט, בעל - ברית אבות, רבי יעקב בן שבת - בעל רוח יעקב, רבי דוד זגורי - בעל דוד להזכיר.

רבי אליהו בן אמוזג שבא במיוחד מלוורנו למוגאדור ללמוד בבית מדרשו ורבי יהודה מויאל בצעירותו, רבי יעקב הכהן המכונה רבי עכאן, שהיה מלומד בניסים, רבי מאיר בן עטר שהיה לו דין ודברים עם הצדיק רבי יעקב אביחצירא זצוק"ל

ועל הסיפור המסויים, שמביא הרה"ג מכלוף אביחצירא זצ"ל, בספרו "יפה שעה" קיימת עוד גרסא, שגדלנו עליה
ביום כ"ו באלול, שנת הר"ת, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים, בכתיבת האותיות האחרונות של הספר התורה הקדוש המיוחס לזקיננו רבי יאשיהו פינטו זצוק"ל, וכפי שידוע הצדיק הקדוש רבי חיים פינטו הגדול השלים את כל ספר "דברים" ובפרשת "וילך" באותיות "וימות שמה" שנכתבו "אותיות תלויות" עם כתיבת האותיות האלו נתבקש לישיבה של למעלה זקן ושבע ימים.
יום לידתו ביום שבת קודש פרשת "פנחס" שנת תק"ג,
נלב"ע ביום כ"ו אלול שנת הר"ת
את מקומו מילא בנו בכורו, רבי יהודה הדאן, המכונה גור ארי יהודה.

בתוך השנה למות עליו אביו הקדוש באו הפורעים, ביום שבת, וכתרו את "המלח", גיטו היהודים, כדי להרוג ולאבד את היהודים. הדיינים וועד העיר באו לביתו של רבי הדאן כדי לבקש ולטכס עצה, ר' הדאן ביקש היתר הלכתי להשתטח על קבר אביו הקדוש ביום שבת קודש, נתנו לו היתר הלכתי, מצד פיקוח נפש לעבור את תחום העיר וללכת לבית החיים ביום שבת להתפלל על עמו, הצדיק הגיע לקבורת אביו ושפך את ליבו ונפשו בבקשתו כמו שהבטחת להגן על תושבי העיר בחייך תמשיך להגן עליהם במותך, בחזרתו מבית העלמין הפורעים דהרו אליו כמו חיות טרף, ובאותו רגע ממש באה הישועה, מהגגות הסמוכים לבית העלמין ראו סמוך לקברו של הצדיק ר' חיים פינטו רוכבי סוסים, אבירים שהניסו את הפורעים, ויושע ה' ביום ההוא את העיר מוגאדור.

עד לפני חמישים שנה ציינו בעיר מוגאדור את יום ההצלה מהפורעים על ידי ביקור בקברו של הצדיק ומהמקום בו יצאו הסוסים ושרו את השירה אז ישיר משה וכשהגיעו לפאסוק "ויושע ה' ביום ההוא" הצביעו על המקום, והמקום הוא סמוך לקבורת הצדיק ברחבה הקטנה בה מדליקין נרות לכבוד הצדיק.


הצדיק רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל התבודד במשך ארבעים שנה ועסק בתורה ובעבודה עד כלות הנפש נהג לסגף את עצמו ולהתענות כל שנות מלחמת-עולם השניה.
אכל לחם צר ומים ורחץ את גופו פעמים בשנה בערב כיפור וערב פסח, גם בימות הקיץ בחום הכבד, נהג לומר כמדבדח בשנים שעברו, היו יהודים תמימים שלא התרחצו משבע-עשר בתמוז עד אחרי תשעה באב ולא דנו בהלכה על מקומות חמים שיש בהן להתרחץ משום ריחות רעות, כי ריחות רעות באים לאדם מהעבירות, אדם שאין בו עבירות אין לו ריחות רעות והשמש שהיה משמש אותו בשם נסים אוחיון היה מתפעל מהצדיק שלא נדף ממנו שום ריח רע, גם בקיץ וגם בחורף עד תום המלחמה.


מסופר שרבי אברהם חמוי הראשון הגיע לערי מרוקו להדפסת ספריו והגיע לעיר מוגאדור לגבות משם כסף לספריו והתוודע לרבי חיים פינטו הגדול, הנ"ל סיפר לו על הספר-התורה שרבי יוסף ויטאל התחיל בכתיבתו ורבי יאשיהו פינטו נכדו כתב עד פרשת במדבר ונפטר והספר מונח בהיכל ואף אחד לא מעיז לגעת בקודש.
רבי חיים פינטו הבין שהוא חייב להשלים את המלאכה, שלח שליח מיוחד לדמשק להביא את הספר למרוקו וכל חודש כתב פרשה, ביום שהשלים את הספר היה יום כ"ו באלול שנת הר"ת.
בספר התורה הזה נהגנו בו בקדושה יתרה, קראנו בו שלוש פעמים בשנה: "כיפור" "שבועות" "ראש השנה", סימן כש"ר,

בכל חודש מוציאים אותו לברכת החודש, בשנת תשמ"ה הפסקנו לקרוא בו, אבל דאגנו שתמיד יריעה תשאר כשרה כדי להמשיך במנהג ולהוציאו לברכת החודש "בשבת מברכים", מאחר וכתיבת ספר-התורה בראשיתו נכתב כדי "להעביר גילולים מן הארץ" ו"לתקן עולם במלכות שדי", דהיינו, להסרת הסטרא-אחרא מהעולם, על הכלל ועל הפרט, לכן מימי קדם נהוג כל מי שהיה מרגיש שיש לו מניעות כל שהן, מחלה או כל דבר רע היה לפוקד את ארון הקודש בו שוכן הספר-תורה, שופך את שקון ליבו בתפילה ובתחנון.
חכמי הקבלה אומרים רוב המחלות, המניעות שפוקדים את האדם, באים מהסטרא-אחרא שמתלבשת בו, ברגע שמתבטלת האדם משתחרר מכל תחלואיו ומכאוביו.




רבי פנחס משאש ע"ה
שמע מפי מגידי אמת שהיו אומרים על הפסוק "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית פ'-א' פאס'-ב').
בהסבירם והדגישם את המילה "מרחפת" כך מורנו, רבנו, חיים, פינטו, תקוותנו. כאמור לעיל רבנו יוסף ויטאל התבקש לישיבה של מעלה בפסוק זה והשאיר תקווה לאחרית לעתיד, ליוצא חלציו, ר' חיים פינטו הגדול.
לכן רבים פוקדים אחת לחודש את בית הכנסת "ישמח משה" באשדוד, כדי לשים את ידם על הספר-התורה הזה, בתקווה המובטחת
שתתבטל מעליהם הסטרא-אחרא של כל החודש, ויש שמקפידים לבוא בכל שבת שמברכים את חודש בספר הקדוש, ואשרי המאמין.




משפחת אביחצירא
(ענף עץ אבות, מבחינת "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום".)
משפחת "אביחצירא",  אשר נודעה בשערים תהילתה ותפארתה, צמחה בעיירות ריסני, ארפוד, בודניב, טולאל ועוד אשר יושבת על
וואד (עמק) זיז, בחבל תפילאלת, על גבול הסהרה הדרומית מזרחית. לא רחוק מן הגבול עם אלג'יריה, מרוקו.
מחוז תפילאלת ידוע כחבל ארץ אשר מפורסם באקלים חם בימות הקיץ, אקלים אשר מאפשר גידולים סובטרופיים ומטעי עץ דקל אשר ממלאים את דיונות החול הרבות ומרחבים עצומים. לא בכדי המשיל המשורר את חבל תפילאלת, המכונה "סגלמסא", ליריחו עיר התמרים, כמ"ש בפיוט: "סגלמסא, עיר תמרים, פרח בה צדיק כתמר".
בתואר "צדיק כתמר" הנאמר בפיוט, הכתיר המשורר את הצדיק הקדוש, אשר עטרת משפחתו מתנוססת על ראשו, הלא הוא הגאון
האדמו"ר המלובן ציס"ע רבנו יעקב אביחצירא זצוק"ל וזיע"א, אשר זכה לכינוי "אביר יעקב".
מרן "אביר יעקב" הוא הוא אבי שושלת משפחת אביחצירא, הוא אשר הטביע את חותמו עליה בקודשה ובטהרה, ובזכות קדושתו וצדקותו זכתה והתפרסמה גם העיר תפילאלת כתל אשר כולם פונים אליו, כמקום של קודשה וחסידות.