בריכת שחייה בלב המדבר

בסיומה של עונת משקעים פוריה במיוחד, הופך עין ירקעם בערבה התיכונה למעיין עונתי וגב מים הנובע ומתמלא במי השיטפונות. לכשהדבר מתרחש, הגב הופך לבריכת מים מרשימה וגדולת ממדים: מידותיו של הגב הן X1015 מטרים, ועומקו המרבי מגיע עד לכ-5 מטרים. כך הוא מהווה מקום אידיאלי לעצירת התרעננות ופיקניק עם פק"ל קפה.  

לקראת סוף עונת הקיץ החמה, חלקו העליון של הגב מתייבש והופך ל"תמילה" - מעיין בעל מי תהום גבוהים, בעוד חלקו התחתון עודנו מלא מים. מעין ירקעם אפשר להמשיך במסלול עד לתצפית מראש מעלה פלמ"ח

כיצד מגיעים?
נוסעים לאורך כביש 90 עד צומת הערבה, משם פונים מערבה לכיוון דימונה, לכביש 25. בצומת רותם אחרי הקמ"ג (הקריה למחקר גרעיני), פונים שמאלה לכביש 206, לאחר כ-13 ק"מ פונים שוב שמאלה בשלט "עין ירקעם ומעלה פלמ"ח".
שם מחנים את הרכב. מתחילים את ההליכה במשך 10-15 דקות על שביל המסומן בצבע ירוק, עד להופעה של סימן "שקוף" (שני פסים לבנים ללא צבע בניהם) הפונה שמאלה. יורדים במדרגות עתיקות החצובות בסלע, ומשם בזהירות לגב המים.

עובדה מעניינת: כאמור, הגישה לגב היא דרך מדרגות חצובות שיורדות אליו מהגדה הצפונית של הנחל. המדרגות העתיקות האלו נחצבו כדי לאפשר לגמלים להגיע לנקודת הנביעה ולגב. המדרגות קשורות ככל הנראה למצד ירקעם הסמוך, ששימש כנקודת אבטחה בתקופה הביזנטית.

יונתן נריסנה , מנהל מרכז המבקרים "ויידור" במושב חצבה מוסיף, כי ניתן לערוך פיקניק במקום, אך לא לשכוח לאסוף את האשפה, בכדי לשמור על ניקיונו וקסמו של המקום. כמו כן יש לשמור על החי, הצומח ומקורות המים בכל טיול.

חזרה למעלה למסלולי הטיול

תיירות מדברית בערבה התיכונה  
29/4  יעקב גבסי

קבענו להיפגש בשבע בבקר, מוקדם לכל הדעות למי שהיה צריך להגיע מעפולה כמוני או מנהריה הצפונית לרכבת מרכז בתל אביב. זאת כדי להספיק לעמוד בלו"ז הצפוף שנקבע לנו להיום בסיור ל"סוף העולם". תיירות מדברית בערבה התיכונה. אזור המרוחק כשעתיים ממרכז הארץ. על שלל האטרקציות התיירותיות המצפות לנו היום. כאשר היעד הראשון להגעה היה 10.30בבקר במרכז "ויידור" בחצבה.  התוודענו באוטובוס לעדי עצמון מחברת "תקשורות" המארגנים של הסיור המיוחד להיום. לנסיעה הצטרפה אוסי ניר "מנהלת התיירות בערבה התיכונה" , מורת דרך לשעבר ובוגרת מנהל עסקים בדרך לדוקטורט. שמזה מספר שנים מנהלת את נושא התיירות בערבה. היא תושבת עין יהב. שהסבירה בדרך על הנופים המיוחדים לכיוון הערבה הנשקפים מחלונות האוטובוס הממוזג. הנוף הבראשיתי משתנה לפי שעות היום ושינוי אור השמש. בירידות מדימונה בואכה סדום לכיוון הערבה. ועל המיוחדות הנופית והגיאולוגית של האזור הנמוך ביותר בעולם.
את יוני שטרן המלווה החביב העיקרי שלנו להיום. המשמש גם כמורה דרך מומחה לערבה וסיורים בירדן השכנה, אספנו בתחנת הדלק שבקרבת בצומת הערבה בואכה הכביש היורד דרומה לאילת. יוני בהכשרתו עוסק במתן יעוץ והכשרה מקצועית בתיירות באזור המדברי הצחיח הזה. הוא תושב נאות הכיכר, מושב השוכן לחופו הדרומי לשעבר של ים המלח. שהפך לבריכות לקציר מלח במקום הים שחרב (תרתי משמע) ונעלם לאחר שנות הבצורת הרבות וניתוקו מהחלק הצפוני של ים המלח כלומר מ"הלשון" לשעבר וצפונה באזור בתי המלון דהיום. כהסבר כללי ליום התיירות המדברית של היום.

אליו הוזמנו כעיתונאים לסקר את הערבה התיכונה, צריך להבין את השינויים במגמות שעברה הערבה על תושביה וישוביה בעיקר בעשורים האחרונים. משבר החקלאות בארץ ובעולם בשנות השמונים, נתן את אותותיו גם כאן. והוביל את תושבי הערבה לחיפוש אלטרנטיבה לחקלאות. כ"כ מגמת התיירים באזור שהלכה והתגברה הביאה את היזמים מבין תושבי הערבה לפתח שירותים נוספים שישמשו את הבאים בשערי הערבה בדרכם לאילת וממנה. כך בעצם התפתחה מגמת התיירות המקומית ליזום עסקים ואטרקציות, שיהוו סיבה לעצירה ריענון והחלפת כח, מעבר לתחנות הדלק הבודדות המיתולוגיות, "כושי" ו"המאה ואחד" שהיוו תחנות עצירה הכרחיות לנוסעים לאילת ולשבים ממנה.התוודענו באוטובוס לעדי עצמון מחברת "תקשורות" המארגנים של הסיור המיוחד להיום. לנסיעה הצטרפה אוסי ניר "מנהלת התיירות בערבה התיכונה", מורת דרך לשעבר ובוגרת מנהל עסקים בדרך לדוקטורט. שמזה מספר שנים מנהלת את נושא התיירות בערבה. היא תושבת עין יהב. שהסבירה בדרך על הנופים המיוחדים לכיוון הערבה הנשקפים מחלונות האוטובוס הממוזג. הנוף הבראשיתי משתנה לפי שעות היום ושינוי אור השמש. בירידות מדימונה בואכה סדום לכיוון הערבה. ועל המיוחדות הנופית והגיאולוגית של האזור הנמוך ביותר בעולם. את יוני שטרן המלווה החביב העיקרי שלנו להיום. המשמש גם כמורה דרך מומחה לערבה וסיורים בירדן השכנה, אספנו בתחנת הדלק שבקרבת בצומת הערבה בואכה הכביש היורד דרומה לאילת. יוני בהכשרתו עוסק במתן יעוץ והכשרה מקצועית בתיירות באזור המדברי הצחיח הזה. הוא תושב נאות הכיכר, מושב השוכן לחופו הדרומי לשעבר של ים המלח. שהפך לבריכות לקציר מלח במקום הים שחרב (תרתי משמע) ונעלם לאחר שנות הבצורת הרבות וניתוקו מהחלק הצפוני של ים המלח כלומר מ"הלשון" לשעבר וצפונה באזור בתי המלון דהיום.

כהסבר כללי ליום התיירות המדברית של היום. אליו הוזמנו כעיתונאים לסקר את הערבה התיכונה, צריך להבין את השינויים במגמות שעברה הערבה על תושביה וישוביה בעיקר בעשורים האחרונים. משבר החקלאות בארץ ובעולם בשנות השמונים, נתן את אותותיו גם כאן. והוביל את תושבי הערבה לחיפוש אלטרנטיבה לחקלאות. כ"כ מגמת התיירים באזור שהלכה והתגברה הביאה את היזמים מבין תושבי הערבה לפתח שירותים נוספים שישמשו את הבאים בשערי הערבה בדרכם לאילת וממנה. כך בעצם התפתחה מגמת התיירות המקומית ליזום עסקים ואטרקציות, שיהוו סיבה לעצירה ריענון והחלפת כח, מעבר לתחנות הדלק הבודדות המיתולוגיות, "כושי" ו"המאה ואחד" שהיוו תחנות עצירה הכרחיות לנוסעים לאילת ולשבים ממנה.    
ממשלת ישראל הכירה במגמה החדשה והמתפתחת הזו רק ב 1992 ורק אז החל להזרים תקציבים לפיתוח התיירות בערבה התיכונה. וכן הקמת מרכז תמיכה לעסקים הקטנים בערבה שהחלו להנץ בשטח.
ועידוד כל נושא תיירות הפנים מתוך ראיה עתידית. הכל בניהול עצמאי של התושבים. העסקים הפרטיים החלו בתעשיית הצימרים ב: 1996 כיום יש כבר כ: 350 צימרים. והעקרונות המנחים כאן הם: מבודדות, מותאמות ללקוח ונאמנות לטבע. המקום עשיר במסלולי טיולים ושמורות טבע בתוליות, אטרקציות ועוד הצעות רבות.
ניתן לבקר באתר התיירות של הערבה התיכונה
ונחזור לסיור. במרכז ויידור, אמצעים ומתקנים שונים להתנסות אישית של המבקרים. סיור מרתק ומעניין. הכל בקצב אישי מצויידים במכשירי ראייה ואופטיקה על חושיים, דרכם יכול המבקר להבין באופן אישי על ההיסטוריה, גיאולוגיה, אופן גידול הגידולים חקלאיים והגנטיקה המיוחדים לערבה ועוד נושאים רבים ומסקרנים. המרכז משמש בעצם כ"חלון לחקלאות בערבה" המשמשת דוגמא ומודל ראשוני ובינלאומי לגידולי חקלאות מדבריים. ממדינות רבות באים לכאן ללמוד אגרונומיה ומיחזור מים והשקייה. ושיטות עיבוד חקלאי מדברי. סיורים מודרכים מתקיימים במקום כל שעה עגולה. ולרשות המבקרים במקום מזנון ושירותים. בהמשך, סיור רכוב מודרך ע"י אוסי ויוני באזור "מצד תמר" המקראית הנזכרת בתנ"ך בכיבושי שלמה המלך. וכמצד רומאי המזוהה כיום יותר כ"תל חצבה".
השוכן סמוך למושב חצבה. העיר "תמר" שמשה כמצד ותחנה עצירה בדרך הבשמים הנבטית ההיסטורית שיצאה מתימן צפונה במעלה ים סוף וערב הסעודית וחציית הערבה מערבה לכיוון הים התיכון דרך הנגב. הדרך העתיקה הזו עברה דרך העיר האדומית פטרה השוכנת דרום מזרחית לנו בירדן. וששימשה כ"קפיטול" כלומר העיר המרכזית באיזור בתקופה הנבטית. כיום פטרה מוכרת כאתר מורשת עולמי ולפלא ארכיטקטוני מיוחד בעולם כולו. כמוה גם דרך הבשמים העוברת גם בשטח מדינת ישראל. בהסברים, תוך כדי נסיעה, עלו גם שאלות בתחום התיירות. תוך השוואה מתבקשת בין ישראל לירדן המצליחה כביכול יותר מישראל. בתיירות הנכנסת הכלל עולמית הרבה יחסית לפטרה ולעקבה השכנים מירדן. ואילו אצלנו בארץ הקודש הנושא מדשדש למרות אטרקציות ואתרי מורשת בינלאומיים כ"מצדה". אתר הטבילה הנוצריים בנהר הירדן.
וגם נושא הקזינו המצליח ביריחו השכנה לים המלח השוכנת בשטחי הרשות הפלסטינאית. כלומר, ההשוואה הבלתי נמנעת עדיין מעוררת תהיות, היכן טעינו ומה ניתן לשפר בתחום משיכת התיירים הזרים לאזור. (דעתי הפרטית, זה לפתוח קזינו). אחרי הביקור במרכז ויידור התפצלה קבוצתנו המקורית לשתי קבוצות בשני מיניבוסים. ע"פ חלוקה ראשונית. לי התמזל להיות בקבוצת הבלוגרים בנושא תיירות שטח מדברית ורכיבה ברכבי שטח מסוג "תומקאר" לנהיגה עצמית לאמיצים ובעלי רשיון מתאים. הכוללת מעבר מכשולים שהיו תלולים מעט לנהגים קרתניים שאינם מנוסים בכגון אלה.
תוך ליווי צמוד של מדריכי שטח מוסמכים שנסעו בצמוד אלינו עם אופנועי שטח. חוויה יפהפייה ומרגשת שנמשכה כמעט שעה. עצירה לצילומים על רקע צמחי "תפוח סדום" והאגם העונתי שנקווה מהגשמים הרבים ממזרח למושב עין יהב. אליו הגענו עם רכבי השטח בנסיעה ישירה וחוויתית והפעם כבר כנהגי שטח מנוסים. יחסית. הקבוצה המקבילה שלנו נסעו לבקר ב"דרך השלום והחווארים", דרך בת 24 ק"מ בסמוך לגבול ישראל ירדן. תוך תצפית יפהפיה להרי אדום הקרובים מתמיד. בדרך חולפים על שמורת שיזף, חממות גידולי ירקות ומטעי התמרים. כדאי לעצור בדרך ב"דרך החווארים" (מלשון חוואר הלשון. סוג האדמה המדברית השולטת בשטח).
הדרך מתחילה ביציאה הצפונית ממושב עין יהב. ביקור הכרחי בג'אבל חופירה שהוא בעצם נקודת תצפית לעבר הירדן השכנה ממזרח. המקום שימש בעבר מוצב צהל"י שננטש מאז הסכמי השלום.
ובסמוך לו הוקם המצפור שממנו ניתן להשקיף מזרחה אל כביש הערבה הירדני. ובמבט למערב להשקיף על הנוף החקלאי המדברי סביב עין יהב. לאחר איחוד שתי הקבוצות מחדש, הגענו לארוחת צהרים במבנה דמויי אהל ענק במסעדת "הגמלייה" השוכנת בין עין יהב למרכז "ספיר". המנוהלת ביד רמה ע"י הבעלים מיכל וציון סוויסה. ארוחת צהריים מכובדת וכשרה וללא בשרים, על טהרת הפלאפל, חומוס, טחינה וחצילים ועשיר בירקות, מלווים בשתיה. סביב שולחנות קבוצתיים בכורסאות נמוכות ורכות ושולחנות אוכל גדולים.
ברקע הנעימו והרגיעו את האוירה צלילי עוד קסומים וכלי פריטה מיוחדים של המאסטרו נדב יצחק, שהפליא בנגינה על כלי מיוחד דמויי בוזוקי שהפיק צלילים מרגיעים ולא מוכרים, בשילוב דרבוקה ותופים שונים. כאשר ברקע חוללה מעדנות הרקדנית תמר. רב אומנת בתחומה. פשוט מקסים. המקום מתפתח תיירותית ומעבר למסעדה מתקיימים בו מופעים, אירועים ומסיבות. המשכנו למושב עין יהב ליריד התיירות המדברית. נושא ביקורינו היום בערבה.
החלנו את הביקור בחצרם של דליה ועדי מטמון (הוא במקור ממדרך עוז שבעמק יזרעאל ודליה אומנת רב תחומית) המתהדרים בשם הדו משמעי "מטמון בערבה". בחצר הגדולה 5 צימרים מפנקים באירוח חם ואישי. וכן אתרי משחקי חשיבה ויצירה רבים ומגוונים לכלל המשפחה, כולל מתחם משחקים משפחתי סגור. תוך שימת דגש על השארות המשפחות הבאות לבלות במתחם ללא צורך לצאת משם. בחצר שלל עבודות אומנות בחימר, קרמיקה, נגרות ופסלים במגוון גדול. הכל מעשה ידיה להתפאר של דליה. אבל לפני היריד, נכנסנו לביקור במכוורת הדבורים והדבש של משפחת פורת, מוותיקי הישוב. עולם קסום ובלתי מוכר, מחכה למעפילים במדרגות העץ לקומה השניה של מבנה העץ הגדול. בו מודגם ומוסבר עולמם המיוחד של הדבורים. צפיה מיוחדת בכוורות שקופות על ההיררכיה השולטת בעולמם ע"י מלכת הדבורים. אופן יצור הדבש. רדייתו ואריזתו למכירה. נכנסנו לביקור, הסברים וקניות במרכז המבקרים של "בית האלוורה" המפורסם בארץ ובעולם.
זהו בעצם מפעל חיים של בעלת המקום שלמדה וחקרה את הנושא ומטעי האלוורה שלה הם הגדולים והיחידים במזרח התיכון כולו. כל המוצרים מופקים מהג'ל שבמרכז העלה הבשרני. ממנו מפיקים הרבה סוגי משחות, תכשירי קוסמטיקה וטיפוח. ומוצרים להרגעת העור למקרי כוויות ובעיות עור כגון: סבוריאה, פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס, גירודים ועקיצות. כולל ג'ל האלוורה לשתיה לטיפול בבעיות בדרכי המעיים. ל"יוגורטיה" הסמוכה נכנסנו לטעימות יוגורט וגלידות מרעננות וקרות. שהיוו מרגוע ורענון לבטננו העמוסה לעייפה מארוחת הצהרים שאכלנו לא מכבר.
היה טעים וכייפי.
בעשרות הדוכנים שביריד התיירות אליו הגענו, מצאנו יינות, דבש, עוגות שונות ומאפים, תמרים וסילאן. מוצרי אלוורה, בירה מקומית מרה של "הבר הנודד בערבה". בובות, פסלוני קרמיקה ומוביילים יפים. וכן תכשיטים עבודות יד ומוצרי סדקית. הכל פאר התוצרת מקומית. ביריד הוצגו משקים חקלאיים רבים ושונים ותוצרת חקלאית מיוחדת הגדלה ומתפתחת רק בערבה בבתי גידול מיוחדים, בדוכן "בין השיטין" מצאנו פלפלי גמבה קטנים ומיוחדים, חצילים לבנים מנומרים בכתמים סגולים וקישואים בטעם טבעי דמויי מלפפונים שכמעט אינם דורשים בישול או טיגון. כרפס ענק, עגבניות שרי במגוון סוגים, ותפו"א. הכל אורגני ענבי עין יהב המבוקשים בשווקי הארץ, אבטיחים, פירות וירקות מיקשה ועוד.. בסיורינו בין דוכני התוצרת החקלאית המפוארת הורשינו לטעום ולקחת צידה לדרך ירקות שונים ומיוחדים.
נשאנו עימנו ירקות בשפע שפיארו בביתנו את שולחן ליל הסדר. התכבדנו בשתייה, עוגות ועוגיות מיוחדות מפירות יבשים ונטולי גלוטן ובטעמים מיוחדים בדלפק המשקאות והעוגות . על המרפסת שהפכה לבמת צפייה במיני תיאטרון שלפנינו, בו נאמו בכירי המועצה האיזורית, ביניהם יוני מדריכנו לאורך היום וכמובן אוסי מנהלת התיירות בערבה התיכונה. שהייתה המארחת שלנו לאורך כל היום היפה הזה. שדיברו על חשיבות יריד התיירות הזה וציפייה לנוספים.
יוני העלה על נס את נושא התפתחות הישובים במועצה האזורית ומרכז ספיר (בו שוכנים משרדי המועצה והמוסדות המוניציפליים לשרות התושבים בערבה התיכונה. כולל מוסדות החינוך) נושא ההרחבות בישובים הקיימים מתוך מגמה עתידית ומיידית לקליטת משפחות צעירות נוספות הרואות את עתידם בחבל ארץ מיוחד ומתפתח זה .
הודינו בכייף למארחים ושמנו באוטובוס פעמינו צפונה לתל אביב ופיזור.

למידע נוסף ב אתר הערבה