מסלול טיול בצפת  


סעיד ד'חלף והקשר לצפת

כל מדריך או מורה דרך מכיר את המסלול בעיר העתיקה בצפת, מסלול שעובר ברחוב בר-יוחאי עד לכיכר המגינים, מכאן דרך מדרגות לבית הכנסת האר"י האשכנזי (ובית מדרש האר"י שנמצא מולו) ומכאן לתוך הרובע הספרדי הישן ולבית הכנסת של אבוהב. 

עשרות קבוצות עברו במסלול הזה וכולם שמעו את כל האגדות הנפלאות שממלאות כאן את הסמטאות, אבל מעטים שמו לב לרחבה קטנה (שהיום אין בה שום סימן וזכר לעלילה הנוראה שנספר כאן מיד) שנמצאת משמאל לשער שמוביל למדרגות שנזכרו למעלה. 

לא שמים לב לרחבה הזאת כי איש אינו זוכר כבר את הסיפור הנורא שקשור ברחבה הזאת: בימיו של האר"י היה נהוג להוביל את הנפטרים במסע לוויה דרך כיכר המגינים (שיהודי צפת הכירוה יותר בשם "דער קוילן פלאץ" – "כיכר הפחמים") למדרגות היורדות לבית הכנסת של האר"י האשכנזי (בימיו של האר"י היה זה כנראה בית כנסת של קהילת יהודי יוון או שלא היה כאן בית כנסת כלל – ראה למטה) שם ערכו את המספד ואחר כך ירדו משם לבית הקברות.

פעם אחת עבר מסע הלוויה ליד הרחבה הקטנה שנזכרה למעלה ואז קרה דבר מוזר מאוד:
המת קם מהאלונקה, ירק על הרחבה הזאת ונשכב חזרה.
כל האנשים שנרעשו מאוד מהארוע המוזר והמפחיד רצו לאר"י ואמרו לו את שארע.

האר"י הורה להם להתפלל וכך יועבר רוע הגזרה. בפעם הבאה כאשר ארע הדבר, שוב רצו לאר"י וזה אמר להם לעשות "שרשרת קדושה" בין בית הכנסת ובית המדרש שלידו ובכך ימנע מהמת לקום שוב רחמנא ליצלן.

כאשר גם ההנחיה הזאת לא עזרה, ושוב התעורר המת וירק על הכיכר הקטנה, ערך האר"י סיגופים רבים, התפלל תפילות רבות בכוונה גדולה ואז התגלתה לו האמת:
בכיכר הקטנה הזאת היו קבורות עצמותיו של יהודי אחד (בשם סעיד דחלף) שנשמתו לא זכתה לתיקון משום שבחייו המיר את דתו והתאסלם (דחלף = החליף, כלומר המיר את דתו).

מאחר והאסלם איננו בחזקת עבודה זרה (כמו הנצרות למשל), נשמתו של האיש הזה "התלבטה בין העולמות"
(כלומר: לא זכתה להכנס לגן העדן ומצד שני גם לא הועברה לגיהנום)   ואת זה "הרגישו" המתים שקמו לירוק על הנשמה הזאת שריחפה שם.

משנתגלה הסוד הנורא, אמר להם האר"י לחפור בכיכר, להוציא את העצמות של אותו סעיד דחלף ולזרקן בנחל עמוד – והכל אמור היה לבוא על מקומו בשלום.
ואכן כך עשו יהודי צפת ומאז לא "קמו" יותר המתים ממיטתם.
אבל! יהודי צפת היו ידועים בחשדנותם, וברצונם למנוע מכוחות השחור הללו לשוב ולפקוד את מתיהם – התקינו על האלונקה עליה נשאו את הנפטרים שתי רצועות עור כדי ששוב לא יוכלו המתים לקום ממקומם!
ומי שחושב שזה ספור סתם שאין לו שום שחר – יתכבד וילך למוזיאון "בית המאירי" בצפת, יבקש לראות את אלונקת המתים הזאת, וראה זה פלא: באמת יש עליה שתי רצועות עור שנסגרות לרוחב האלונקה באבזם!.





מסלול טיול בצפת

אין צורך לומר שבספור הזה יש הרבה בעיות היסטוריות  (בימיו של האר"י לא היה במקום בית כנסת, אלא זה היה האזור של ה"חקל תפוחין קדישין", "שרשרת הקדושה" בין בית הכנסת האר"י האשכנזי ובית המדרש שממולו גם היא מאוחרת מאוד למאה ה-16 וכדומה).
אך הספור הוא ספור ואין זה משנה האם קרה באמת אם לאו – אבל מה שאפשר ללמוד ממנו על האר"י ודמותו, על אמונותיהם
של יהודי צפת, וכל הסמלים והמטפורות השזורים בו – מפצים אותנו על הכל.

הערה: הספור המשונה הזה איננו מופיע בספרות "שבחי האר"י" אך הוא מוזכר אצל ישעיהו עשני (מי שהיה סופר העיתון "דבר" בצפת וחוקר תולדותיה של יהדות העיר) ובעצם אני שמעתי אותו מאותו ישעיהו עשני יזכר לטוב.


יגאל גרנות

אתר
יגאל גרנות מדרשת בן גוריון בנגב







     | |   לכל נושא באתר צרו קשר 
   
מייל tmasoret@gmail.com
ווטסאפ: 0546303031



טואול - בניית אתרים